זמן הפקת הלקחים

>> 2008 היא השנה הקשה בתולדות קופות הגמל, שנה שבה נמחקו יותר מ-20% מערך החיסכון הריאלי של העמיתים בקופות. העמיתים שיקבלו את הדו"חות האישיים שלהם ישחקו שיניים ויתלוננו אודות הניהול הכושל של הקופות.

האם יש אמת בתלונותיהם? קשה להכליל. ואולם ברור שבשנה סוערת כמו 2008 בוצעו טעויות בניהול ההשקעות במספר רב של קופות. לכן, לטובת העמיתים, שהם בעלי ההון האמיתיים בקופה, חובה על כל קופה לבחון את עצמה ולהכין דו"ח פנימי לדירקטוריון. רצוי שדו"ח כזה לא יתפרסם בציבור, וזאת כדי שהוא יהיה אמיתי, נוקב ומועיל לטווח הארוך.



מה על הדירקטוריון לדרוש? בראש ובראשונה בדיקה וניתוח של תשואות הקופה ב-2008. השאלה המרכזית צריכה להיות אם הפסדי הקופה חרגו מהממוצע בענף קופות הגמל, וממה זה נובע? בדיקה כזאת חייבת להתבצע על ידי מומחה חיצוני, ותחשוף לפחות חלק מטעויות ההשקעה ותברר את מקורן. חשיפת הטעויות תועיל, מכיוון שהיא תאפשר לימוד והפקת לקחים לגבי שיטות העבודה של מנהלי ההשקעות של הקופה - והלקחים שיופקו יבטיחו ניהול מקצועי ואחראי יותר של כספי העמיתים בעתיד. מעבר לכך, במקרים מסוימים תזהה הבדיקה מנהלי השקעות פזיזים שאינם כשירים לנהל את כספי החיסכון ארוך הטווח של הציבור. ב-2008 נתגלו כמה מנהלי השקעות כאלה, אך יש להשלים את ניכוש העשבים השוטים.



ואולם רק מקצת קופות הגמל יערכו בירור יסודי כפי שנדרש, וזאת בשל חולשת הדירקטוריון כגוף מבקר. לכן, על הממונה על שוק ההון לחייב תחקיר בכל קופה. תחקיר מעמיק צריך להתבצע בכל שנה ובכל קופה. לפחות בשנה איומה כזאת על הממונה על שוק ההון לחייב או לעודד תחקיר פנימי. תחקיר פנימי והפקת לקחים יועילו לעמיתי הקופות יותר מוועדות חקירה ממלכתיות.



יש עוד שני נושאים שהדירקטוריון חייב לתת עליהם את הדעת:



בחינה של נוהל השקעות באג"ח קונצרניות: בשנים האחרונות התפתו קופות הגמל להעניק אשראי רב לחברות עסקיות, אשראי שיכולת ההחזר שלו מתגלית כיום כבעייתית. אבי הרע הוא ההסתמכות היתרה על חברות דירוג האשראי, שלא מילאו אחר הציפיות. הלקח המתבקש הוא שכל קופה חייבת לשפר את יכולת הדירוג העצמאית שלה ויכולת המעקב אחר חוב שכבר נתנה. באחרונה חייב המפקח על שוק ההון את הקופות להקים ועדות אשראי פנימיות. על הדירקטוריון לדאוג לתפעולן התקין ולפיתוח המקצוענות שלהן.



בקרה על השקעות אקזוטיות: הדירקטוריון חייב לבחון את השקעות הקופה במכשירים פיננסיים מתקדמים אך בלתי שקופים דוגמת סטרקצ'רים, קרנות גידור וקרנות פרייבט אקוויטי. אמנם יש מקום להשקעות כאלה, המגוונות את תיקי ההשקעה ופותחות אותם לכיוונים חדשים, אך בגלל חוסר השקיפות ובשל טעמי העמיתים (הנרתעים מהשקעות לא קונוונציונליות אלה) הדירקטוריון צריך לצמצם ולהגביל אותן.



הכותב הוא ראש תחום מימון בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת בר אילן