פרסומת אם אפשר היה לחזור אחורה בזמן, אל יום שישי, 4 בינואר, שידור הבכורה של יאיר לפיד ב"אולפן שישי" היה כנראה נשמע אחרת. למשל, המשפט שבו הוא פתח את המהדורה בערוץ 2. "לא הייתי מתחיל בבדיחה 'אני יאיר לפיד ויש לי עניבה'. זה היה להיות עסוק בעצמי. בדיוק שם עוד לא הבנתי כמה צריך להוריד מהנוכחות של עצמך כדי לשרת את המהדורה. נכון שבאותו יום היתה על העניבה ידיעה בעיתון, אבל במבט לאחור הייתי צריך להתחיל אחרת".
בשבוע הבא תמלא שנה להגשת מהדורת החדשות הטלוויונית הנחשבת של השבוע על ידי לפיד. זו היתה ללא ספק אחת השנים הקשות שעבר. התערבבו בה האתגר המקצועי, ביקורת קשה שנמתחה עליו וכאב גדול על מות אביו. "החלק המרכזי בשנה הזו היה סביב אבא שלי", הוא מאשר, "אבל גם בעבודה היתה שנה מטורפת. לא היה איזה רגע שהחמצתי פעימה ואמרתי אוי אוי, מה עשיתי. היה ברור שזה יקח זמן ושצריך לבנות את זה לאט לאט ולעשות את העבודה כמו שצריך עד שזה יצליח. זה לקח זמן, אבל לא מאוד נבהלתי. זה לא היה מספיק טוב בהתחלה והסיבה היתה אני".
קיטש לאומני
לפיד הוא בלי ספק אדם שמעורר תגובות עזות. עוד לפני שעלתה לאוויר המהדורה הראשונה בהגשתו, היו אין ספור דיווחים וראיונות, מאמרים ופרשנויות על עצם הכוונה למנות אותו למחליפו של אהרן ברנע ב"אולפן שישי", ולאחר המהדורה הראשונה - מבול של ביקורות התחרו ביניהן מי תרד עליו חזק יותר. ירון טן ברינק, אז מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", העיתון שבו מועסק גם לפיד, וכיום עורך השבועון "רייטינג", כתב כי "יומן האקטואליה הממלכתי של ערוץ 2 היה למופע של איש אחד. הוא יקבע. הוא ינווט", וכינה את תמהיל הכתבות ששודרו "פטריוטיות דביקה, קיטש לאומני ורגשנות סנטימנטלית". מבקר הטלוויזיה של "מעריב", אסף שניידר, איבחן: "לפיד התמקם בכורסתו של ברנע כשהוא מתבקש למלא את אותו תפקיד... אין סיכוי שלפיד ירשה לעצמו להיות קריין רצף מאופק". אורי קליין, שכתב על המהדורה ב"הארץ", ביקר קשות את הכתבה שיצר לפיד למהדורה, במלאות שנתיים למחלתו של שרון. "לא רק שלא היה בה שום דבר חדש", כתב קליין, "היא לוותה בטקסט שכלל את כל הקלישאות הלאומיות, הקיטשיות, הסנטימנטליות האפשריות".
מה עושים עם יאיר לפיד?
לכאורה, לפחות, לפיד מגיב לכל אלה בשלווה גדולה. שפת הגוף שלו רגועה, קולו יציב. רק פעמיים במשך השיחה הארוכה אתו הוא מאבד קצת את שלוות רוחו ומשהו מהנינוחות המפורסמת שלו נגרע. זה לא קורה כאשר מדברים על תפקודו המקצועי.
קראת את הביקורות האלו עליך, אתה זוכר אותן?
"כן, בטח. אני לא מאמין לאף אחד שאומר שהוא לא קורא ביקורות על עצמו, אבל אין אחת ספציפית שאני זוכר. חייכתי על אנשים שאמרו שאני לא עיתונאי, כי זו לא תוצאה של מה שאני, אלא של הגיל שלהם. מבקרי טלוויזיה הם אנשים צעירים ואני ב-82' כבר הייתי רפורטר בלבנון. אני עיתונאי ותיק שבאמצע הקריירה שלו עשה גם תוכנית אירוח".
אבל אלו לא כל הביקורות שהיו, החלק השני היה ביקורת שהתייחסה לתפקוד שלך.
"בחלק השני היו דברים נכונים. הבאלאנס ביני ובין החדשות, סוג הנוכחות שהבאתי. השתמשתי בזה להשתפר".
נכתב שהמהדורה שלך פטריוטית, לאומנית, רכה, רגשנית ודביקה.
"טן ברינק רצה להראות לכולם שדווקא כשזה נוגע אלי, ואנחנו עובדים באותו עיתון, הוא משתמש בשפה יותר תוקפנית אפילו מהמקובל אצלו שזה די תוקפני. זה אינפנטילי במובן הזה שאת המהדורה שעליה הוא כתב אני אפילו לא ערכתי, עוד היה עורך אחר, אז איך אפשר להגיד שהמהדורה היתה כל הדברים האלו רק כי אני כתבתי פתיחים? המהדורה טובה. היא לא היתה טובה מהיום הראשון, לקח לה זמן להתאזן ואני מבין את זה שמבקרים צריכים לכתוב כל שבוע. זה חלק מחוקי המשחק ואני חי עם זה בשלום".
היית עורך המהדורה במשך ארבעה חודשים, עד יוני השנה, ובתקופה הזו הרייטינג של "אולפן שישי" היה רע. התחלתם עם יותר מ-18% ובמאי נרשמו 12.9% בכלל האוכלוסייה.
"יש פה קצת עניין של ביצה ותרנגולת. אני לקחתי את העריכה כי הרייטינג לא היה טוב ולא הרייטינג לא היה טוב כי אני הייתי עורך. מעולם לא תיכננתי להיות עורך 'אולפן שישי'".
אז איך זה קרה?
"חיכינו לגולן יוכפז. התחיל דיבור על זה שהוא יערוך את המהדורה ולא היתה התלבטות מי משנינו אמור לערוך אותה. חיכינו שהוא יגמור את העונה של 'כלבוטק'. אני באתי להיות מגיש, זה המקצוע שלי. זו היתה תקופת המתנה שהיה צריך לשרוד אותה עם מינימום נזקים ואני חושב שזה קרה. כשהמהדורה עברה לידי גולן הרייטינג חזר להיות מה שהיה כשאני קיבלתי אותה. את הנזק שלי הצליחו להעלים", הוא אומר ומחייך, "ואז גולן לקח אותה והרייטינג הולך ועולה" (בסביבות 17% בתקופה האחרונה).
רשעות מובנית
מלבד סגנון ההגשה של לפיד שדרש גיבוש ושיפור, וקבלת הפנים הלא אוהדת במיוחד שחיכתה לו, היו בתחילת הדרך חריקות נוספות. עורך התוכנית, בועז סטמבלר, שמונה לתפקיד רק שבועות מעטים לפני כן, עזב כשלפיד סגר שבועיים במהדורה. על הסיבות לכך הדעות עדיין חלוקות. יש בתוכנית מי שטוענים שסטמבלר פשוט לא היה טוב מספיק. אחרים מספרים שלפיד דחק את רגליו. כך או כך, תפקודו של לפיד כעורך זכה לקיתונות של ביקורת, שבשיאה פורסמה ב"מעריב" כתבה שתיארה את אי שביעות הרצון של הקולגות מהעובדה שהוא אינו נוכח במערכת כמקובל. סופר בה גם על שמחה לאיד על כך שלפיד לא מספק את הסחורה. הביקורת הזו מחלצת ממנו אמירה נוקבת, אפילו קצה עלבון: "ביליתי את רוב הזמן אז בבית חולים", הוא אומר. "כל האנשים שכתבו אז על איך אני עושה את 'אולפן שישי' ידעו הרי, כי בתוך העיתון יודעים, שאני מבלה 90% מזמני בבתי חולים - בניו יורק, כשאני קם בבוקר טס, חוזר באותו יום ועושה מהדורה, או באיכילוב. זו איזו רשעות מובנית שאני אף פעם לא הבנתי למה כלפי זה מותר".
אולי זה בגלל מינון הנוכחות שלך. אתה בעצמך אמרת פעם שהבאז השלילי נגדך התחיל כשעל המסך היו "חדר מלחמה", תוכנית האירוח והפרסומת ההיא לבנק הפועלים.
"אז הנה צימצמתי את זה. אני עושה היום רק את הטור שלי בעיתון ואת 'אולפן שישי'. אני בוודאי העיתונאי היחיד בארץ שוויתר על מיליון דולר בשביל להיות עיתונאי".
זה היה הסכום?
"זה היה הסכום ואני מעולם לא התחרטתי על זה. אני מרותק ממה שאני עושה".
הפרסומת לבנק הפועלים היא כנראה אחד הנושאים שעוררו על לפיד הכי הרבה ביקורת. כמעט לא היה פובליציסט שלא התייחס אליה, הלשונות ציקצקו, ולפיד הסביר והסביר. הסוגיה אולי מוצתה אז, אבל גם היום מציינים עובדים בחברת החדשות גינונים שלו השונים מהנהוג בחברה ומהדרך שבה נהג קודמו. למשל, מנהגו של לפיד לקום בזמן שידור התוכנית מעמדת המגיש כשמשודרת כתבה, כדי לעשן סיגר. "את כל הכתבות של 'אולפן שישי' אני רואה הרבה קודם, בדרך כלל יותר מפעם אחת", הוא משיב. "כשהכתבות משודרות, נשאר בדרך כלל מישהו אחד שדואג שהקלטת לא תיתקע. אף אחד לא נשאר באולפן. בזמן הזה אני בדרך כלל עומד בחוץ עם אמנון אברמוביץ או אודי סגל, מי שנמצא באותו זמן בפאנל. אם יש כתבה שלא ראיתי אני נשאר, אבל אין סיבה שאני אשאר לראות כתבה שכבר ראיתי".
השמועה אומרת שמצלמים אותך רק מלפנים, ושזו הוראה שלך שמעוגנת בחוזה, כמו התאורה שמשתמשים בה עליך.
"אני מוכן להיבדק בפוליגרף, זה פשוט שום דבר. אי אפשר לצלם אותי אחרת כי מאחורי יש חלון שקוף ואם יצלמו אותי מאחורה, יראו את המצלמה. זה האולפן של יונית ומצלמים אותי בדיוק כמו שמצלמים אותה או את קושמרו. אין לי צד שמצלמים אותי ממנו ויש שם תאורה קבועה שאי אפשר לשנות".
הטענות האלו מתקשרות למה שכתבו עליך על אובדן הנימה הממלכתית המשפחתית של "אולפן שישי" והחלפתה בוואן-מן-שואו: אני עושה, אני חושב, הכרתי את האיש שצולם פה.
"השאלה היא לא פיירית, מפני שזו ביקורת שנכתבה לפני שנה".
אבל אי אפשר להתווכח עם התחושה שהדברים יותר סובבים סביבך. למשל, העובדה שהמגישים האחרים יושבים רחוק ממך פיסית.
"את האולפן קיבלתי בדיוק כמו שאהרל'ה ברנע ישב. כולם יושבים בדיוק באותם מקומות ובאותו סדר. אני מציע תיקון לשאלה שלך: אני אומר שלפני שנה זה לא היה מספיק טוב, זה היה להיות עסוק בעצמו. זה אני שאומר את זה. צריך היה לעשות דרך ארוכה והיתה דרך ארוכה, אז עכשיו להתגונן על ביקורת שקיבלתי לפני שנה?"
ממלכתי זה אני
והיו עניינים נוספים שעוררו ביקורת. למשל, פרשת הראיון שלא שודר עם יגאל עמיר. לפיד פתח אז את המהדורה בהצהרה כי הוא היה בין המתנגדים הגדולים לשידור הראיון. היו מי שראו בעמדה האולטרה ממלכתית הזו שינוי גדול, שכן לפני כמה וכמה שנים ריאיין לפיד בתוכניתו את מרגלית הר שפי - צעד לא שגרתי, שלווה באמירות עוקצניות מצד אנשי ציבור ואפילו בהפגנה מחוץ לאולפן. התעוזה ההיא נעלמה ב"אולפן שישי". לפיד ממהר להגיב: "מרגלית הר שפי היתה אחת הדוגמאות שהשתמשתי בהן לזה שאי אפשר לחשוד בי שאני מוטה".
אבל אולי כן אפשר לחשוד בך בממלכתיות יתר לאחרונה?
"בממלכתיות אפשר לחשוד בי גם הרגע".
היו מי שטענו שזו הוכחה לזה שלפיד הוא בראש ובראשונה מגיש בידור שמחפש להחניף לקהל שלו, ולא עיתונאי לוחם.
"הטענה הזאת טיפשית ואין לה בסיס עובדתי. יגאל עמיר, העניין אתו - ואני מבין לחלוטין שיש מי שחושבים אחרת לגמרי ממני - הוא שהוא לא דוגמה לכלום. הוא עומד בפני עצמו באופן מוחלט והוא דוגמה חד-פעמית בחיי המדינה הזאת. הוא לא נכנס לדיון על חופש הביטוי כמו שהוא לא נכנס לדיון על החוק הפלילי. הוא מחוץ לזה. אם זה הופך אותי לממלכתי אז כן, אני ממלכתי וכן המהדורה בשישי ממלכתית. אני חושב שכבר אמרתי שבארץ כולם שוליים ורק אני מיינסטרים. זו דוגמה קלאסית".
דוגמה אחרת להחלטת עריכה שנויה במחלוקת היא הראיון שנערך עם חנן גולדבלט המורשע וליווה אותו בדרכו למאסר. באולפן ישבה אז אחת מקורבנותיו וניסתה להתמודד עם החשיפה שניתנה לאדם שאנס אותה. לפיד, והדבר היה ניכר על פניו, חש מאוד לא בנוח עם הסיטואציה.
"גם שם היו הרבה דיונים", הוא מהנהן. "ההתלבטות לגבי חנן גולדבלט היא כזאת, שיושב מולך שחקן ואתה חושב אולי הוא ישחק כל כך טוב שהקהל יאמין לו".
אבל זו שאלה מיותרת. באותו זמן הוא כבר הורשע, למה לתת לו מקום להציג את עמדתו?
"נכון, אבל לכתבה כזאת בעיני יש חשיבות כי היא עוזרת לחסל את כל הדור הזה שהניח שבחורות הן חלק מהטבות שנלוות למעמד. צריך להראות את כולם הולכים לבית הסוהר".
זו לא היתה הכתבה. זה היה "לא עשיתי, אני מסכן".
"הכתבה הסתיימה בזה שהוא נכנס לכלא. לא אכפת לי שהוא חושב על עצמו כמסכן, צריך להראות אותו הולך לכלא".
השאלה היא לא אני
ללפיד יש יכולת לייצר אינטימיות ברגע ואלו גם הרגעים שבהם הוא משוחרר ממש. הבעיה, לפחות ב"אולפן שישי", מתחילה כשהוא צריך להצניע בדיוק את התכונות האלה, שהפכו אותו למי שהוא. לפיד מסכים, כמעט: "עשיתי שינוי במובן הזה שהגשת חדשות היא עסק הרבה פחות משוחרר מלשבת בטי שירט ולראיין. אתה הכי בולט אבל אתה לא המרכז. יש 12 דקות כתבה, למשל של שי גל, והיא הרבה יותר מרכזית וחשובה מהפתיח שכתבתי לה. מהבחינה הזאת יש צניעות שמתחייבת"
אתה מגיע מלהיות המוקד, זה מסתדר?
"שנים כתבו איך נותנים תוכנית אירוח למישהו שהמבוכה היא דבר כל כך בולט בו. עכשיו, כשאני במקום אחר, שואלים איך נותנים לאדם שכל כך אוהב להיות במרכז התמונה להגיש חדשות. אני אוהב לכתוב טורים וכתבות, אהבתי מאוד להגיש תוכנית אירוח ומאוד רציתי להגיש את 'אולפן שישי', שאני גם מאוד נהנה ממנו. אני עושה את זה הכי טוב שאני יכול. השאלה הזאת מעולם לא עלתה בתוכי, אם אני בולט יותר או פחות ב'אולפן שישי'. עד שלא העלית את זה לא התעסקתי בזה".
איך מנווטים בין האגו שלך לזה של השותפים שלך שם?
"אני חושב שאין לי אגו בדברים האלו. אני עסוק במה טוב למהדורה ולא איך אני שואל את אמנון אברמוביץ. זה לא מקצועי להתעסק באגו שלך במצבים האלו".
פוליטיקה? לא עכשיו
בראיונות שנתן לפיד בשנים האחרונות, צץ הנושא הפוליטי. לפני שלוש שנים, למשל, אמר ל"ידיעות אחרונות", כי אילו היה אדם מצפוני באמת, היה הולך לפוליטיקה. לפני שנתיים אמר ל"הארץ" דברים דומים והתייחס למעבר לפוליטיקה כ"צעד טבעי". גם את המעבר מתוכנית האירוח לחדשות היו מי שפירשו כנקודת ציון נוספת בדרך לשם. לפיד אפילו לא מניח את הסיגר מידו כשהוא נשאל על כך. תגובתו החלטית למדי ובה בעת נונשלנטית. "אמרתי כבר שאני מתלבט אם ללכת לפוליטיקה ואתלבט עוד הרבה זמן", הוא אומר. "הכל נכון. ואני הרי גם בא ממשפחה פוליטית וזה חלק מהאינסטינקט".
ובכל זאת?
"אנחנו הולכים לבחירות עכשיו ויש לנו שלושה מועמדים, מהם שניים שכבר היו ראשי ממשלה ונשלחו הביתה לפני תום הקדנציה כי נכשלו. אין חילופי דורות. כולנו עייפנו כבר מלהגיד אובמה, אבל טוני בלייר למשל היה ראש ממשלה בגיל 42. לפעמים נדמה לי שלא רק אני, אלא בני דורי, מתוך פינוק, החלטנו שזה לא ענייננו ונוצר מצב בעייתי. אני לא מוכן להתחייב שאני לא אעשה אחרת ואגיע גם לשם. ברור שבסיבוב הזה החלטתי שאני מעדיף להיות ב'אולפן שישי' ובעיתון. יש עכשיו בחירות, תהיה ממשלה איזה שנתיים רצוף, כמקובל, ואני לא שם".
ובעוד שנתיים?
"אבא שלי אמר לי שצריך לתכנן ולתכנן ואז יהיו לי חמש דקות להחליט. היום אני חושב שצריך לעשות דברים שיש להם השפעה חברתית. כל דבר שאני יכול לעשות למען שינוי שיטת המשטר בישראל אני אעשה, כי זה קריטי. זה חלק מלנסות להיות בן אדם בסדר. כרגע אלו דברים מבחוץ, מה יהיה בעתיד אני לא יודע".
ב"מעריב" חיברו אותך לחיים רמון ולשר המשפטים דניאל פרידמן וטענו שאתם עומדים להקים מפלגה שתפעל לשינוי שיטת הממשל.
לפיד צוחק: "אני נורא אוהב להפריך שטויות שכותבים עלי. יום אחד פתחתי עיתון וגיליתי שאני עומד להקים מפלגה. אני את דניאל פרידמן פגשתי בחיי פעמיים. פעם אחת ריאיינתי אותו ל'אולפן שישי' בנוכחות כ-30 איש. פעם שנייה היתה לפני חצי שנה בשבעה של אבא שלי. במדינת ישראל נהוג שאם נפטר שר משפטים לשעבר, הנוכחי מגיע לבקר את המשפחה ואכן דניאל פרידמן בא לביתנו, שוחח אתנו והביע תנחומים בשם ממשלת ישראל. לחצנו ידיים והוא הלך. יום אחד אני קם בבוקר ומתברר לי ששנינו הולכים להקים מפלגה".
אתה מתאר מצב פוליטי בעייתי, עם מועמדים שכשלו. מה עם החיבה והפרגון הגלוי שלך לאהוד אולמרט?
"זו לא חיבה, אני אוהב את האיש מאוד מאוד".
ואת דרכו?
"מה זה דרכו? אני לא יודע להיות אובייקטיווי כלפי אנשים שאני אוהב. כשאחותי נהרגה אהוד אולמרט היה שר הבריאות. כשמישהו מת בדרך כלל אנשים באים לשבעה וביום השמיני אתה יושב לבד בבית. שר הבריאות אולמרט היה איש מאוד עסוק, אבל פעמיים בשבוע נכנס לאוטו שלו בירושלים, נסע לבית של ההורים שלי והחזיק שלוש שעות לאבא שלי את היד. זה היה מפגן החברות הכי מרשים שראיתי אי פעם", לפיד עוצר רגע לנשום וזו כנראה הפעם הראשונה שנימת קולו מטפסת מעלה, הוא מזדקף בכיסא בית הקפה. "אין לי שום דבר אובייקטיווי לומר עליו. עמדנו מעל הקבר של אבא שלי לא מזמן, כנראה בפריים טיים, התחבקנו ובכינו ביחד. אנשים מצפים שיהיה לי מה להגיד על דרכו? אין לי שום דבר. הוא ישב אתי בבית חולים ועזר לי לווסת את טפטוף הכימותרפיה, מה יש לי להגיד? אני מצטער על התוקפנות אבל אני נורא רגשי בעניין".
אבל אתה מבין למה יש עליך ביקורת סביב זה?
"כן אבל זה נגמר כבר. אני הייתי מאוד זהיר בזה. בטלוויזיה הרי ברור שחיפשו אותי ועובדה שלאיש לא היתה מלה אחת להגיד. הייתי מאוד נקי בעניין הזה. יש ראיון של אודי סגל עם אולמרט ב'אולפן שישי' ואני הידרתי את עצמי ממנו לגמרי ולא ראיתי אפילו פריים".
בטור בעיתון הגישה היתה שונה.
"לדעתי, בכלל כתבתי על זה פחות מדי. בטור לא היתה שאלה של גילוי נאות, זה טור אישי. האמת היא שכתבתי הרבה פחות מדי מתוך זהירות ומתוך רצון לשמור על אינטגריטי של 'ידיעות אחרונות' כעיתון. אני מסתכל אחורה ואומר לעצמי מה ידעתי, לא ממנו, אלא מה ידעתי באמת על פרשות כמו בנק לאומי, ולא כתבתי כדי שלא יגידו, ואני קצת מתחרט".
היו עוד מקרים?
"אנשים לא זוכרים שהחשב הכללי סירב לשתף פעולה עם ממשלת ישראל בטענה שנחשפה פרשת השחיתות הגדולה ביותר בתולדות המדינה ואחרי שנה התברר שלא היה שם כלום. זה משוגע ברמות שצריך לכתוב עליהן אבל אני החלטתי שלא".
זה עניין משפחתי
בשנה העמוסה שעברה על לפיד, עוד לפני שמת אביו, הוא התמודד לפיד עם עניין רגיש נוסף. במאי האחרון ראה אור הספר "אשת חיל", שכתבה רעייתו, ליהיא לפיד, ובו מדובר גם על בתם האוטיסטית יעל. זו כנראה הפעם השנייה בשיחתנו שבה לפיד מפסיק להיות נינוח לגמרי. "ספר מצוין", לפיד עונה כשאני מציגה את הנושא.
והיה הראיון המאוד גלוי שלה אצל אילנה דיין.
"את זה לא ראיתי. קיבלתי ממנה הוראה שלא לראות אותו כי זה עלול להיות לי קשה, אז לא ראיתי אותו. ליהיא מראש אדם פחות שמור ממני. לדעתי, ואני אומר את זה בשמחה, אין לה עור - ישר עצבים חשופים. לכן מהרגע שהיא התחילה לכתוב לא היתה לה ברירה אלא להגיד את כל האמת".
נוח לך עם זה?
"אני אחר".
אמרת בכמה הזדמנויות שאתה אדם ללא סודות, אבל זו בכל זאת היתה נקודה שלא דובר עליה.
זה לא סוד, אם זה היה סוד, זה היה אומר שאני מתבייש בבת שלי".
אבל זה מעולם לא היה גלוי.
"זה לא היה עניינו של מישהו מחוץ למשפחה ולכל משפחה יש את העניינים שלה. בעיקר לא היה לי שום צורך. עוד דבר, מתי מדברים אתי? כשיש לי ספר חדש או תוכנית. בנסיבות כאלה זה יהיה משונה לדבר על הבת שלי. ליהיא זה דבר אחר. זה ספר על חייה וחיי ועל דברים שמעסיקים אותה".
ועכשיו כשהכל גלוי?
"לא יותר או פחות נוח לי מקודם. העיסוק שלי בזה הוא בבית ואין לי מה להוסיף על זה".
נושא לא קל אחר הוא כאמור, מות אביו. כשאני מבררת אם נוכל לדבר עליו, לפיד משיב תשובה מכמירה בחצי חיוך: "תשאלי, אני אראה מה אני יכול להגיד בלי שזה ייגמר בזה שאניח את ראשי על כתפך ואייבב".
אבא שלך מאוד נוכח בטור שלך.
"אני לא מצליח שלא לכתוב עליו. אין לי איזה דברים מקוריים שאין לכל אחד אחר שאיבד הורה".
יש לך תפקיד משפחתי אחר עכשיו?
"לא יודע, אנחנו אפילו עוד יותר מהודקים, אני, אמא שלי ואחותי. לא ירשתי את חלוקו של הפטריארך, כי אי אפשר. אני חושב שאחד הדברים שהבנתי מיד הוא שהיות שאין לי שום דרך או סיכוי להיכנס לנעליו, גם בגלל הביוגרפיה החד פעמית הזאת וגם מבחינת מבנה אישיות, אני לא צריך לנסות. אני לא אהפוך להיות הוא עם הזמן. אני סתם מתגעגע אליו. הוא לא רק היה האבא שלי, היינו גילדה. בדור הזה, שבו כולם עוברים מקצועות כל הזמן, לא הרבה קורה שמישהו בן 45 יש לו אבא שהוא אחד מבכירי המקצוע שלו גם בטלוויזיה וגם בעיתונות הכתובה. דיברנו שלוש פעמים ביום על עבודה ועכשיו אין לי את זה".
הביוגרפיה שונה, אבל אולי במובן של המסלול אתה כן הולך בדרכו?
"אני בנו, אבל אני מאוד אחר ממנו בתוך המקצוע. הוא היה אומר, 'ליאיר היה אותי ולי לא היה אותי'. הכוונה היא שליאיר היה אבא גדול, פטריארכלי וחזק שכולם פחדו ממנו קצת, אז יאיר יכול היה להרשות לעצמו להיות נחמד ונעים. לי, הוא היה אומר, לקחו את אבא בגיל 13 הגסטפו, אז הייתי חייב להפוך גדול וחזק. למשל היכולת שלי להגיד לפני שישה חודשים לעצמי ולסביבתי, על כל מי שמצביעים עלי ואומרים שהנה הוא נכשל, שהם עוד יאכלו את הכובע - זה בא ממנו. אני שומע אותו הרבה בתוך הראש. אם אני עושה משהו, אני שומע אותו אומר לי 'השתגעת'?"
לפיד מגחך ומשתתק. בניגוד לחלקה הראשון והשוטף של השיחה, הפעם הוא עוצר להרהר, מפנה את מבטו הצדה. "פעם בשבוע אני פוגש איזה דוס ששואל אותי, למה לא אמרתי עליו קדיש", הוא אומר בסוף. "אני תמיד הלום רעם, מנסה להבין מה גורם להם לחשוב שמותר להם להתערב בזה. הוא הורה לי במפורש לא להגיד עליו קדיש. אלוהים לא ביקר בחדר 68 באיכילוב", הוא אומר ומשתתק שוב. "זאת היתה השנה שלי".
יאיר לפיד: "אני אוהב את אהוד אולמרט מאוד-מאוד"
גילי איזיקוביץ'
26.12.2008 / 11:58