העובדות מעידות: בובליל מוכשר יותר מהטאלנטים

>> לפני כשבועיים הצביע הציבור הישראלי ברוב מוחץ בעד תוכניות הריאליטי ונגד השחקנים והיוצרים מהדור הישן.

יותר מ-2 מיליון הודעות SMS נשלחו בכסף מלא כדי לבחור את הזוכה בתוכנית המציאות "האח הגדול". מנגד, רק 2,000 איש טרחו לבוא לרחבת מוזיאון תל אביב כדי לצפות בהופעת חינם של "מיטב אמני ישראל", אשר מחו על דחיקתם מהפריים-טיים של ערוץ 2 וערוץ 10 לטובת שפרה, יוסי בובליל, "הישרדות" ושאר תוכניות המציאות.



האמנים דורשים להחליף את תוכניות הריאליטי בדרמות בכיכובם, ומעלים שלושה סוגי נימוקים: 1. כלכלי: שהריאליטי גורם לאבטלה בתעשיית הטלוויזיה; 2. פסיכולוגי: שהריאליטי גורם לנזקים לצופים; 3. פטריוטי וערכי: שהפגיעה בדרמה העברית היא מכת מוות לתרבות המקומית ולתעשייה מקומית מפוארת. הם טועים לאורך כל הדרך.



ראשית, במישור הכלכלי, תוכניות המציאות לא מרחיבות את האבטלה בתעשיית הטלוויזיה אלא דווקא מצמצמות אותה, זאת מאחר שתוכניות הריאליטי הן עתירות תקציב וידיים עובדות. ההפקה של "האח הגדול" לדוגמה, עלתה כ-6 מיליון דולר - לפחות פי שלושה יותר מעלות ההפקה של סדרת דרמה. הריאליטי מספק עבודה בשפע לצווארון הכחול של עולם הבידור: צלמים, תאורנים, עורכי סרטים, תחקירנים ויחצ"נים. מי שסובל מהריאליטי הם רק הטאלנטים הבכירים, שחקני צמרת שהתרגלו לקבל משכורות מנופחות, לפני שהתברר שבובליל מושך יותר קהל מהם. הריאליטי הוא יותר הוגן כי בהיעדר כוכבים, רוב הכסף מושקע בהפקה נטו ובמשכורות לדרגים הנמוכים יותר של תעשיית הטלוויזיה.



יש להבין שדחיקת הדרמות אל מחוץ לפריים-טיים לא נובעת מרוע לב של זכייני ערוץ 2 ו-10, שמשקיעים כסף רב בהפקת תוכניות מושכות קהל, אלא מכך שהדרמה הישראלית לא מושכת צופים. במשך שנים ביססו ערוץ 2 ו-10 את לוח השידורים על סדרות דרמה כגון "מעורב ירושלמי", "עבודה ערבית" ו"עד החתונה זה יעבור", שאחוזי הצפייה בהן הגיעו במקרה הטוב לחצי ממה שיש לתוכניות המציאות.



במקום לשאול את עצמם מה גורם לסדרות שלהם להיכשל ומדוע - אף שבמשך שנים נהנו ממעמד מונופוליסטי בשוק הבידור הטלוויזיוני - הציבור מצביע נגדם, מסמנים השחקנים ויוצרי הדרמה את האשמה דווקא בערוצים המסחריים, שמסרבים להפיק ולשדר תוכניות שאין להן צופים. האמנים אף מעזים לטעון כי שידורי הריאליטי מסכנים נפשית את הצופים ואת המשתתפים בתוכניות (טענה שאין לה שחר מדעי). הם מתלוננים כי הריאליטי אינו מעודד את הצופים לחשיבה מעמיקה בגלל פשטנותו, ופוגע בתרבות בהבליטו "ערכים לא חיוביים" כגון חמדנות או בוגדנות, כאילו הטלנובלות בשהן שחקני ישראל מככבים הן יצירות רב-רובדיות שמטיפות לעזרה לזולת ומעודדות סיוע לנזקקים.



בסופו של דבר, גם הריאליטי וגם הדרמה מציעים לצופים לא יותר ולא פחות מבידור קליל ופורקן רגשי לא מחייב בסופו של יום עבודה מפרך, רק שהריאליטי עושה את העבודה טוב יותר. גם בחו"ל, אגב, לא מתפעלים במיוחד מהדרמה הישראלית: מעט מאוד דרמה מקומית נמכרה לשידור מעבר לים. דווקא פורמטים של שעשועונים, הדומים במקצת לריאליטי, הצלחנו לייצא ביתר הצלחה.



בשורה התחתונה, יוצרי הדרמות לא שונים מיצרני המכוניות סוסיתא ורום כרמל, שניסו בעשורים הראשונים למדינה למכור מכוניות מליגה ב' במחיר מופקע, תוך הסתמכות על סובסידיה ממשלתית. למי שמשוכנעים שחייבים לשדר דרמה מתוצרת מקומית נזכיר שפעם גם היו משוכנעים כאן שחייבים לנהוג במכונית מתוצרת ישראל. השחקנים המוחים מוזמנים להצטרף בעונה הבאה כדיירים לבית "האח הגדול". נראה אם הם יצליחו לשעשע את הצופים יותר מבובליל.



הכותב הוא מרצה לתקשורת במכללת עמק יזרעאל