כלבי שמירה בשירות האוליגרכיה

>> בחינת תפקודם של הכנסת, הממשלה, בתי המשפט, העיתונות, הרגולטורים, חברות הדירוג ורואי החשבון מלמדת שהם אינם מגינים על הציבור. הם לוקים בניגודי אינטרסים, ותומכים לרוב באוליגרכיה השולטת במשק ולא באינטרס הציבורי.

חברות דירוג ורואי חשבון אמורים לתת לציבור ולגופי הפיקוח אינפורמציה וכלי בקרה חיוניים על הפירמות ועל המניות או האגחי"ם שלהן. ואולם הם מקבלים שכר מהאוליגרכיה ולא מהציבור או מגופי הפיקוח. מצגת כספית או מאזן תלויים בהגדרות יסוד. שיטת החשבונאות, שאינה מדע מדויק, מאפשרת פרשנות יצירתית והטיה של נתונים. על רואי החשבון אין פיקוח חוץ מפיקוח פנימי של לשכתם, ובשוק קרטליסטי כמו זה של רואי החשבון וחברות הדירוג, אין לפיקוח כזה משמעות. אין זה פלא שחברות הדירוג ורואי החשבון הכזיבו במשבר האחרון.



מערכת המשפט אמורה לתקן עוולות כלכליות של השלטון ושל פירמות או יחידים. אך הידע הכלכלי המועט של מרבית השופטים, הזלזול שלהם בחשיבות הקריטית של זכויות קניין, והעומס הרב אינם מאפשרים לקבל מהם הגנה יעילה מפני האוליגרכיה המעסיקה את מיטב עורכי הדין.



התקשורת אמורה להיות כלב השמירה על השלטון, אך חלק נכבד ממנה נמצא בשליטה של אוליגרכים ורובה תלויה בהכנסות הבאות מחברות שבשליטתם. למעט יוצאים מהכלל, התקשורת לא תיכנס עמם לעימות. להרבה עיתונאים גישה עוינת לכלכלת השוק ולכן לא ייצאו להגנתה ולא יילחמו במונופולים.



הכנסת והממשלה הן גופים פוליטיים התלויים, במישרין או בעקיפין, באוליגרכיה המסייעת להם להיבחר ולבסס את שלטונם. לוביסטים מצליחים להפעיל את השלטון לטובתם. האוליגרכיה נעזרת לא אחת בוועדי העובדים של המונופולים הציבוריים, המונעים רפורמות חיוניות.



הרגולטורים שתפקידם להגן על הציבור חוששים להתעמת עם האוליגרכיה, שאצלה רבים מוצאים תעסוקה. דוגמה מובהקת היא הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. על אף כוחו הרב של הפיקוח, הוא נכשל לפחות שלוש פעמים כשלא הצליח למנוע משברים חמורים במערכת הבנקאות - משברים שגבו מחיר גבוה מאוד מהמשק. הפיקוח גם לא הצליח לפרק את הקרטל הבנקאי הגורם נזק עצום.



בנוסף, הפיקוח אינו מונע גזילת מיליארדים מהחוסכים עקב תשלומי ריבית לא ראויים על חסכונותיהם, כפי שמעיד המרווח הפיננסי הגדול בין הריבית על ההלוואות שהבנק נותן לבין הריבית שהוא משלם לחוסכים. המרווח הוא כפול מזה שבארה"ב. הוא מעיד כי קרטל הבנקים לא משלם ריבית שוק לחוסכים. הפיקוח גם לא מונע אפליה לרעה של עסקים קטנים המזיקה למשק ובייחוד לפיתוח הנגב והגליל שבהם רוב העסקים קטנים. הפיקוח לא מנע השתלטות של הבנקים על חברות כרטיסי האשראי, אך עיכב הקמת בנקים חדשים, חקיקת חוק נתוני אשראי יעיל ומתן אפשרות ללקוחות לעבור בקלות מבנק לבנק.



כל הגופים האמורים להגן על הציבור שבויים למעשה בידי האוליגרכיה והמונופולים שלה. אז מה הפלא שכלכלת ישראל אינה מתפתחת כראוי ויש בה כל הזמן משברים? מה הפלא שאין אפשרות ליזום רפורמות מקיפות או לגייס בעבורן תמיכה ציבורית? מה הפלא שהמונופולים ממשיכים לגזול מהציבור חלק נכבד מהכנסתו הזעומה? ומה הפלא שמרבית המשפחות בישראל בקושי גומרות את החודש, והפער בין עניים לעשירים מתרחב?



הכותב הוא מנהל המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי