הבנקאי חושף: כך עבדה האימפריה של גאידמק

כשבכיסו פסק דין המאשר כי קרן של גאידמק חייבת לו 49 מיליון דולר, מציג "היועץ הפיננסי" פייר גרוץ כיצד עסקיו חובקי העולם

יוסי מלמן

פייר גרוץ אומר שהוא זוכר היטב את היום שבו הכיר את ארקדי גאידמק, ב-1997. גרוץ היה אז סגן-נשיא בכיר בסניף של בנק ההשקעות האמריקאי "פרודנשל סקיוריטיס" בלוקסמבורג. גאידמק, אז אזרח צרפתי אלמוני, שנרתע מחשיפה בציבור ובתקשורת, בדיוק השלים עסקה רווחית למכירת נשק רוסי לאנגולה. "הוא ניסה להרשים אותי עם מאה מיליוני הדולרים שלו", נזכר גרוץ. "אבל אני ממש לא התרשמתי. תחת ידי עברו עשירים גדולים ממנו. הוא שאל אותי מיהו עשיר בעיני ועניתי לו: זה שיש לו מאה מיליון דולרים מהריבית על הריבית. גאידמק היה בהלם".

עוד בוואלה! NEWS

צפו: ירדן ויזל ומיטל ברונר בשופינג כחול-לבן בתל אביב

בשיתוף HONDA
לכתבה המלאה

מייעוץ פיננסי לסיוע למשטרה

גרוץ, שמעיד על עצמו כי "הייתי היועץ הפיננסי של גאידמק", קיבל ב-2001 מינוי לנהל כמה מהקרנות של גאידמק, שנרשמו לדבריו במקלט המס של טורטולה, אחד מאיי הבתולה הבריטיים. לטענת גרוץ, הוא אישית ניהל את הכספים של גאידמק באמצעות חשבונות בשני בנקים בלוקסמבורג והצליח בתוך כמה שנים להשביח את הקרנות, שנשאו את השמות "פרמיום", "גלובל אלפא סטאר" ו"דוקסה". הסכום הראשוני שהשקיע גאידמק בשלוש הקרנות היה 380 מיליון דולר, והוא תפח לטענת גרוץ ל-1.25 מיליארד דולר.

ואז, כפי שקרה לגאידמק לא מעט בקריירה העסקית שלו, הוא הסתכסך ב-2005 עם גרוץ, שבתגובה פתח נגדו במערכה משפטית. גרוץ הגיש נגד גאידמק ועוזריו תביעות בלוקסמבורג ובקפריסין ואחת גם בבית המשפט המחוזי בירושלים. הכספים מחשבונות הבנקים בלוקסמבורג, טוען גרוץ בתביעתו, "נלקחו, הוברחו והועלמו" ונשלחו לחשבונות בנק בקפריסין, מבלי לשלם לו את הסכומים שנקבעו בהסכם ביניהם: עמלה קבועה של אחוז אחד לשנה, ועוד 20 אחוז מהרווחים. לפי חישוביו של גרוץ, ולפי פסיקה של בית משפט בלוקסמבורג, אחת הקרנות של גאידמק חייבת לו כ-49 מיליון דולר בצירוף ריבית.

במסגרת מאבקו נפגש גרוץ לפני כשנה וחצי בישראל עם קציני מודיעין של היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות (יאחב"ל) של משטרת ישראל, וסיפק להם מידע רב ומסמכים, שסייעו לעקוב אחר תנועות הכספים של גאידמק ולהשיג את הראיות המשמשות יסוד לכתב האישום שהפרקליטות החליטה להגיש נגדו, באשמת עבירות על חוק הלבנת הון.

גרוץ, בן 47, הוא כלכלן במקצועו, שעבד בבנקים בארצות הברית ואחר כך בסניף הלוקסמבורגי של בנק "רפובליק נשיונל אוף ניו יורק" האמריקאי, בבעלות משפחת ספרא, וב"פרודנשל סקיוריטיס" שנסגר ב-2005. מאז 1996 הוא עבד גם עם סרז' קרנצ'נבלום, מנהל-שותף בחברת הנאמנות וההשקעות SGG. השניים הגישו יחד את התביעה נגד גאידמק בשם החברות שניהלו בשבילו את הכספים. עכשיו מתרוצצים גרוץ וקרנצ'נבלום ברחבי העולם יחד עם סוללת עורכי דין, בניסיון להניח יד על כספיו של גאידמק ולנגוס מהם את הנתח שלטענתם מגיע להם. לאחרונה הם הצליחו להקפיא 47 מיליון דולר מחשבון בקפריסין של קרן הצדקה "מתן-אל", שבשליטת יועציו של גאידמק. גרוץ מודע לכך שהמירוץ אחר הכסף יהיה קשה יותר כעת, אם גאידמק לא יחזור לישראל.

החולייה המקשרת

בשירותו של גאידמק פועלת אשת עסקים פיקחית. זוהי ז'ול ממן-אפללו, שהיא גם החוליה המקשרת בין גרוץ לגאידמק. במשרדיה ברחוב אלדרינגן 23 בעיר לוקסמבורג, פגש גרוץ לראשונה את גאידמק. ממן-אפללו, בשנות החמישים לחייה, היא רואת חשבון במקצועה. בשנות השמונים והתשעים המוקדמות עבדה בבנק דיסקונט בלוקסמבורג, שבו קודמה לדרגת סגנית מנכ"ל. לאחר פרישתה מהבנק הקימה בלוקסמבורג את חברת "גסטמן קופידום", שהתמחתה בייעוץ פיננסי. ממן, כגרוץ, מומחית בייעוץ ללקוחות המחפשים מקלטי מס והקמת מבנים פיננסיים מסובכים לחברות.

ממן נשואה לגד (גיא, גסטון) בוקובזה, שהיה בעברו בעל מרכולים בפאריס. כיום הם עובדים במשותף כיועצים פיננסיים ומנהלים חברות להשקעות. לבני הזוג רכוש רב, בין השאר בית גדול בקיסריה, והם מחזיקים באזרחות של צרפת, לוקסמבורג וישראל.

את גאידמק הכירה ממן זמן קצר לאחר שהשלים במחצית הראשונה של שנות התשעים את העסקה הגדולה הראשונה שלו: מכירת הנשק הרוסי והצ'כוסלובקי לאנגולה, שקיבלה כעבור זמן את הכינוי "אנגולהגייט". במשך הזמן היו ממן ובוקובזה לאנשי סודו של גאידמק וליועציו הפיננסיים. במסמך סודי של אגף המודיעין של משטרת ישראל מוגדרת ממן "מנהלת המרכז הכלכלי של גאידמק". השניים היו נתונים למעקב משטרתי סמוי, במסגרת החקירות נגד גאידמק, אך על פי מקור במשטרה מעולם לא זומנו לחקירה.

בצרפת מתנהל עכשיו משפט שגאידמק הוא אחד הנאשמים הבולטים בו. נאשם בולט נוסף הוא שותפו, איש העסקים הצרפתי פייר פלקון. בתחילת שנות התשעים הקימו השניים את חברת "ברנקו" והתיידדו עם בכירים בממשלת אנגולה, בכללם הנשיא אדוארדו דוס סנטוש. אנגולה היתה נתונה אז בעיצומה של מלחמת אזרחים עקובה מדם וממשלתה היתה זקוקה נואשות לנשק.

גאידמק ופלקון התקשרו עם החברה הצ'כוסלובקית (כיום בסלובקיה) OSOS-ZTS, שמינתה אותם לנציגיה בצרפת. באמצעות חברה זו הם רכשו אמצעי לחימה רוסיים, בכלל זה כלי רכב משוריינים, תותחים, מרגמות, נשק קל ותחמושת, והעבירו אותם לאנגולה. שווי עסקות הנשק הסתכם בכ-800 מיליון דולר. את הכסף שילמה חברת הנפט הלאומית של אנגולה "סונאנגול".

באנגולה נחשבו גאידמק ופלקון לגיבורים, שסייעו להציל את הממשלה מתבוסה למורדים. כהוקרה על שירותם וגם כדי להקל על פעולתם העניקה להם ממשלת אנגולה דרכונים דיפלומטיים וייפוי כוח לנהל מטעמה חשבונות בבנק הצרפתי "פאריבנק". אך בצרפת נפתחה נגדם חקירה שהבשילה השנה לכתב אישום, בחשד לסחר בלתי חוקי בנשק.

לפני כחודשיים נפתח בפריס משפטם של פלקון, גאידמק ועוד 40 אחרים, הנאשמים בסחר בלתי חוקי בנשק ובעבירות מס. יחד עמם עומדים לדין פקידים בכירים ואישים בולטים בצרפת ובהם שר הפנים לשעבר שארל פסקואה, ז'אן כריסטוף מיטראן (בנו של הנשיא המנוח) ואחרים, הנאשמים בקבלת שוחד. כמו כן מתברר מכתב האישום ומהעדויות במשפט, כי פקידים וקצינים בכירים באנגולה, כולל הנשיא ומשפחתו, שוחדו גם הם.

גאידמק הוא היחיד מכל הנאשמים שלא התייצב למשפט. גאידמק ופלקון מכחישים בתוקף את ההאשמות נגדם וטוענים כי זוהי עלילה פוליטית שנרקמה נגדם וכי הם תיווכו בעסקות נשק חוקיות בין שתי ממשלות. גאידמק טוען בעקשנות זה שנים שאין להגדירו "סוחר נשק", אלא רק "איש הכספים" של עסקת הנשק.

כשנפתחה החקירה ב-2000 הוציאה ממשלת צרפת צו מעצר בינלאומי נגד השניים. פלקון התייצב לחקירה, נעצר למשך שנה ואחר כך שוחרר בערבות. גאידמק הביע נכונות להתייצב לחקירה ומאוחר יותר למשפטו, רק אם תובטח לו חסינות מפני מעצר. התביעה בצרפת לא הסכימה לתת הבטחה כזאת. כשהתברר לממשלת צרפת שגאידמק השתקע בישראל, היא ביקשה את הסגרתו. אולם, משרד המשפטים הישראלי דחה את הבקשה בנימוק כי העבירות שבהן הוא חשוד לא נחשבו לעבירות בישראל: החוק בצרפת אוסר על אזרחים צרפתיים לסחור בנשק בלי אישור של משרד ההגנה, גם אם זה נשק לא צרפתי, ואילו בישראל נדרש עד לאחרונה אישור רק על מכירת נשק ישראלי או נשק מעודפי צה"ל.

פיצוח הצופן

רווחיהם של גאידמק ופלקון בעסקת הנשק הסתכמו בכמאה מיליון דולר כל אחד. אלה מאה מיליון הדולרים שבהם התפאר גאידמק באוזני גרוץ בפגישתם הראשונה. הקשרים בין הבנקאי למשקיע שלו התנהלו על מי מנוחות במשך שנות התשעים. מדי פעם התנהלו ביניהם שיחות טלפון שבהם דיווח גרוץ על ההשקעה. בינתיים נפתחה נגד גאידמק החקירה בצרפת והוא העתיק את מרכז חייו לישראל, שבה קיבל דרכון ישראלי, עברת את שמו לאריה בר-לב, רכש כמה נכסים והשקיע בכמה חברות ועסקים.

עוד קודם למעברו המלא לישראל התוודע גאידמק לאישים בקהילה היהודית בצרפת ובאמצעותם החל לתרום בסתר עשרות מיליוני דולרים לארגונים יהודיים ולישראל. אף שמקבלי התרומות ומקורביו דחקו בו לפרסם את תרומותיו ברבים, התעקש גאידמק לא לעשות זאת ודיבר על "מתן בסתר".

באותה תקופה, ומחשש שצרפת תקפיא את נכסיו הפיננסיים, העביר גאידמק לישראל חלק מהונו, כ-80 מיליון דולר, ופתח חשבון בחברת "פועלים שירותי נאמנות", חברה בת של בנק הפועלים בסניף הירקון 104 בתל אביב. מי שהובילו את משטרת ישראל לחשבונו של גאידמק בבנק הפועלים היו החוקרים הצרפתיים. אלה גילו במשרדי מזכירתו של פלקון בפריס, שהועסקה בחברת "ברנקו" שבבעלות פלקון וגאידמק, דיסקט מוצפן שעליו נרשמו סכומי כסף ומספרי חשבונות בנקים שאליהם הם הועברו. החוקרים הצרפתיים פיצחו את הצפנים ומסרו לחוקרי היאחב"ל את מספרי החשבונות של גאידמק בבנק הפועלים, בתל אביב.

ממסמך שחיברה לימור מרגולין, סגנית בכירה בפרקליטת מחוז מרכז (כלכלה ומיסוי), נכתב כי "החל ממחצית 2001 ועד פברואר 2003 נע היקף הנכסים של גאידמק בחשבונות בין מאה למאתיים מיליון דולרים. הוא היה הלקוח הגדול ביותר של החברה לנאמנות, שילם דמי טיפול שנתיים של כ-300 אלף דולרים (מלבד תשלום שוטף על עמלות)".

לבקשת החוקרים בצרפת הוציאה היאחב"ל ב-9 בפברואר 2003 צו הקפאה לחשבון. אך בגלל רשלנות לא התבקשו מנהלי הבנק לשמור על סודיות. הם הודיעו על הצו לגאידמק, שמיהר להעביר את הכספים - יותר ממאה מיליון דולר - לבנק סלה בלוקסמבורג. רק אז התברר לגאידמק שהוא היה נתון לחקירה סמויה.

העסקה הבולטת ביותר של גאידמק בישראל עד אז היתה השקעה בחברת "גיאוסטרטג'יק קונסאלטנסי" (GSC), שהקימו ב-1998 ראש המוסד לשעבר דני יתום, ואבי דגן, לשעבר ראש אגף צומת במוסד. החברה ניסתה למנף את קשריו של גאידמק באנגולה ובקזחסטאן כדי לספק שירותי ייעוץ ביטחוניים, אך לא עשתה חיל רב. יתום עזב את החברה כבר ב-1999, כשהתמנה לראש המטה של ראש הממשלה אהוד ברק. דגן עזב אותה ב-2003, והחברה נסגרה. תת-אלוף במילואים זאב זכרין ניהל כמה מעסקיו של גאידמק באנגולה ובמדינות אחרות.

בעיצומה של חקירת המשטרה נגד גאידמק גילה בה עניין גם הממונה על הביטחון במשרד הביטחון, יחיאל חורב. חוקרי היאחב"ל, שחששו שמא חורב מנסה מסיבות לא ידועות לסייע לגאידמק, ביקשו ממנו בנימוס לחדול. חורב למעשה בדק אפשרות להסתייע בשירותיו של גאידמק לתועלת מערכת הביטחון. גאידמק עצמו רמז בכמה הזדמנויות, בראיונות בישראל, כי יש לו קשרים במערכת הביטחון. חורב, שכבר פרש ממשרד הביטחון, מסרב להתייחס לפרשה.

העברה סיבובית

כדי לפצות על רשלנותם ולפייס את צרפת פנו אנשי היאחב"ל לשירות הביטחון הפדרלי הרוסי (אף-אס-בה), לאף-בי-איי האמריקאי וכן למשטרת ספרד, כדי לקבל מידע על גאידמק ועסקיו. בסופו של דבר הצליחו חוקרי היאחב"ל, בראשות מפקדם אז תנ"צ יוחנן דנינו, לשכנע את שלטונות לוקסמבורג להקפיא כ-600 מיליון דולר בחשבונותיו של גאידמק.

המסמך של הפרקליטה מרגולין מותח ביקורת על התנהלות המשטרה בעניין זה, ונכתב בו בין השאר: "מחומר חלקי בו עיינתי עולה שיתכן שהיו ליקויים לא מבוטלים בהתנהלות המודיעינית של היאחב"ל מול הרשויות בלוקסמבורג. נמסר מידע ללא גיבוי שהוביל להקפאת 600 מיליון האמורים". כעבור שנתיים, ביולי 2005, ולאחר מאבקים משפטיים, הצליחו גאידמק, פרקליטיו ויועציו, בעיקר ז'ול ממן וגד בוקובזה, לשכנע שופט בלוקסמבורג להסיר את ההקפאה.

בסופו של דבר התמקדה חקירת היאחב"ל נגד גאידמק ברכישתה של חברת הפוספטים ההולנדית "טרמופוס" תמורת כ-80 מיליון יורו. מי שביקש לקנות את החברה היה נחום גלמור, מנהל בחברת "קאזפוספט" בקזחסטאן, שבבעלות גאידמק. המשטרה חשדה כי הכסף הוא כספו של גאידמק. אולם אחרי שבדקה את ממצאי החקירה הבהירה הפרקליטות לחוקרי היאחב"ל כי הסעיף היחיד שבעטיו אפשר להעמיד את גאידמק וגלמור הוא סעיף "טכני" קל, של אי דיווח, ולא על הלבנת הון.

לפיכך התבקשו החוקרים להמשיך במאמצים. לפני כשנה, בסיוע משטרת הולנד, הושגה פריצת הדרך. חוקרי היאחב"ל בראשות פקד ערן וסקר, שהוא גם רואה חשבון בהכשרתו, השיגו מידע שמאפשר לדעת הפרקליטות להגיש עתה נגד גאידמק וגלמור כתב אישום בחשד שהיו "שותפים לתוכנית העבריינית (שלפיה) בתקופה אפריל-ספטמבר 2002 ביצעו מצגים כוזבים תוך העברה סיבובית של כחמישים מיליון דולרים" מחשבונו של גאידמק אל חשבון חברת "קאזפוספט", המנוהל גם הוא בחברת פועלים שירותי נאמנות ו"בחזרה לחשבונו הפרטי של גאידמק בבנק הפועלים".

גאידמק וגלמור טענו לכל אורך החקירה כי לא הלבינו הון. ביום ראשון ייצגו עורכי הדין דוד ליבאי ושלמה בן אריה את גאידמק בשימוע. השימוע של גלמור יתקיים בקרוב ובעקבותיו תחליט הפרקליטות אם להגיש את כתב האישום נגדם.

מגלגלים כספים

הבנקאי פייר גרוץ טוען בתביעתו, כי בדצמבר 2005 העביר גאידמק את כספיו, מיליארד דולר ורבע, בעזרת ממן ובוקובזה, מהחשבונות והקרנות שהוא ניהל בעבורו בלוקסמבורג אל "הבנק המסחרי הרוסי" בקפריסין. לטענת גרוץ, הכסף הופקד בחשבון של קרן הצדקה "מתן-אל", וכל זאת כדי להימנע מתשלום העמלות שלו. חברי הקרן, שרשומה בפנמה, הם ז'ול ממן, גד בוקובזה והרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), חתן פרס ישראל ששוקד על מפעל חייו לביאור התלמוד.

"איננו יודעים אם ארקדי גאידמק עומד מאחורי קרן מתן-אל", טוען בתגובה מני אבן ישראל, מנכ"ל שפע - העמותה המנהלת את מוסדותיו של הרב שטיינזלץ. "מבחינתנו מדובר בקרן למטרות צדקה חוקית לכל דבר ואין לנו שום ידיעה כאילו היא גם משמשת לכאורה למטרות עסקיות. הקרן תרמה סכומים נכבדים, שאיני יכול לנקוב בשיעורם, אבל לא רק לנו, אלא לעוד גופים. הרב שטיינזלץ נפגש רק פעם אחת עם גאידמק וקיבל ממנו תרומה לפעילותו ברוסיה".

גרוץ מעריך כי הסכום שהועבר, מיליארד דולר ורבע, היה שווה בתחילת 2008 כשני מיליארד דולר, בעיקר משום שרוב הכסף הושקע במניות של חברות נפט ובראשן גאזפרום. אך מאז צנחו מחירי הדלק, ולהערכת גרוץ הונו זה של גאידמק מסתכם עכשיו ב-400 מיליון דולר.

התביעה של גרוץ חושפת, כי בנוסף לרווחים מעסקת הנשק עם אנגולה, הרוויח גאידמק גם ממעורבותו בצמצום החוב של ממשלת אנגולה לרוסיה. בעת התפרקותה של ברית המועצות היתה אנגולה חייבת לה כ-6.5 מיליארד דולר. בין אנגולה לרוסיה, יורשתה של ברית המועצות, התנהל משא ומתן בחסות "מועדון פריס", המסדיר את בעיות החוב שבין מדינות, ונקבע כי אנגולה תשלם לרוסיה 1.5 מיליארד דולר בתוך 20 שנה, אך תתחיל בתשלומים רק כעבור חמש שנים.

בשנת 1996, כאות הוקרה על פועלם של גאידמק ופלקון, החליטה ממשלת אנגולה להעניק להם את הזכות לניהול חובה לרוסיה. למטרה זאת הקימו השניים את חברת "אבלון", ולימים הצטרף אליה גם איש העסקים הרוסי ויטלי מלכין. גאידמק ופלקון החזיקו כל אחד ב-37.5 אחוז מהחברה, ומלכין ב-25 האחוזים הנותרים. במשא ומתן עם רוסיה הם הצליחו להקטין את החוב במחצית, ל-750 מיליון דולר, אבל התחייבו לשלם 70 אחוז ממנו כבר בחמש השנים הראשונות.

כל העסקה נוהלה באמצעות חשבון נאמנות בבנק שווייצי. מאחר שלא היו בקופתה די מזומנים, החלה אנגולה לשלם בנפט כדי לממן את החזרי החוב. ואולם ב-1998 ירד מאוד מחיר הנפט, ולא היתה אפשרות להמשיך לממן כך את ההחזרים. לטענת גרוץ, שופט-חוקר צרפתי שחקר את עסקאות הנשק של גאידמק ופלקון עם אנגולה הביא להקפאת חשבון הנאמנות בשווייץ. באותו זמן ישב פלקון במעצר בצרפת בגלל החקירה נגדו וגאידמק ניהל את העסק.

גאידמק ביקש מנשיא אנגולה שיעביר אליו 618 מיליון דולר כדי להשלים את החזר החוב. לטענת גרוץ בכתב התביעה בישראל, "גאידמק שמר כמחצית הכסף לעצמו", והוא מפרט שם כיצד ולאן הועברו סכומים מתוך הכסף הזה. הרוסים, שלא קיבלו את יתרת החזרי החוב, איימו ב-2005 על ממשלת אנגולה כי יבטלו את ההסדר וידרשו את החזר מלוא החוב שנקבע בהסדר המקורי, 1.5 מיליארד דולר. ממשלת אנגולה, באמצעות נשיא חברת "סונאנגול", פנתה אל גאידמק שמסר לה הסברים שונים והבטיח כי יסדיר את העניין.

גאידמק, טוען גרוץ, אכן שילם חלק נוסף מהסכום, אך הרוסים דרשו לקבל הכל וממשלת אנגולה נאלצה להעביר עוד כ-300 מיליון דולר לכיסוי החוב. בשל כך נוצרה מתיחות בין גאידמק לממשלת אנגולה, שלפני כשנה החליטה לא לחדש את תוקף דרכונו הדיפלומטי שפג.

סוגיית החוב האנגולי לרוסיה סיבכה את יחסיו של גאידמק גם עם שותפיו באבלון, פלקון ומלכין. אלה טוענים שהוא פעל על דעת עצמו בלי לשתפם. הם שכרו עורך דין ישראלי ומנסחים עכשיו תביעה נגד גאידמק שבכוונתם להגיש לבית המשפט בחודש הבא, ובה ידרשו "הרמת מסך" בחברותיו כדי שיוכלו לדעת אם היו רווחים ומה חלקם בהם.

עו"ד שלמה בן אריה, המייצג יחד עם עו"ד אייל רוזובסקי את ארקדי גאידמק, מסר בתגובה כי "בידי גאידמק נמצאות הצהרות בכתב של מלכין ופלקון שאין להם כל תביעות כספיות או משפטיות נגד גאידמק בעניין הזה. כל תביעה כזאת וכל סיוע שיינתן לכך ייחשב כעבירות פליליות של סחיטה ומרמה, וגאידמק לא יהסס להגיש תלונה פלילית לרשויות נגד כל מי שיהיה מעורב בעניין".

אשר לתביעה של גרוץ אומר בן אריה, כי "לא הגשנו עדיין כתב הגנה משום שהוגשו לבית המשפט בקשות למחיקת התביעה". עו"ד צבי אגמון, המייצג את ז'ול ממן: "מדובר בתביעת סרק שמקומה לא בישראל ויש להפנותה לבתי המשפט בלוקסמבורג". עו"ד גדי טיכו, המייצג את גד בוקובוזה ואת הקרנות הנתבעות על ידי גרוץ, טוען בתגובה כי "פסק הדין שניתן בלוקסמבורג הוצא במעמד צד אחד ועכשיו אנחנו פועלים לביטולו". על התביעה בישראל טוען עו"ד טיכו כי היא הוגשה ל"פורום שאינו נאות, שכן אין לה כל זיקה עניינית, ממשית או אחרת לישראל. הבקשה לסילוק על הסף טרם נדונה ובהתאם להחלטת בית המשפט כתב הגנה טרם הוגש".

לא ידעתי

פייר גרוץ, שלדבריו היה במשך שנים שותף לכל המהלכים העסקיים וידע הכל על השקעותיו של גאידמק, טוען עכשיו שגאידמק הצליח בכל זאת להוליך אותו שולל: "לא ידעתי מה מקור הכספים של גאידמק, לא ידעתי שזה מעסקת הנשק עם אנגולה ומהסדר החוב. הוא נהג לדווח לי שהוא שולח לי כספים להפקדה באמצעות עוזריו. אני קיבלתי את הכסף והפקדתי אותו בחשבונות שניהלתי. ב-2001 התחלתי לשמוע לחשושים שהוא נמלט לישראל, אבל אז עוד לא דיברו עליו במונחים שליליים כמו היום".

איך הוא הצליח להעביר את הכסף מתחת ידך? קצת קשה להאמין, לא?

"אני קיבלתי ייפוי כוח לנהל את הכסף, אבל לא היתה לי זכות חתימה בחשבונות".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully