שיעור העובדים המועסקים שלא במשרה קבועה ומלאה, אלא על בסיס יומי או לפי שעות וכן על בסיס קבלני, גדל משנה לשנה; מעסיקים רבים מעדיפים לצמצם עלויות שכר באמצעות העסקת העובדים בצורה זו. עו"ד מיכל שמיר מחברת דטה פקס, מרכז מידע ליחסי עבודה ושכר, אומרת כי חישוב הזכויות של עובד יומי או לפי שעות שונה, לעתים, מחישוב אותן זכויות לעובד שמשכורתו חודשית. שמיר ריכזה רשימה של זכויות עובדים אלה, ששכרם משולם על בסיס יומי או לפי שעות:
* מחלה: על פי חוק דמי מחלה, עובד המקבל את שכרו על בסיס יומי או לפי שעות, זכאי לתשלום דמי מחלה רק עבור ימי המחלה שחלו בימי העבודה, בשונה מעובד שמשכורתו חודשית, שזכאי על פי לתשלום מהמעסיק עבור כל ימי מחלתו, לרבות ימי מחלה שאירעו בשבתות ובחגים.
עובדים על בסיס יומי או לפי שעות המועסקים חודש עבודה מלא, צוברים 1.5 ימי מחלה בכל חודש עבודה, כמו עובדים אחרים; אם עובדים אלה הועסקו פחות מחודש מלא, הם יצברו ימי מחלה באופן יחסי למספר ימי עבודתם בחודש. כך למשל, עובד שהועסק 10 ימים בחודש, יצבור 0.6 ימי מחלה.
אופן התשלום של דמי מחלה לעובד יומי או לפי שעות זהה לאופן תשלום דמי מחלה לעובד חודשי, דהיינו: עבור יום העבודה הראשון הוא לא זכאי לתשלום; עבור יום המחלה השני והשלישי העובד זכאי לתשלום של 37.5% מהשכר שהיה מקבל אם היה עובד, ואילו מהיום והרביעי למחלה ואילך העובד זכאי ל-75% משכרו היומי.
דמי מחלה בשיעור זהה חלים גם על עובד ששכרו משולם לפי כמות התוצרת שהוא מוכר, בצורת עמלות מכירה; אלא שלגבי עובדים אלה חישוב דמי המחלה יתבסס על ממוצע משכורתו של העובד בשלושת החודשים שקדמו למחלתו.
* חופשה: עובדים ששכרם יומי או לפי שעות, העובדים מדי יום, זכאים לימי חופשה ככל עובד חודשי המתייצב בעבודתו מדי יום; אלא שערך יום החופשה שלהם שווה לערך יום העבודה שלהם ובהתאם לחלקיות משרתם. לדוגמה: עובד יומי או לפי שעות המועסק מדי יום חמש שעות, יצבור זכאות מלאה לחופשה, אך ערך יום החופשה שלו שווה ערך לחמש שעות.
עובדים יומיים או לפי שעות, המועסקים פחות משבוע עבודה מלא, בימים קבועים, צוברים זכאות לחופשה בהתאם למספר ימי העבודה שלהם בשבוע. חוק חופשה שנתית מזכה עובד המועסק ששה ימים בשבוע ב-14 ימי חופשה בשנה; לפיכך מי שמועסק שלושה ימים בשבוע, לדוגמה, זכאי לחופשה בת שבעה ימים קלנדריים (ששה ימי חופשה נטו). אגב, "שנה" לצורך חוק חופשה שנתית מתחילה ב-1 באפריל ומסתיימת ב-31 במארס.
עובד יומי או לפי שעות המועסק פחות מ-75 ימים רצופים בשנת עבודה אחת או בשתי שנות עבודה רצופות ואין בינו לבין מעסיקו חזה עבודה כתוב לשנת עבודה רצופה, העולה על 74 יום, זכאי לתמורת חופשה בשיעור של 4% משכר העבודה של כל ימי עבודתו.
* הבראה: עובדים יומיים או לפי שעות המועסקים במשרה מלאה, זכאים לדמי הבראה ככל עובד חודשי במשרה מלאה; אלה המועסקים במשרה חלקית, זכאים לדמי הבראה בהתאם לחלקיות משרתם. עובד במשרה מלאה זכאי לתשלום בגין חמישה ימי הבראה בשנה הראשונה לעבודתו, שהם 1,425 שקל (לפי 285 שקל ליום הבראה).
* דמי חגים: עובד בשכר יומי או לפי שעות זכאי לתשלום עבור ימי חג רק אם עבד לפחות שלושה חודשים במקום העבודה, ובתנאי שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג) אלא בהסכמת המעסיק.
לגבי תשלום עבור ימי חג לעובד יומי או לפי שעות שאינו מועסק מדי יום, קיימות שתי פרשנויות: האחת - עובד זה אינו זכאי כלל לתשלום עבור ימי חג; והשנייה - העובד זכאי לתשלום עבור ימי חג רק אם יום החג חל ביום שבו העובד היה אמור לעבוד.
* פיצויי פיטורים: על פי הפסיקה, פיצויי הפיטורים של עובד יומי או לפי שעות המועסק בשעות משתנות, מחושבים בהתאם לממוצע של ימי (או שעות) עבודתו ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו, כפול התעריף האחרון, ליום או לשעה, שהשתכר ביום סיום עבודתו.
* הודעה מוקדמת על סיום ההעסקה: עובדים יומיים או לפי שעות זכאים לכך שמעסיקם יודיע להם על סיום עבודתם זמן קבוע מראש, הקרוי "תקופת הודעה מוקדמת"; תקופה זו ארוכה יותר ככל שהעובד הועסק זמן רב יותר. בשנת העבודה הראשונה, אורך התקופה הוא יום אחד עבור כל חודש עבודה.
בשנת העבודה השנייה, אורך תקופת ההודעה המוקדמת הוא 14 יום בתוספת של יום אחד בגין כל שני חודשי עבודה בשנה השנייה; בשנת העבודה השלישית - 21 יום בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה השלישית; משנת העבודה הרביעית ואילך - חודש ימים.
"דיני העבודה חלים איפוא על עובדים המקבלים משכורת חודשית, כמו על עובדים ששכרם יומי או לפי שעות עבודה", אומרת שמיר.
המשרה לא מלאה - הזכויות כן
הארץ
12.11.2001 / 11:24