לעו"ד זכריה איציק, שמתמחה בתחום המקרקעין כבר 19 שנה, לא חסרה עבודה. ובכל זאת, בשש השנים האחרונות הוא מקדיש ערב בשבוע להנחיית קבוצה ב"שומרי משקל". איציק אמנם מעיד על עצמו שהוא "אישיות צבעונית", אך הצטרפותו לקהילת המדריכים - לאחר שהשתתף בקבוצה של שומרי משקל והשיל 30 ק"ג ממשקלו - לא היתה מובנת מאליה.
"המנחה הציעה לי לשקול הדרכה אבל לא לקחתי אותה ברצינות כי לא היה לי זמן", הוא מספר. הוא רצה לשמור על משקל תקין, ולכן השתכנע לבסוף ועבר את ההכשרה המקצועית הדרושה. "אחד הטריגרים היה המחויבות לעמוד מול אנשים כשמשקלך תקין", הוא מסביר. "התייחסתי אל ההדרכה כאל שומר חיצוני על המשקל".
כיום איציק מדריך מתוך הנאה. הוא גיבש סגנון הנחיה אישי ונהפך למומחה בתחומים נשיים כמו משקל לפני ואחרי לידה. "אין משהו כיפי יותר מאשר לראות אם לארבעה, שנקברה תחת משקל עודף, נהפכת למחוזרת שוב", אומר איציק. בנוסף, ההדרכה בשעות הערב המאוחרות מאפשרת לו להתנתק מהעבודה ולעסוק בתכנים אחרים מלבד חוזים, בתי משפט ודיונים.
מחויב למתעמלים
בדומה לאיציק רבים מנהלים קריירות ולצדן עוסקים בעבודה נוספת בשעות הפנאי. העיסוק הזה לא מיועד להשלמת הכנסה, אלא מספק להם עניין אישי וגיוון. חלקם מפתחים תחביב ונהפכים למקצוענים. אחרים מגלים שהם אוהבים את העבודה החלקית שלהם יותר מאשר את המקצוע שלו הקדישו שנות לימוד מאומצות.
אלעד קורן, 29, הוא שותף בחברה העוסקת בטכנולוגיית אינטרנט ובמקביל מדריך שיעורי אירובי מדרגה ב-Beyond Gym בתל אביב. בנוסף, הוא מדריך בחדר הכושר חמש פעמים בשבוע בשעות הערב המאוחרות וגם בשבת בבוקר.
קורן התוודע אל עולם הכושר הגופני בתקופת הצבא, כשלמד לתואר ראשון במסגרת העתודה. "העיסוק בספורט נבע מתחושת התנוונות", הוא מספר. "התחלתי לרוץ מדי יום 6 ק"מ. משם המשכתי לחדר כושר והמדרגה כבשה אותי". הדרך לקורס מדריכים היתה טבעית: "היה ברור לי שאני רוצה להמשיך עם זה הלאה. אני אחד שאוהב להתקדם בכל מה שאני עושה".
בתחילת הדרך קורן הדריך ללא תמורה, אבל גם כיום, למרות הזמן הרב שהוא משקיע בהדרכה על חשבון זמנו הפנוי, הוא אינו עושה זאת לצורך השלמת הכנסה. "ההדרכה נותנת לי סיפוק שונה לעומת השתתפות בשיעור", הוא מסביר. קורן מספר שהיה עושה ספורט בכל מקרה, אבל כך מוטלת עליו אחריות על 25-30 איש נוספים והדבר מדרבן אותו להגיע תמיד כשהוא במיטבו. "יש אנשים שבאים לשיעור ועושים ספורט רק בגלל שאני מדריך אותם ואני מחויב אליהם", הוא אומר.
ומה עם זמן פנוי?
"מוצאים. יש לי ערב אחד חופשי בשבוע ויום שישי הוא תמיד יום חופשי שמוקדש למשפחה".
סימה אמיר, 33, מרצה למחשבים ומערכות מידע בקריה האקדמית אונו, נחשפה אל עולם הכושר הגופני כשהתחילה להתעמל ביום החופשי שלה. "המדריכה עודדה אותי לעשות קורס מאמנים במכון וינגייט אבל לא חשבתי להפוך את התחביב הזה לעבודה כי התפרנסתי טוב", היא אומרת.
כיום אמיר היא מדריכת אירובי, ספינינג, פילאטיס ויוגה במכון הכושר Great Shape. במהלך השנים היא הגדילה את מספר השיעורים על חשבון הוראת המחשבים וכיום היא מאמנת מדי יום ומרצה רק פעמיים בשבוע. "אני קמה מדי בוקר למסיבה של מוסיקה וניקוי ראש", היא אומרת. "יש בספורט את הפן האנושי שאני אוהבת. לא היה לי את הכיף הזה כשקמתי בבוקר ולימדתי מחשבים. התחלתי להדריך לשם ההנאה אבל כיום אני מתייחסת אל הספורט כאל עבודתי המרכזית".
מחיר פיסי כבד
בניגוד לאמיר, שעשתה מהפך בקריירה שלה, רקפת אריאלי, דיאטנית קלינית וספורט במרכז לרפואת ספורט בהדסה אופטימל, ממשיכה לעבוד במשרה מלאה בקליניקה. מקביל, ארבע פעמים בשבוע היא משחקת בקבוצת אסא ירושלים בליגה הלאומית של כדורסל הנשים.
אריאלי, 35, משחקת כדורסל מקצועי מגיל 20 ובמשך כמה שנים שיחקה בליגת העל כעיסוק מרכזי. כשהתחילה ללמוד ירדה לליגה הלאומית וכיום היא מתאמנת שלוש פעמים בשבוע ומשתתפת ערב אחד במשחק. "נחמד לקבל עוד כמה אלפי שקלים מדי חודש אבל זה כבר לא העיקר", היא אומרת. "אני מתמידה בגלל המודעות לספורט והשמירה על הבריאות ומפני שבלי זה הייתי ממשיכה לעבוד עד שעות מאוחרות יותר. כל שנה אני מתלבטת אם להמשיך כי המשחק דורש השקעה ומשלמים עליו מחיר פיסי גדול בפציעות וניתוחים. אבל כשיש פגרה אני מתגעגעת וממשיכה".
אל העיסוק המרכזי בחייה - העבודה כדיאטנית - היא הגיעה בעקבות האהבה לספורט, אבל המשחק המקצועי מעניק לה פן חברתי שמוסיף לחייה והיא נהנית מהמתח, התחרות ותחושת הניצחון. "זה הרבה יותר מתחביב כי אני חייבת להגיע לאימון", היא אומרת. "אין כאן עניין של בחירה כמו ללכת לחדר כושר. זה גוזל זמן ודורש השקעה אבל היתרונות עולים על החסרונות".
כשמגיע החורף, רוני פוגלמן מבלה יותר בבית. פוגלמן, 42, צוללן וצלם חובב מגיל צעיר, הוא מדריך צלילה מוסמך שעוסק בכך בימות הקיץ בנוסף לעבודותו בהיי-טק. לפני חמש שנים קנה ציוד צילום תת-ימי וחיבר בין שתי אהבותיו. כיום, בנוסף לצילומי סטודיו מזדמנים, הוא מצלם פרויקטים מתחת למים עבור מועדונים ומגזינים ומשתתף בתערוכות אמנות.
פוגלמן מתייחס אל הצלילה כאל ייעוד בחיים ולא כאל פרנסה. "העולם התת-ימי צבעוני ומרתק, ואני רואה את עצמי כמחנך דור של צעירים שאוהבים את הטבע ורוצים לשמור עליו", הוא מסביר. אל הצלילה ואל הצילום הוא מתייחס כאל תחביב מפותח. "אני לא עוסק בזה לשם השלמת הכנסה אלא כדי ליהנות ולנסוע לחו"ל. לפעמים אני נוסע כמדריך, לפעמים כצלם, אבל בעיקר כעצמאי וכמעט תמיד יוצאות מהמסע כתבות מצולמות".
גלעד בן גל, 33, הוא רופא שיניים שמשמש מדריך לבחינה הפסיכומטרית אחרי העבודה, ב"קידום לך תצטיין". אחרי שסיים את לימודי רפואת השיניים והתחיל לעבוד במרפאה גילה בן גל שהוא אוהב יותר ללמד. "צריך אופי מסוים וסבלנות כדי להיות רופא שיניים, ואחרי שיצאתי לעולם האמיתי גיליתי שזה קצת משעמם ולא ראיתי עצמי עושה זאת שישה ימים בשבוע", הוא מסביר.
אחרי הפסקה של שנתיים וחצי חזר בן גל לעמדת המדריך. "אני אוהב את האינטראקציה הבין-אישית עם התלמידים, אוהב ללמד, לעזור ולדבר אתם", הוא אומר. "כרופא שיניים קצת קשה לדבר עם המטופל ולפתח אינטראקציה וזה חסר לי". בן גל שוקל לשלב את שתי הנטיות האלה ולפנות להוראת רפואת שיניים. את רצונו להיות מורה ואיש חינוך הוא מגשים בהקמת בית ספר דמוקרטי באזור מגוריו.
עובדים מהצד
מאת נגה משל
1.1.2009 / 11:58