>> דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה חרד מהשתלטות "האספסוף" מן המכללות על "הפרופסיה המשפטית". משנתו, כפי שנשטחה בכלי התקשורת, גורסת ש"לא כל אחד צריך להיות עו"ד ולהתקבל ללשכה", ושהלשכה ש"מייצגת את העולם הישן שמנסה לקדם את ערכי שלטון החוק", תיתפס בעוד כמה שנים "על ידי האספסוף שייכנס לשורותיה" מהמכללות, ויערער על ערכי שלטון החוק והדמוקרטיה.
הערך המרכזי שבו מעוגן שלטון החוק הוא השוויון. ערך זה נרמס זה שנים בזירה הציבורית בישראל. שורה של מנגנונים כלכליים, פוליטיים, צבאיים ומשפטיים, מגויסת למיסודם ולמיסוכם של משטרי הפרדה מחוץ ובתוך הקו הירוק. לא זכור לי שחמדת ה"פרופסיה המשפטית" - האקדמית והמקצועית - הגיחה ממחילות השן שלה ורתמה את משאביה הניכרים לפעולת מחאה מאורגנת ושיטתית נגדם. פעולה כזו היתה, למצער, מבטאת חרדה אמיתית לערכי שלטון החוק והדמוקרטיה. במקומה, מבקש הדיקאן להקים מחדש את חומת ההפרדה שהיתה קיימת עד ראשית שנות ה-90 בין מי שהורשו להיכנס בשערי הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות לבין "האספסוף" שנדרש לכלות את ימיו בשער החוק.
נפלה בחלקי הזכות לעמוד בקשר יומיומי עם סטודנטים שרגישותו של הדיקאן להדרת כבודה של ה"פרופסיה" אינה מפריעה לו לפגוע בכבודם. זו זכות משום שמדובר בפסיפס אנושי מרתק המשקף את מנעד גווניה של התרבות הישראלית. זו זכות משום שכאן טמון הסיכוי להרחבת בסיס האליטה וליתר שוויון.
הדרה והנמכה הן טקטיקות מוכרות בקרבות מאסף של "העולם הישן" לקעקוע האיום על זכויות היתר שלו. הנוסטלגיה המלנכולית לעולם שבו כל איש ידע את מקומו וממילא ידע שמקומו לא יכירנו ב"פרופסיה", טוויה מקורים שנמתחו "מגזוזטרה אל גזוזטרה" ומ"דוקטור אל דוקטור", וששוזרים את גולדה המזועזעת מסירוב "הפנתרים השחורים" לתפקד כ"מזרחי מחמד", עם ה"צ'חצ'חים" של דודו טופז וה"אספסוף" של תיקי דיין ושל הדיקאן מחיפה.
אין לי כל מחלוקת בדבר הצורך בהבטחת חינוך משפטי איכותי ובבקרה עליו. אך דאגה אמיתית לאיכות החינוך ולערכי שלטון החוק אינה מתבטאת בחתירה תחת עיקרון השוויון.
הכותבת היא דיקאן בית הספר למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל
דם כחול על הידיים
ארנה בן נפתלי
1.1.2009 / 7:06