הפיצוי לבני זוג שיפונו משכונת סומייל: דירת ארבעה חדרים במרכז תל אביב

>> אין להתייחס אל תושבי מתחם סומייל בתל אביב, המתגוררים בו כ-60 שנה, כאל פולשים, ובתמורה לפינויים, בעלי הקרקעות נדרשים לפצותם בדיור חלופי בסביבה - כך קבעה השופטת רחל ערקובי בבית משפט השלום בתל אביב, בתיק שדן במעמדם של זוג מתושבי המקום.

מתחם סומייל, המשתרע בין הרחובות אבן גבירול, ז'בוטינסקי, בן סרוק וארלוזרוב בתל אביב, הוא אחת מעתודות הקרקע האחרונות והיקרות בתל אביב. מדובר בכ-45 דונם, שעליהם זכויות בנייה ל-970 דירות.



אחת מבעלות הזכויות על הקרקע, חברת רמ-נח שבשליטת אפריקה ישראל מגורים (60%), תבעה לפנות ללא פיצוי משפחה המתגוררות במקום, בני הזוג עבודי. לטענת החברה, המשפחה פלשה בשנים האחרונות לקרקע שאינה שלה ומחזיקה בה שלא כדין.



במהלך המשפט הצליח בא כוחה של המשפחה, עו"ד גיל-עד חריש, להוכיח כי היא מתגוררת במקום משנות ה-50, אז עלה אב המשפחה מעיראק, והופנה על ידי הרשויות לבנות את ביתו במתחם סומייל.



לפיכך קבעה השופטת כי מעמדה החוקי של המשפחה הוא של ברי רשות, כלומר של מי שקיבל רשות מבעלי הקרקע - במקרה זה של המדינה, שהיתה בעלת הקרקעות בשנות ה-50 - להשתמש בה, אף שאין לה כל זכות קניינית בקרקע. כבת רשות, זכאית המשפחה לפיצוי כנגד פינויה.



התנערו מהתחייבויות



אחד הוויכוחים במשפט היה בנוגע לטענת המשפחה, לפיה בעלי הקרקע קיבלו זכויות בנייה גדולות של 520% משטח המתחם, בעוד שבתל אביב מקובלת מכפלה נמוכה יותר של עד 300%, בין היתר כדי שיוכלו לפצות את המפונים. השמאי אחיקם ביתן העריך את זכויות הבנייה העודפות בסמוייל ב-130 מיליון דולר. חברת רמ-נח הכחישה את הדברים, אך השופטת דחתה מכל וכל את עמדתה.



"אני קובעת כי רמ-נח עתרה בפני הרשות להגדלת שיעור הבנייה, משום שנדרשה לפנות את תושבי השכונה המצויים בתחומה", כתבה השופטת בהחלטתה. "לאחר מכן, משנתקבלו זכויות הבנייה, היא מתנערת מעובדה זו, וטוענת כי הגדלת זכויות הבנייה נועדה לשמש כרווח לקבלן, כדבריו של אדריכל הפרויקט יעקב יער. ואולם ברור כי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה הגדילה את אחוזי הבנייה כדי שלבעלי הקרקע יהיה מקור כלכלי לפינוי התושבים".



מדובר בפסק דין חשוב, שבו בית המשפט לא רק החליט שתושב בשכונת סומייל יפונה תמורת פיצוי כלשהו, הוא אף נקב בגובה הפיצוי: במקרה של בני הזוג - דירת ארבעה חדרים. עם זאת, השופטת ערקובי לא ציינה סכום פיצוי מדויק והסתפקה בהגדרה של "דירת מגורים מתאימה, בת ארבעה חדרים באזור, לרבות הוצאות רכישה והעברה".