הצלחנו: תלמידי ישראל לומדים לא לחשוב

>> תלמידי ישראל לומדים ליישם מבלי לחשוב יותר מדי ומבלי לדעת יותר מדי - כך משתמע, בין היתר, מניתוח של תוצאות המבחן הבינלאומי במתמטיקה מ-2007. זו כנראה תוצאה של הגישה לחינוך במונחים של "השקעה-תפוקה". הצד המשמח של המטבע הוא שגם את זה הם לא למדו יותר מדי טוב.

"במתמטיקה, התלמידים בישראל הגיעו להישגים גבוהים יותר בשאלות יישום בהשוואה לשאלות ידע וחשיבה", כך עלה מההישגים במתמטיקה ובמדעים של תלמידי כיתות ח', במחקר הבינלאומי 2007 TIMSS. האם לא זה מה שרצינו? שהתלמידים יידעו פחות, יחשבו פחות ויישמו יותר?



איך זה קורה לנו? יש לנו ילדים חכמים, שאת יכולותיהם אנחנו מעריכים בתת הערכה עמוקה ומודעת: כאילו שהורדת סף הדרישות תקל על השגת ה"הישגים" המיוחלים. הרי צריך להציג תפוקות, ומיד.



יש לנו מורים, רובם טובים, שגם אותם אנו מעריכים בתת הערכה עמוקה ומודעת המתבטאת, בין היתר, במשכורותיהם. ובאמת, מה בסך הכל התפוקה מההשקעה בהם? יש לנו מערך אקדמי-פדגוגי במשרד החינוך שחרת על דגלו את קידום הוראת המתמטיקה ופיתוח החשיבה. יש לנו כנראה "פוטנציאל לא ממומש". השאלה היא איפה נהיה כשנממש אותו. כמה, למשל, עולה לנו להכשיר מורים למתמטיקה ליסודי לפי תוכנית ייחודית שקיימת רק במעט מדינות בעולם, ואחר כך להציבם ללמד תנ"ך, קריאה וכתיבה, ואת המורים ששונאים מתמטיקה והוכשרו כמורים כלליים - להעמיד בכיתה שילמדו גיאומטריה? כך משפרים באותה המידה את ההישגים בכל מקצועות הלימוד.



לא שאנחנו צריכים להיות מודאגים מתוצאות ההשוואה למדינות אחרות. יש מדינות שכלל לא משתתפות במבחנים הבינלאומיים, וזה לא בהכרח מעיד על רמת החינוך בהן.



מה שבאמת צריך לעניין אותנו הוא ההשוואה שלנו לעצמנו: האם באמת זה מה שאנחנו יכולים ורוצים להשיג וכמה זה יעלה לנו בעתיד.



הכותבת היא מרצה להוראת המתמטיקה וסגנית נשיא במכללה האקדמית לחינוך אחוה