מדינה מעופרת יצוקה

אחרי כמעט שנה במנהטן באנו לביקור חנוכריסמס (אגב, בכניסה לרבים ממקומות העבודה בניו יורק תפגשו בימים אלה אשוח לצד חנוכייה). מתברר שבשעות ובימים הראשונים אחרי תקופה ארוכה בחו"ל, אנחנו מבורכים ביכולת לחוות את ישראל בצורה אחרת, מעט מרוחקת והרבה פחות מובנת מאליה.



ניסיתי להאריך את רגעי הבהירות האלה, הדקות שבהן מקום שראית אלפי פעמים מדווח על ידי העין למוח כמקום חדש, ולפתע נראה קטן, קצת מוזר, או אפילו זר. אגב, הפרספקטיווה הזו לא ממש עובדת עם אנשים שאתה אוהב. המפגש עם אנשים שאליהם התגעגעתי מרגיש כאילו לא חלפה אפילו שעה מהפגישה האחרונה והכל מוכר. אבל במקרו, בגדול, רואים גם רואים.

אז הנה התקציר: אנחנו עם קהה, אלים, אדיש וגס רוח. סליחה. ברור, ברור, לא אתם שקוראים את המלים האלה עכשיו ומתקוממים. אבל ככה בגדול. בממוצע. במה שמשמש המכנה המשותף הנמוך אך הלגיטימי לחלוטין. ואגב, גם אתם שאומרים לעצמכם "עוד עוכר ישראל" יודעים בדיוק על מה אני מדבר ומעדיפים לחיות בהכחשה מבורכת בבועה הספציפית שלכם. זו יכולה להיות בועה של היי-טקיסטים שהחליטו לא לפזול מעבר לא' אמותיו של הקיבורד שלהם ועשו דיליט על כל השאר; בועה של פרסומאים שעסוקה בנרקיסיזם שלא היה מבייש את רומא בימיה הטובים; או בועה של אנשי הון ושלטון שהחליטו שבזכות אבותיהם שבאו הנה כדי לבנות משהו, הם כיום חיים מעל ומעבר לחוק שאתם ואני מכירים.



איך פתאום נגהה עלי התובנה הזו? כמוכם, היא ידועה לי לא מאתמול. נראה שכל הקלישאות נכונות: הכיבוש משחית, לאכול חרבות לאורך עשורים מביא לאולקוס מבית וכך הלאה. אבל הקומבינציה של חוויות מעצבות ומעציבות, עם הטיימינג של משבר כלכלי עולמי וישראלי, המלחמה בדרום, ההצפה של גועל הריאליטי ובליל הבובלילים והנחיתה כאן בדיוק כשמערכת הבחירות בישראל מתחממת - הצליחה לחצות גם את סף ההכחשה שלי.



אומרים שפני העם כפני מנהיגיו. צאו ולימדו את הח"כים והממשלה שלנו: אלה שנעצרו כבר או מחכים להיחקר, אלה שמצביעים פעמיים או ברגליים, משתמשים במעטפות (לא רק עבור צ'קים לברית של חברי המרכז) וטסים לחו"ל במטוס של אגרקסקו או של אוליגרך. יד על הלב, מי מכם היה מקבל את השרה רוחמה לעבודה? לא למפלגת העבודה - ממש לתת לה לנסות לעשות משהו בעבור שכר. מה לדעתכם היה מגלה לנו ראיון ומבחן גרפולוגי של ביבי? שהוא יודע אנגלית מתקופת המנדט? ואיך שוב הגענו לבגין, מרידור, ושאר אחי גיבורי הפורמלין? מילא מתגעגעים לרבין, אבל מה זה אומר שאפילו אריק חסר?



ויש גם את המפגש העגום עם תרבות הדיבור והנהיגה כאן. אוי ויי. לנהוג בגוש דן עם שתי ילדות קטנות במכונית זה לא טוב. הצטמצמנו לשלושה סוגי נהגים בלבד: רוצחים עתידיים שנוהגים כאילו הם מנסים לפגוע במישהו, עם קידומת 00 ורישיון להרוג; האדישים לחלוטין שנוהגים כאילו הרכב כבר יגיע הביתה לבד ולא משנה אם הם שולחים הודעות SMS או עוברים באדום - ואדישות גם היא סוג של אלימות; והמבועתים שמנסים לשרוד את שני הזנים הראשונים בחוסר הצלחה מופגן.



מתוך שלל מקרים של "כמעט ונפגע" זכור לי אירוע משפחתי שאליו הגענו. יחד אתנו הגיע לכניסה לחנייה ואן לבן, ומאחוריו נעמד רכב נוסף. כשבעל הוואן הלבן התבשר שאינו יכול להיכנס לחניון הוא יצא מהרכב, טרק את הדלת בכל כוחו, ניגש אל הנהג של הרכב שעמד מאחוריו, וצרח עליו בחמת רצח: "בהמה מטומטם, אתה לא רואה שאני צריך לעשות רוורס?" כמובן שהוא השתמש בשפה יותר מפורטת שלא ראויה (עדיין) לדפוס. האיש הזה סובב אחר כך את המכונית שלו ויצא בצרחת צמיגים לשחר לקורבנות נוספים.



תפתחו כל אתר ותראו שנהפכנו לקבוצה של טוקבקיסטים צרי עין ששמחים על כל מכה וחבורה. מהעברית של התנ"ך, נתן אלתרמן, יונה וולך ומאיר שלו הגענו לכותרות של שתי מלים באדום ב-200 פונקט בעיתון, כשאחת מהן חייבת להיות מוות, דם, אסון או שואה. העילגות והרדידות של לימור נהפכו מבדיחה לסטנדרט של הטלוויזיה. ואגב המסך, הקטע החזק ביותר בפרק בכורת העונה של "ארץ נהדרת" (תרגישו את האירוניה מתגלגלת לכם בפה כשאתם אומרים "ארץ נהדרת") היה הסכם השכירות לחצי שנה של גלעד שליט. מצחיק? בערך כמו העובדה שמנכ"ל הזכיינית שמשדרת את התוכנית הזו הוכה באלות בשל תחקיר על אותה חבורת הון ושלטון שבה דנו קודם. מפתיע?



לא רציתי לכתוב את הטור הזה. חשבתי לכתוב טור על שיווק ולשמור את כל זה לעצמי ולחברי, שהרי קצרה היריעה לדיון הזה וגם התגובות צפויות. אבל עכשיו זו תקופת לחימה ומבצע "עופרת יצוקה" יצא לדרך זה מכבר. אל תבינו לא נכון. התקיפה נכונה והטיימינג מדויק, שהרי לצערנו גם רוב הקלישאות על שכנינו נכונות. אבל נראה לי שהבחירה בשם "עופרת יצוקה" למבצע ביעור החמץ של החמאס בחנוכה היא התגלמות הקהות שלנו (ולא יפתיע אותי אם שם המבצע מעט היתולי בעיני הוגיו).



למה הכוונה? האם סביב בחירת השם נחבא לו עולם מושגים שלם? "נעשה לכם הדלקת נרות מהבניין כל כמה דקות, נעניק לכם כמה אבוקות ומשואות אנושיות שהרי באנו חושך לגרש, נשטח את מי שנשאר כמו לטקעס וננפח לכם את הצורה עד שתיראו כמו סופגניות, אבל כאלה שהריבה דולפת מתוכן". או אולי מדובר בעצם במבצע עם רקע דתי? ג'יהאד? "צללו כעופרת במים אדירים?" האם כמו מיטב עמי האזור נחגוג את חגינו מהיום בסגנון פונדמנטליסטי ונשתלב סוף-סוף במזרח התיכון?