"איך הגענו למצב הזה?" תהה בקול הנשיא בוש

ניו יורק טיימס

>> מערכת הפיננסים הגלובלית הגיעה לסף קריסה כאשר נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, וצוותו הכלכלי התכנסו בחדר רוזוולט שבבית הלבן לתדרוך. אחד המשתתפים תיאר את התחושות ואמר שהישיבה "הפחידה את כולם עד מוות".



הישיבה נערכה ב-18 בספטמבר. בנק ההשקעות ליהמן ברדרס התמוטט בשל משכנתאות רעילות. בנק אוף אמריקה בלע את מריל לינץ' במכירה חפוזה. יומיים קודם לכן הסכים בוש להזרים 85 מיליארד דולר לענקית הביטוח הקורסת AIG.



הנשיא הקשיב ליו"ר הבנק הפדרלי, בן ברננקי, ששטח בפני הנוכחים את החדשות המבעיתות: שוקי האשראי שנכנסו לפאניקה קפאו בן לילה. הבנקים מסרבים להלוות כסף. שר האוצר, הנרי פולסון, אמר לנשיא שכדי למנוע אסון, הוא יצטרך לחתום על חבילת החילוץ הגדולה בהיסטוריה. בוש, לדברי הנוכחים, היה המום לחלוטין ועצר לרגע. "איך הגענו למצב הזה?", הוא תהה בקול.



לפני שמונה שנים הגיע בוש לוואשינגטון תוך הבטחה להפיץ את חלום הבעלות על בית בקרב האזרחים. כיום הוא יוצא ממנה, כפי שתיאר בעצמו, "בעומדו בפני קריסה גלובלית", שמקורה באותם תמריצים שקידם למגזר הדיור.



להידרדרות אשמים רבים: המלווים שסחרו באשראי זול, הצרכנים שלקחו משכנתאות שלא היו מסוגלים להרשות לעצמם וכן בכירי וול סטריט, שהעמיסו על הבנקים בניהולם אג"ח מגובות משכנתאות בלי להתייחס לסיכונים. ואולם ההסבר לחומרת המצב שאליו נקלענו הוא מעשה ידיו של בוש, בחלקו - כך עולה מבחינה של תקופת כהונתו, שנעשה באמצעות ראיונות עם עשרות פקידי ממשל מכהנים כעת או שכיהנו בעבר.



שילוב הרסני



מימיו הראשונים בתפקיד חיבר בוש בין שתי אמונות שבהן החזיק: בין זו הגורסת כי האמריקאים במיטבם כשבבעלותם בית משלהם לבין זו הסוברת כי השווקים במיטבם כאשר מניחים להם לפעול בכוחות עצמם. הוא פעל במרץ כדי להרחיב את היקף הבעלות הפרטית על בתים בארה"ב, בעיקר בקרב מיעוטים. היוזמה עלתה בקנה אחד עם שאיפתו להרחיב את הישג ידם של הרפובליקאים - ועם האינטרסים של כמה מתורמיו הגדולים. ואולם השילוב הזה עודד את התרופפותם של נוהלי ההלוואות.



בוש צפה את הסכנה שענקיות המשכנתאות הממשלתיות פאני מיי ופרדי מאק טומנות בחובן. הוא פעל במשך שנים נגד קונגרס סרבן במטרה להחמיר את הרגולציה עליהן, אך לא הסכים לפשרה שהציע שר האוצר לשעבר שלו, ג'ון סנואו. הרגולטור שבוש בחר לפקח עליהן - חברו לבית הספר - הכריז כי הן בריאות, בעודן צוללות לקראת פשיטת רגל.



כבר ב-2006 דחו יועציו הבכירים של בוש אזהרות של אנשים בבית הלבן ומחוצה לו כי שוק הדיור הוא בועת מחירים שמשבר עיקולים מאיים לפגוע בו. כשהכלכלה הידרדרה, בוש וצוותו שגו באבחון שורשי הבעיה ובהיקף הנסיגה הכלכלית. בפברואר 2008, למשל, הגדיר זאת בוש "מכשול זמני".



התוצאה היתה סדרה של מהלכים מוטעים שפיגרו אחר המשבר המסלים. "אין ספק שלא היכרנו בחומרת הבעיות", אמר אל הבארד, לשעבר יועצו הכלכלי הבכיר של בוש, שעזב את הבית הלבן בדצמבר 2007. "אם כן היינו מכירים בכך, היינו מתמודדים איתן".



היועץ הכלכלי הראשי הנוכחי של בוש, קית הנסי, אומר כי בדיעבד הוא ועמיתיו עשו כמיטב יכולתם "עם המידע שהיה באותה עת". עם זאת, הוא מתחרט שלא הקדיש תשומת לב לסכנות בהלוואות הפרועות. פולסון וקודמו בתפקיד, ג'ון סנואו, אומרים כי יוזמת התמיכה בבעלות הבתים הלכה רחוק מדי.



"ממשל בוש התגאה מאוד בכך ששיעור הבעלות על בתים הגיע לשיא היסטורי", אמר סנואו בראיון. "אבל שכחנו שאלה לא אנשים שיכולים להרשות לעצמם לקנות בית. כיום אנו מבינים שהעלות היתה גבוהה".



ברוב תקופת נשיאותו של בוש היה טרוד הבית הלבן בענייני טרור ומלחמה. בחזית הכלכלית, העדיפויות שלו התמקדו בהורדת מסים ובהפרטת הביטוח הלאומי. שוק הדיור היה קרן אור. מחירי הבתים עלו ללא הרף והזניקו את הכלכלה, שכן בעלי בתים משכו כסף על חשבון שווי בתיהם, רכשו באמצעותו מוצרי צריכה ושירותים ושלחו את ילדיהם למוסדות ההשכלה הגבוהה.



היועץ הכלכלי הראשי הראשון של בוש, לורנס לינדסי, אמר כי לא היה תמריץ להרים דגלים אדומים לגבי התפשטות האשראי הזול, שסייע לבוש להשיג את מטרותיו בשוק הדיור. "אף אחד לא רצה לעצור את הבועה הזאת", אמר לינדסי. "מפני שזה היה מתנגש עם מדיניות הנשיא".



כיום עומדים מיליוני אמריקאים בפני עיקול בתיהם. שיעור הבעלות על בתים אינו גבוה יותר משהיה בתחילת כהונתו של בוש. פאני ופרדי הולאמו, ונראה שעלות חילוץ מגזר הפיננסים - על חשבון משלמי המסים - תסתכם בטריליוני דולרים.



יש לי בוס שמבין עניין



עם הקריסה בשוק העבודה - 533 אלף משרות אבדו רק בנובמבר - והעונש שקיבלה המפלגה הרפובליקאית מציבור הבוחרים, העניק הנשיא הנחלש סמכויות יוצאות דופן לשר האוצר כדי שינהל את המשבר.



באחרונה אמר פולסון בראיון כי בוש לא פסל את הצעותיו אפילו פעם אחת. "יש לי בוס", הוא הסביר, "שמבין כי כאשר מתעסקים עם משהו כל כך לא צפוי וכל כך מהיר כמו המשבר הזה - צריך לפעול בסגנון שונה". פולסון ויועצים אחרים של בוש אומרים שהממשל הגיב היטב למשבר והפגין גמישות בנסיבות קשות. "אין שום ספר חוקים במצב כזה", אמר פולסון.



הנשיא סירב להתראיין למאמר זה. ואולם בשבועות האחרונים חשף בוש את עמדותיו לגבי המשבר והסיבות שבגינן נקלעה האומה אל סף אסון כלכלי. הוא ציין את תאוות הבצע של התאגידים ואת התנפחות השווקים בשל שטף של כסף ממדינות זרות. "וול סטריט השתכרה", אמר, הצביע על המדיניות של הממשל הקודם, והאשים את הקונגרס בכך שלא ערך רפורמה בחברות המשכנתאות הממשלתיות.



בשבוע שעבר נשאל בוש ברשת "פוקס ניוז" אם הוא חושש להיזכר כהרברט הובר של המאה ה-21. "לא", ענה בוש. "אני אזכר כמי שראה בעיה ושם את הכסף על השולחן כדי למנוע את התמוטטות הכלכלה".



עם זאת, ברגעים פרטיים יותר, אומרים עוזריו, הנשיא עורך חשבון נפש. לדברי טוני פראטו, סגן מזכיר העיתונות שלו, במהלך טיסה במסוק הנשיאותי, מארין 1, אמר הנשיא: "בהחלט רצינו להרחיב את הבעלות על הבתים, אך מעולם לא רצינו שהמלווים יקבלו החלטות גרועות".



הנשיא עומד בסלון שלי



דארין וסט לא האמין למראה עיניו. נשיא ארה"ב עמד בסלון ביתו. זה היה ב-17 ביוני 2002, יום שווסט זוכר כ"שיא של חיי". בוש, שביקר באטלנטה כדי לחשוף תוכנית להגדלת מספר בני המיעוטים שמחזיקים בבעלותם בתים ב-5.5 מיליון, ביקר בשיכון פארק פלייס סאות', שבעבר היה עלוב ומוכה פשע.



וסט, שנהג לפטרל במקום בהיותו שוטר, רכש באזור וילה ב-130 אלף דולר. הוא נעזר במשכנתא בריבית משתנה בנוסף להלוואה ממשלתית של 20 אלף דולר ששימשה למפרעה - סוג המימון שבוש קידם. "ביטחון כלכלי", אמר בוש באותו יום, "משמעו גם להיות בעל בית".



הרבה השתנה מאז. בשל בעיות אישיות עזב וסט את אטלנטה. הוא לא הצליח למכור את הבית, ולכן החזיר אותו לבנק בשנה שעברה. כמו קהילות רבות ברחבי ארה"ב, 10% מ-232 הבתים בפארק פלייס סאות' נתונים תחת עיקול.



לבוש היה חזון שבו משפחות מעוטות יכולת יוכלו לקנות בתים. אך מכיוון שההכנסה הממוצעת למשפחה אמריקאית לא עלתה ומחירי הבתים הרקיעו שחקים, רבים כמו וסט לא יכלו להרשות זאת לעצמם.



לפיכך, במלותיו של בוש עצמו, הוא נאלץ "להשתמש בעוצמתו האדירה של הממשל הפדרלי" כדי להשיג את מטרתו. הוא הציע הטבות מס לדיור; הוא התעקש כי פאני ופרדי יגדילו את היצע המשכנתאות ללווים מעוטי יכולת; הוא שיכנע את הקונגרס להוציא 200 מיליון דולר בשנה במטרה לסייע לתשלום מקדמות ועמלות רכישה לרוכשי בתים ראשונים; הוא התעקש לאפשר לאנשים לקבל משכנתאות שהממשל ביטח, גם בלי תשלום מקדמה.



הרפובליקאים נחרדו מהצעותיו. לדבריהם, בעלי בתים שלא ישלמו מקדמה יסתלקו ברגע שיתקשו לפרוע את המשכנתאות, כמו שעשה וסט. כלכלנים רבים הסכימו עמם.



למרות האזהרות, לחץ הנשיא על מתווכי משכנתאות ומלווים להמציא המצאות פיננסיות. "לאמריקה התאגידית יש אחריות לפעול כדי להפוך את אמריקה למקום רחום לב", אמר. ואמריקה התאגידית נענתה לו: עם ריביות תחיליות נמוכות להפליא שנמכרו כמעט ללא פיקוח.



"הממשל קיבל החלטות שאיפשרו לשוק לפעול לפי כללים של קטטה בבר ולא של קרב אגרוף מסודר", אמר ויליאם זיידמן, שייעץ לנשיאים הרפובליקאים שכיהנו בתקופת משבר בנקי החיסכון וההלוואות בשנות ה-90. "כדי שהשוק יפעל כראוי, צריך חוקים רבים". ואולם בוש איכלס את סוכנויות הרגולציה באנשים כמוהו, שדגלו בהפחתת החוקים ולא ביצירת חדשים.



נציב הדיור פרץ בבכי



היו"ר הראשון שמינה בוש לרשות ני"ע הבטיח כי הרשות תהיה "עדינה ונדיבה יותר". השני הודח לאחר שבמגזר העסקי טענו שהוא אגרסיווי מדי. הנוכחי אחראי לכישלון בפיקוח על ההחלטות שהובילו לנפילת בר סטרנס ותרמו למשבר - לפי דו"ח פיקוח פנימי.



אנשים שפועלים תחת הרגולציה על הבנקים בתקופת בוש נופפו פעם במסור מעל ערימת חוקים בת 9,000 דפים והבטיחו להקל על הענף. חשב האוצר חסם את המאמצים של ממשלי המדינות שניסו לבלום מלווים אגרסיוויים, בטענה שאין למדינות כל סמכות על הבנקים הארציים. לדברי רוי קופר, התובע הכללי של מדינת צפון קרוליינה, "הם פיטרו 50 שריפים בתקופה שבה עסקי המשכנתאות נהפכו למערב הפרוע". בוש רצה לחוקק חוקים שיאלצו את המלווים לחשוף את תנאי ההלוואות, אבל הקונגרס חסם אותו.



בסבב הבחירות שהתקיים ב-2004 תרמו בנקאי המשכנתאות והברוקרים 847 אלף דולר למסע הבחירות של בוש - פי שלושה משתרמו ב-2000. בין התורמים הגדולים ב-2004 היה רולנד ארנול, שייסד את אמריקווסט, חברת הלוואות הסאבפריים הגדולה בארה"ב באותה עת. ב-2005 הוא יישב תביעה שהגישו נגדו 30 מדינות, בטענה שניצל לרעה לווים באמצעות עמלות חבויות ובתשלומים מתנפחים, בעזרת תשלום פיצויים של 325 מיליון דולר. היה זה אות מוקדם לכך שענף המשכנתאות שקוע בהונאות שיובילו להתפשטות של גל עיקולים.



אנדרו קארד, לשעבר ראש מטה סגל הבית הלבן של בוש, אמר כי עוזרי הבית הלבן דנו בצרות של אמריקווסט, אף שלא סברו כי יפגעו בכלכלה. בוש מינה את ארנול כשגריר בהולנד, והבית הלבן חשש כי המינוי לא יאושר. "אולי נרדמתי בשמירה", אמר קארד בראיון.



מי שהתריע על הבעיות בהלוואות הסאבפריים היה ראש נציבות הדיור הפדרלית, בריאן מונטגומרי, שהזדעזע מהנהלים המקובלים בענף. הוא ניסח מזכר לבית הלבן. "אני לא חושב שלזה התכוון הנשיא", אמר לאנליסט הדיור הראשי של בוש. ההזדמנות לטפל בבעיות הסאבפריים עלתה - ונדחתה. עוזרים בכירים אחרים, כמו קרל רוב, האסטרטג הראשי של בוש, התנגדו לרגולציה בתעשייה ש"סיפקה שירות רב ערך לאנשים שלא יכולים לקבל אשראי", לדברי רוב.



מונטגומרי פרץ בבכי כשנזכר כיצד מאמציו לתקן את המעוות העלו חרס. "אקח עמי לקבר את האמונה שניתן היה למנוע את העיקול מכמה בעלי בתים", הוא אמר. פולסון אמר כי הממשל, כמו קודמיו, "תימרץ את הדיור יתר על המידה".



לא יאשרו לנו



ג'ייסון תומאס, אנליסט כלכלי של בוש, בחן במארס 2007 את מצבה של ניו סנצ'ורי פייננשל, ענקית משכנתאות סאבפריים שנקלעה לסף קריסה. תומאס חפר בנבכי החברה וגילה כמה ממצאים מדאיגים: העלות החודשית של בעלות על בית זינקה בקצב מהיר פי כמה מאשר לשכור אותו. תומאס שלח את הנתונים לבית הלבן וטען כי המצב מעיד על כך שמחירי הבתים מנופחים ועתידים לקרוס.



זאת לא היתה האזהרה הראשונה שקיבל הצוות של בוש. שנה לפני כן חזר ואמר לינדסי, היועץ לשעבר, לעמיתיו בבית הלבן כי מחירי הבתים עומדים להתרסק. ואולם לדברי הבארד, בשל המוניטין של לינדסי כפסימיסט, "תמיד חשבתי שהוא דובי". במבט לאחור, אמר הבארד, "לינדסי צדק לחלוטין, והנתונים של תומאס היו צריכים להדליק אצלנו אור אדום".



אנשי הבית הלבן האמינו כי הבעיות מוגבלות ללווי סאבפריים בריבית משתנה. גם פולסון האמין בכך. פולסון, לשעבר יו"ר גולדמן סאקס, קיבל סמכות יוצאת מגדר הרגיל - הוא הסכים לקבל את התפקיד רק לאחר שהנשיא הבטיח לו שמשרד האוצר, ולא הבית הלבן, יהיה המוביל בעיצוב המדיניות הכלכלית. לדברי עוזרים לשעבר של בוש, השינוי רק החריף את חוסר האיזון של המדיניות.



באביב 2007 הכריז פולסון כי שוק הדיור נמצא קרוב לתחתית, והבעיות בו נתונות תחת שליטה. אבל באוגוסט הבעיות היו גדולות בהרבה - מחנק האשראי החל לתת אותותיו, וההשקעות הבעייתיות של הבנקים החלו להיחשף. בוש המשיך לחזות כי המשבר יסתיים בנחיתה רכה, ובהתאם לכך הציג תוכניות הבראה בעלות השפעה דלה.



בסתיו 2007 הזהיר רם עמנואל, דמוקרט, לשעבר בנקאי השקעות וראש מטה הסגל המיועד של ברק אובמה, כי הבית הלבן לא עושה דיו. הוא אמר לפולסון בסדרת שיחות טלפון כי משבר האשראי יהיה חמור ועמוק, והתשובה היחידה היא התערבות ממשלתית גדולה ומתואמת. "צריך לחנוק את הדבר הזה באיבו", אמר. אך בוש פיתח תוכנית בשם "תקווה עכשיו", ושלח לקונגרס חבילת תמריצים בצורת החזרי מס של 150 מיליארד דולר.



ימים ספורים אחר כך התמוטט בר סטרנס, ונמכר בחיפזון בתיווך הבנק הפדרלי. בוש ניסה לערוך רפורמה בסוכנות הממשלתית שפיקחה על פאני ופרדי, אך לא הצליח להגיע לחתימת עסקה.



במשך שנים, תחת פיקוחו של ג'יימס לוקהרט, חבר של בוש מבית הספר אנדובר, נכנסו פאני ופרדי עמוק לתוך הבורות המסוכנים ביותר של שוק הדיור, וקנו משכנתאות סאבפריים ומשכנתאות מסוכנות אחרות ב-400 מיליארד דולר. יו"ר הבנק הפדרלי של ניו יורק ושר האוצר המיועד של אובמה, טימותי גייתנר, טען כי הממשל צריך להלאים את השתיים או להבטיח כי יערוב לחובותיהן.



בפגישה בחדר הסגלגל ב-17 במארס 2008 פולסון לא הזכיר את ההצעות של גייתנר, אומרים אנשים שנכחו בפגישה. הוא רצה לסייע לפאני ופרדי לקנות ניירות ערך נוספים מגובי משכנתאות, כדי להפשיר את קיפאון האשראי. החברות, אמר פולסון לבוש, יסתדרו אחר כך בעזרת גיוס הון נוסף. "הן יצליחו"? שאל בוש. "אנחנו מקווים", ענה שר האוצר.



הוא טעה. תומאס לא הופתע. הוא חזר והזהיר את הבית הלבן, כמו באי-מייל הקודר "פרדי מאק בצרות". הוא טען גם שלוקהרט איפשר לחברות לכסות על בעיות הנזילות שלהן באמצעות חשבונאות מפוקפקת. לוקהרט ביטל את דבריו. תומאס האשים אותו ב"סירסור מחירי המניות של החברות שעליהן הוא מפקח". כיום לוקהרט טוען כי לא רצה לטלטל את השווקים. לדבריו, "רגולטור לא מכבס כביסה מלוכלכת בציבור".



זמן קצר לאחר מכן צנחו מניות פאני ופרדי ב-50% ביום אחד. הקונגרס אישר לפולסון להעניק להן 200 מיליארד דולר ולערוך רפורמה, כפי שרצה בוש. זה היה מאוחר מדי. בספטמבר הלאימה הממשלה את שתי החברות. פולסון אמר כי לא היה צידוק להשתלט עליהן קודם לכן.



להטות את הכף



ב-18 בספטמבר, כשבוש וצוותו קיימו את הפגישה הרת הגודל בחדר רוזוולט בעקבות קריסתו של ליהמן ברדרס וסיוע החירום ל-AIG, הזהיר פולסון מאסון כלכלי גדול יותר מהשפל הגדול. לפתע, הברירה היחידה היתה התערבות ממשלתית בקנה מידה היסטורי. כשפולסון פירט את התוכנית בהיקף של 700 מיליארד הדולר להצלת הבנקים האמריקאים, בוש לא היסס. "זה יספיק"? הוא שאל. "זה הרבה", ענה פולסון. "זה יטה את הכף". ובכל מקרה, אמר לבוש, "אני לא חושב שיאשרו לנו יותר".



עם סיום הפגישה, פנו כמה עוזרים לחדר המצב בבית הלבן והתקשרו לסגן הנשיא דיק צ'ייני בפלורידה. צ'ייני שיחק תפקיד מוביל במדיניות הכלכלית, אם כי לא בתחום הדיור. בדומה לבוש, צ'ייני שנא התערבות בשווקים. אך הוא תמך בתוכנית החילוץ.



בוש נוהג לצאת מפגישות כאלה מיד עם סיומן. הפעם הוא נשאר, טפח לאנשים על גבם וניסה לעודד את הצוות. "בתקופות קשות הוא מעודד את כולם", אמר פולסון.



לא היה זה הכישלון האחרון של הממשל, או ההתערבות האחרונה שלו; הוא הציל מאז את סיטי, ובשבוע שעבר את יצרניות המכוניות. ב-20 בינואר תסתיים כהונתו של בוש. הוא אומר שישאיר להיסטוריונים לנתח "מה הצליח ומה השתבש" - כפי שאמר בנאום בשבוע שעבר.



הוא אמר כי הוא מתמקד בהווה ולא בהסתכלות לאחור. "כפי שמתברר", אמר, "הנשיאות הזו היא לא מהסוג שבו רוכבים אל השקיעה ומנופפים לשלום".