להתחיל מחדש את אמריקה

>> היה לי יום קשה ביום שישי שעבר, יום אופייני לאמריקה כולה.

הוא דווקא התחיל טוב. הייתי באי קאו סאי צ'או, ליד הונג קונג. צפיתי לנוף הים הסיני הדרומי ודיברתי בטלפון סלולרי של חבר סיני עם אשתי במרילנד. הקו היה ללא רבב. תוך כמה שעות המראתי מהונג קונג לאחר שנסעתי לנמל התעופה האולטרה-מודרני ברכבת מהירה שבה היה קישור אלחוטי כל כך טוב, שכל הדרך יכולתי לגלוש באינטרנט באמצעות המחשב הנייד שלי.



הנחיתה בנמל התעופה קנדי בניו יורק היתה כמו חזרה מהעתיד לתקופת האבן. הטרמינל המכוער היה עמוס. השימוש בעגלת מטען עלה 3 דולרים (למה אי אפשר לספק עגלה בחינם כמו בשדות תעופה בכל העולם?). מבט סביב האולם הזכיר לי משהו - את אולם הנוסעים בשדה התעופה הישן של הונג קונג שנסגר ב-98'.



למחרת נסעתי לתחנת הרכבת פן במנהטן, שבה היו הדרגנועים כל כך צרים שנדמה שהם תוכננו לפני המצאת המזוודות. לפי דעתי, רציפי הנוסעים המכוערים לא נוקו מאז מלחמת העולם השנייה. ברכבת האקספרס ניסיתי לשווא להשתמש בטלפון הסלולרי כדי לנהל ראיון. השיחה נקטעה שלוש פעמים תוך 15 דקות.



כל מה שיכולתי לחשוב לעצמי הוא שאם אנחנו כל כך חכמים, למה יש אנשים שחיים כל כך הרבה יותר טוב מאתנו בארה"ב? מה קרה לתשתית שלנו, החיונית כל כך לפריון העבודה? החדשות שקיבלו את פני בהגיעי היו שג'נרל מוטורס קיבלה סיוע ממשלתי. אותה ג'נרל מוטורס שהפסידה יותר מ-72 מיליארד דולר תוך ארבע שנים - ואפשר לספור על יד אחת כמה מנהלים בכירים שלה הודחו, לדברי מגזין "פורצ'ן".



בני עמי האמריקאים, אנו יכולים להמשיך להיות כל כך טיפשים. נהנינו מקיצוצי מסים שלא יכולנו להרשות לעצמנו, הענקנו סיוע ליצרניות מכוניות שנהפכו למכונות להשמדת עושר, הסכמנו למחירי אנרגיה שלא מעודדים השקעה באנרגיה מתחדשת, הנחנו לרמת בתי הספר להידרדר, ומדיניות ההגירה שלנו לא מאפשרת לנו להעניק למיטב המדענים והמהנדסים הזרים שבאים ללמוד בארה"ב אשרת עבודה בצמוד לדיפלומה. במקום זאת, אנו מצווים עליהם לחזור הביתה, שם הם מקימים חברות שמתחרות בשלנו.



בנוסף לכל, הגענו למצב שבו האנשים הכי חכמים שלנו מנותבים לעסוק בהנדסה פיננסית במקום בהנדסה אמיתית. מדעני טילים ומהנדסים תיכננו מוצרים פיננסיים מורכבים שיצרו כסף מכסף - במקום לתכנן מכוניות, טלפונים, מחשבים, כלי למידה, תוכנות אינטרנט וציוד רפואי שאמורים לשפר את חיינו ואת פריון העבודה של מיליוני אנשים.



מכל הסיבות הללו, המשבר הנוכחי אינו רק משבר פיננסי שייפתר באמצעות הזרקת מזומנים. אנחנו בצרות עמוקות יותר. למעשה, בתור מדינה, ארה"ב נהפכה לג'נרל מוטורס. הסתכלו במראה - ג'נרל מוטורס זה אנחנו.



לכן אנו האמריקאים לא צריכים רק חילוץ. אנו צריכים אתחול מחדש. אנו צריכים לבנות מחדש. אנו צריכים מהפך לאומי. בגלל זה החודשים שלפנינו הם בין החשובים ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. בגלל המשבר הפיננסי, לברק אובמה יש את התמיכה הדו-מפלגתית להוציא טריליון דולר על תמריצים. ואולם עלינו לוודא שכל דולר מהתמריצים, שאותו אנו לווים על חשבון עתיד ילדינו, יושקע בצורה חכמה.



הכסף הזה חייב ללכת להכשרת מורים, חינוך מדענים ומהנדסים, לשלם על מחקר ולבנות את התשתית מעודדת הפריון הטובה ביותר - בלי לבנות פילים לבנים. באופן כללי, הייתי רוצה לראות פחות תקציב ממשלתי ויותר תמריצי מס יצירתיים כדי לעודד את המגזר הפרטי להמציא תעשיות חדשות ושווקים חדשים. אם נוציא את הכסף הזה על בשר, זה יהיה סופנו.



לאמריקה יש עדיין מה שנדרש כדי לשגשג. יש לה התרבות היצירתית, המגוונת והחדשנית והחברה הפתוחה ביותר שיש - בעולם שבו היכולת לדמיין דברים וליצור רעיונות חדשים במהירות וליישם אותם באמצעות שיתוף פעולה גלובלי הוא היתרון התחרותי החשוב ביותר. לסין יש אולי שדות תעופה נהדרים, אך בשבוע שעבר היא חזרה לצנזר את אתר ה"ניו יורק טיימס" ואתרים מערביים אחרים. צנזורה מגבילה את דמיון האנשים, וזה ממש ממש טיפשי. בגלל זה, למרות כל שגיאותינו, המאה ה-21 עדיין לא נשמטה מבין ידינו.



ג'ון קנדי הוביל אותנו במסע לגילוי הירח. אובמה צריך להוביל אותנו במסע לגילוי מחדש, בנייה מחדש והמצאה מחדש של ביתנו שלנו.



הכותב הוא בעל טור ב"ניו יורק טיימס"