ניו יורק טיימס
>> בסוף 2007 מרבית התחזיות היו אופטימיות יתר על המידה. ניתן להתייחס לכך בסלחנות, שכן היה קשה לנחש עד כמה חמור יהיה מחנק האשראי. בדיעבד, הפעילות הכלכלית בארה"ב הגיעה אז לשיא, לפי הלשכה הלאומית למחקר כלכלי. שנה מאוחר יותר, לאחר כמעט קריסה של המערכת הפיננסית ובשלבים מוקדמים של מיתון, קל - ונכון - להיות פסימיים. במקרה הטוב, 2009 תהיה שנה קשה לכלכלה, ונראה כי הדבר נכון לגבי מרבית השווקים הפיננסיים.
הבנקים המרכזיים והממשלות מספקים שפע של מזומן ושל אשראי זול ביותר. אך תפקוד המערכת הפיננסית עדיין לוקה בחסר. הבנקים ברוב המדינות עדיין סופגים הפסדים ומפחיתים את ההלוואות שהם מעניקים, והלקוחות והחברות החוששים מפני מינוף מפחיתים את הוצאותיהם.
כעת התחזיות מתחילות להיות מציאותיות יותר. התמ"ג בארה"ב צפוי ליפול ב-1.6% ב-2009, לפי תחזית המגזין "אקונומיסט". אך תחזית זו נשמעת אופטימית מדי. האינטראקציה בין הירידה במינוף של הבנקים להתכווצות הכלכלית בארה"ב ובעולם תגרור השלכות חמורות יותר מאלה שבהן מוכנים הכלכלנים להודות.
גם אם הממשלות יחליטו באופן מיידי לאלץ את הבנקים להלוות, יעברו לפחות שישה חודשים לפני שירגישו הלווים הקלה משמעותית. סביר יותר להניח כי נעבור שנה או יותר של מחנק מתמשך. עד שהבנקים יקלו על ההלוואות שיעור האבטלה יעלה, הסחר הבינלאומי יירד והביטחון יתרסק לרסיסים. הזינוק בצמיחה ייאלץ, כפי הנראה, להמתין עוד שניים או שלושה רבעונים.
מלבד זאת, יש לתקן את חוסר האיזון הגלובלי. גירעון הסחר העצום של ארה"ב ועודפי הסחר של סין ושל יפאן סייעו ביצירת בועת האשראי. מיתון בארה"ב יסייע בסופו של דבר להחזיר את האיזון, אך לא לפני שהביקוש ליבוא לארה"ב יקרוס.
בסך הכל, נראה שהתמ"ג בארה"ב יצנח ב-4% בשנתיים הקרובות, עם ירידות קטנות יותר במדינות עשירות אחרות. ייתכן כי ההתאוששות תתחיל כבר ב-2010, אך נראה כי הסבירות גבוהה יותר לכך שתתחיל רק ב-2011.
תחזית זו אולי פסימית יותר מאחרות, אך אינה כה שלילית. התמונה תיהפך לשחורה יותר אם הרשויות יתרשלו או יכשלו. אחרי עשור או שניים של שפע, נתיב ההתאוששות מסובך יותר. הצפת המערכת בכסף היא הגישה הנכונה לעת עתה ואמורה להגן מפני דפלציה. אך כשתתחיל ההתאוששות יצטרכו קובעי המדיניות להיות מוכנים להפחית את כמות ההון כדי להגן מפני אינפלציה.
נוסף על כך, יש סיכוי למשבר משמעותי במאזני התשלומים בכלכלות גדולות כגון בריטניה, או אף - אימרו זאת בלחש - בארה"ב. הדבר עשוי לעורר שפל כלכלי עולמי מתמשך.
בהנחה שהדבר לא יתרחש ושהממשלות יעמדו על המשמר, מחירי הנכסים צפויים להגיע לשפל לפני שתירשם התאוששות כלכלית מובהקת. מחירי הנכסים ירדו בחדות עם החרפת מחנק האשראי והירידה בפעילות הכלכלית. המחצית השנייה של 2008 היתה קשה למניות, לאג"ח קונצרניות, לנדל"ן, לסחורות ולחומרי הגלם.
כמה מלות אזהרה: המחירים עלו לרמה מאוד גבוהה, כך שלוקח זמן רב לרדת ממנה. המציאות בשוק עדיין אינן רבות. אחרי ירידה של 50%, המניות נמכרות כעת פחות או יותר במחיר המשקף את עלות הנכסים; הנפט ירד ביותר מ-60%, אך מחירו עדיין גבוה מספיק כדי להצדיק קידוחי בארות נפט חדשות; ובעוד מרווחי ההלוואות עלו, מה שגורם להלוואות להיראות זולות יותר, כך עלו גם ההפסדים הצפויים בעקבות שמיטת חובות.
עם זאת, לראשונה זה שנים, מחירי הנכסים נמוכים מספיק כדי שמשקיעים סבלניים יוכלו להצליח. המניות, המוגנות מפני אינפלציה במידה כלשהי, נראות טוב במיוחד. האג"ח הממשלתיות, שזוכות לפופולריות רבה, נראות רע במיוחד.
ייתכן כי ההמתנה לתשואות גבוהות תהיה ארוכה. המחירים אינם צפויים לעלות ולהישאר ברמה גבוהה כל עוד האשראי ממשיך להתכווץ והצמיחה הכלכלית מאטה. ייתכן שיהיו הזדמנויות קנייה טובות רבות ככל שנתקרב ל-2011.
במקרה הטוב, 2009 תהיה שנה קשה לכלכלה
מאת אדוארד הדס
2.1.2009 / 6:59