>> 4,400 דורשי עבודה חדשים בנובמבר, זעקה הכותרת. מכל עבר ניחתות החדשות, עשרות רבות של חברות עם שמות תמוהים של צירופי הברות בלתי ברורים, מפטרות. זו עשרה עובדים וזו מאה עובדים והמספרים תופחים וגדלים ומאין יבוא עזרם של המובטלים החדשים? ואני אומר, לאט לכם. למה אתם נדחפים? יש תור. תנו קצת כבוד לאלה שכבר כאן כמה ימים או חודשים. אנחנו פרצנו לכם את הדרך למעגל הבלתי מועסקים. המעט שאתם יכולים לעשות זה לתת מעט כבוד. מה כבר ביקשנו?
הבעיה הגדולה עם פיטורים בזמן משבר כלכלי הגדול ביותר ב-80 השנים האחרונות, היא שבמהירות שיא אתה הופך לחדשות ישנות. היום אייטם, מחר עוטפים איתך עיתון. פעם, כל מובטל היה גליק גדול. היו נותנים לו כבוד. הוא הלך ברחוב וכולם התלחששו סביבו: "ראיתם? זה המובטל. כן, כן, אין לו עבודה בכלל. חי על חשבון המדינה. מה הוא עושה במשך היום? אין לי מושג, בטח משחק שש בש".
היום, להיות מובטל זה חדשני כמו סובארו די אל בשנות ה-2000, ומעניין כמו נאום של בוז'י הרצוג על הקשר ההדוק שלו מבית לבעיות הרווחה של מדינת ישראל.
לא רק ברמת המאקרו החידוש פג במהירות. פעם הידיעה על פיטוריי היתה מביאה לכל הפחות לנענוע ראש מבין מלווה בצקצוק אמפטי ולכל היותר לפתיחה בסימפוזיון של שבחים המוביל למסקנה שבתוך ארבע-חמש שניות אמצא את עבודת חלומותיי שתמוקם במרחק 14 שניות הליכה מהבית ותזכה אותי בהכנסה חודשית העולה על התל"ג השנתי של מדינה מערב-אירופית קטנה. ממש עוד מעט אני מותיר את הפרק הזה מאחוריי, אין לי מה לדאוג, הם מבטיחים. וממשיכים בהפצרה, ליהנות מהחיים בינתיים, אחר כך ודאי אתגעגע לימים האלה.
היום נגמרו הזמנים הטובים. השיחות מפרגנות ואמפטיות הרבה פחות. השיחה כבר תיפתח ב"מה, אתה עדיין מובטל?", כאשר הסאב-טקסט הבלתי נמנע יהיה שאני ודאי עושה משהו לא בסדר. אני שולח קורות חיים ליותר מדי מקומות, או לפחות מדי. קורות החיים שלי מצטיינים בחשיבות עצמית גבוהה מדי, או שאולי בנמוכה מדי. החולצה החדשה שלי חושפנית מדי או אולי שמרנית מדי. כך או כך, האשמה בי.
בהתחלה, היכולת לבטל טיעונים כאלה היתה גבוהה למדי. מה הם מבינים? רק בגלל שהם עובדים, מגולחים, מפרנסים את המשפחה שלהם ומהווים רכיב פרודוקטיווי בחברה, הם יודעים יותר טוב ממני? אך ככל שעובר הזמן, אני מזדרז לאמץ כל דעה שלילית על שיטות חיפוש העבודה שלי. אולי הם יודעים על מה הם מדברים. אני ככל הנראה שולח קורות חיים ליותר מדי מקומות, אבל גם לפחות מדי. קורות החיים שלי משבחים אותי יתר על המידה, אבל גם, מעשה שטן, עושים לי שירות רע בחוסר הביטחון הבלתי משתמע לשתי פנים המסתתר בהם. והחולצה? אין כל ספק שהיא שילוב מפסיד של הלוק של בריטני ספירס יחד עם הסטייל של ירחמיאל קוזולביץ'.
אני חייב למצוא עבודה בקרוב, אחרת אצטרך להפוך לבליל בלתי אפשרי של אובר רייטד ואנדר רייטד, אנורקט ובולמי, סטיבן הוקינג וכרובי וטווידלדי וטווידלדם.
-
להארות, הערות והצעות עבודה: ido999@gmail.com
מה, אתה עדיין מובטל?
עידו מרינוב
2.1.2009 / 6:59