האינטרסים העסקיים של התורמים לפוליטיקאים

>> בשבועות האחרונים סיקרה התקשורת במבט משועשע את תעשיית התרומות למתמודדים בפריימריז בשלוש המפלגות הגדולות. אבל הסיקור המשועשע אינו במקומו. התופעה שבה אנשי עסקים רואים בתרומות לפוליטיקאים "השקעה", כלל אינה מצחיקה.

דמוקרטיה היא עסק יקר. מימון הפעילות הפוליטית, במיוחד לקראת בחירות, על ידי אוצר המדינה, הוא עול כבד. זו הסיבה שהותר לפוליטיקאים לאסוף תרומות כדי לממן את ההתמודדות בבחירות מקדימות. הנושא מוסדר היטב: החוק קובע מגבלות על גובה התרומות, על גובה ההוצאות, על זהות התורמים ועל אופן התרומה. החוק מחייב את המתמודדים בניהול רישום קפדני של תרומות נכנסות והוצאות ובדיווח אונליין למבקר המדינה. המבקר אוכף את הוראותיו ואף קונס את מי שחרג מהן.



ואולם אסור לשכוח לרגע כי הרעיון שלפיו רשאי פוליטיקאי לקבל מתת כסף ממי שעסקיו עשויים להיות תלויים בהחלטות שיקבל בתפקידו הציבורי, אינו רעיון מובן מאליו. למעשה, זהו חריג חוקי לעבירת השוחד, שהרי פוליטיקאי שיקבל כספים שלא למימון התמודדותו בבחירות מקדימות במפלגתו ושלא בתקופת הבחירות (המוגדרת בחוק) - ימצא את עצמו על ספסל הנאשמים ואף בכלא.



את הבעייתיות הזאת מנסה החוק למתן מעט, באמצעות הנהגת שקיפות בכל הנוגע לזהותם של התורמים. כל אזרח יכול לגלוש לאתר מבקר המדינה ולראות בדיוק מי תרם, כמה ולמי. בדיקה פשוטה באינטרנט תגלה עולם ומלואו של אינטרסים כלכליים העומדים מאחורי התורמים השונים. בדיקה מעט מעמיקה יותר תגלה באיזו מידה תלויים אינטרסים אלה בהחלטותיהם של רגולטורים ופוליטיקאים. כלומר, המוטיווציה למתן תרומות לפוליטיקאים, בדיוק כמו בשוחד, נותרה "שלח לחמך".



ייתכן שזה הרע במיעוטו. תפקידה של התקשורת ותפקידם של גופים ציבוריים הוא לחטט בנתונים הגלויים ולעקוב אחר החלטותיהם של הפוליטיקאים, כדי לוודא שגם אם שלח איש עסקים את לחמו על פני המים כאשר תרם לפריימריס, הוא לא יקבל בעתיד איזו הקלה רגולטורית או צ'ופר שלטוני אחר מידיו של השר או חבר הכנסת שבבחירתו תמך.



שני תיקונים פשוטים לחוק עשויים לצמצם במידה ניכרת את האווירה ה"עסקית" שבה מתנהלת תעשיית התרומות לפריימריז. הראשון, יש לבטל את האפשרות לתרום למועמד עד שבועיים לאחר מועד הפריימריז - אפשרות המשולה לרכישת כרטיס לוטו לאחר שמתפרסמים המספרים הזוכים. התיקון השני - יש לאסור על אדם לתרום ליותר ממועמד אחד בכל מערכת בחירות. המצב שבו אנשי עסקים "מפזרים את השקעתם" ותורמים לכמה מועמדים, המתמודדים בשתיים או שלוש מפלגות, מעיד שהתרומה אינה על רקע הזדהות אידיאולוגית או פוליטית עם המועמד, אלא נובעת משיקול עסקי לגמרי.



גם מי שמצדיק את "הפרטת" מימון ההליכים הדמוקרטיים, בטענה שהמדינה אינה יכולה לשאת את מלוא עלותם, אינו יכול לתמוך בהמשך המצב הקיים, המעלה את היחסים הבעייתיים בין הון לשלטון ממעמקי הבריכה אל מרומי המקפצה.



הכותב הוא עורך דין בפורום המשפטי למען ארץ ישראל