>> מאות אנשים הגיעו אתמול לכנס של משרד האוצר לשמוע על ההשקעה בקרנות המשותפות. בימים שחונים בשוק ההון, המכרז לקרנות הסיוע (או בשמן - "קרנות המנוף") הוא ההבטחה הכמעט יחידה למקומות עבודה למנהלי כספים, והרבה יותר מכך להזרמת ביקושים לשוק האג"ח הקונצרניות המיובש.
לא היה גוף בשוק ההון שלא הפגין נוכחות אתמול בכנס בקומה 10 באחד מבנייני עזריאלי.
בין הנוכחים היו מנהלים מוסדיים שהגיעו כדי להתעניין בהשקעה בקרן, מנהלי השקעות שהגיעו כשמה שמעניין אותם זו האפשרות לנהל את הקרן, וכן עורכי דין ורואי חשבון מהמשרדים הגדולים בשוק שהגיעו כדי להציע שירותים לקרן.
המקום שנבחר לכנס היה צר מלהכיל את האנשים שהגיעו. חלקם נותר בחוץ והמתין דקות ארוכות עד שכניסתו הותרה. חלק מהקהל, כגון אייל בן שלוש, לשעבר הממונה על שוק ההון, וגילי גרשלר, מנכ"ל קופות הגמל של פריזמה, ויתרו וחזרו לעבודה.
בין השמות הבולטים בכנס: אמנון דיק (לשעבר מנכ"ל בזק), יעקב אלינב (לשעבר מבכירי בנק הפועלים), אורי יוגב, שלום הוכמן (לשעבר מנכ"ל בנק מרכנתיל), אייל גבאי, מיקי צבייר, גבי רביד, יואב ליהמן, צבי יוכמן, אריה עובדיה, דב קוטלר, ניר בורנשטיין, עזרא עטר, אריק שטיינברג, החתמים דודו טובול, צחי סולטן ואהרון סמרה, עו"ד תמי בן דוד ועו"ד דויד חודק, דורון שהרבני (מנכ"ל משותף בארנסט אנד יאנג), ירון פיטארו, מיקי קליגר ושמואל סלאבין.
מהגופים המוסדיים הגדולים הגיעו מנהל ההשקעות רועי יקיר (כלל), ענת לוין (מגדל), אמיר הסל (הראל), איתן כהן (הפניקס), ואבי שטרנשוס (מנורה מבטחים).
"יש שיתוק מוחלט של שוק ההנפקות, ומעבר לכך יש קושי גדול במיחזור חובות. שהרי חברה שאיגרות החוב שלה נסחרות בתשואה של 5% פשוט אינה יכולה למחזר חוב. זה המצב שבאנו לפתור, במיוחד כשמדובר בחברות איכותיות", כך אמר הממונה על התקציבים במשרד האוצר, רם בלינקוב, בתחילת הכנס.
החשב הכללי באוצר, שוקי אורן, הסביר את עקרונות ההפעלה של הקרנות. המדובר בקרנות משותפות למדינה ולמגזר הפרטי ובמסגרתן יוקמו קרנות שתפקידן להעניק הלוואות שיסייעו למיחזור חובות של חברות הנתונות במצוקה תזרימית. המדינה תזרים לקרנות 5 מיליארד שקל. על הסכום הזה אמורים המשקיעים המוסדיים להוסיף מימון. המדינה אמורה לשאת בעיקר הסיכון להפסדים, אך תתחלק בתשואה במידה שווה עם המשקיעים המוסדיים.
המכרז לשתי הקרנות הראשונות יוצא בימים אלה. הממשלה תשקיע בקרן הראשונה 400-600 מיליון שקל ומשקיעים מוסדיים ישקיעו כסף נוסף. בין המשקיעים ייערך מכרז, ומי שיציע לתת יותר כסף - יזכה. ההערכה היא שעל כל שקל שתשים הממשלה, ישימו המשקיעים המוסדיים 2-3 שקלים - כך שבסך הכל יהיו בקרן הראשונה 1.5-2.0 מיליארד שקל. לקרן השנייה תזרים הממשלה 200-400 מיליון שקל והמשקיעים המוסדיים יזרימו את שאר הסכום לפי אותו מפתח.
אחד המשקיעים המוסדיים העריך כי בקרן הראשונה יהיו בסך הכל כ-1.5 מיליארד שקל, שמהם יוכלו ליהנות כ-30 חברות, שכל אחת מהן תקבל כ-50 מיליון שקל. זו תוספת נאה שתוכל בהחלט לסייע לחברות להחזיר את החוב. ההשפעה תגיע גם לשוק ההון, שכן ברגע שחברה תזכה לסיוע, איגרות החוב שהיא מציעה ייהפכו לבטוחות יותר ומחיר האיגרת יעלה. ההערכות הן כי כסף ראשון יתחיל להגיע לשוק בתוך כמה חודשים.
קרן למיחזור חובות בלבד
מטרת הקרן היא להעניק הלוואות שיסייעו למיחזור חובות של חברות המכונות "חברות מטרה". חברת מטרה כזו היא חברה שלפחות 50% מהכנסותיה (ללא הכנסות מימון) מגיעות מישראל ושלפחות מחצית מנכסיה ממוקמים בישראל. המדובר בחברות שגייסו כסף באמצעות הנפקות איגרות חוב (סחירות או פרטיות). המשמעות היא שחברה שמסתמכת על חוב בנקאי אינה נכללת בתוכנית. "לשם כך יש בנקים", אמר החשב הכללי.
חברת מטרה שכזו גם אינה יכול להיות בנק, חברה ממשלתית או חברה שמנפיקה מכשירים פיננסיים. תנאי נוסף הוא שהערך הכולל של האחזקות בניירות ערך של תאגידים אחרים הוא לא יותר מ-50% מסך הנכסים.
כל קרן תאוגד כשותפות מוגבלת: מנהל הקרן יהיה השותף הכללי והממשלה והמשקיעים המוסדיים יהיו משקיעים מוגבלים. השותפות בקרן תתקיים לשבע שנים מיום ההקמה, אם כי השותף הכללי יוכל להאריך את התקופה לעוד שלוש שנים.
הקרן תשקיע 20% מסך ההתחייבויות בתוך שנה מיום ההקמה ואת 80% האחרים בתוך שלוש שנים מיום ההקמה. המשקיעים בקרן (למעט הממשלה) יהיו קופות גמל, קרנות פנסיה וחברות ביטוח. החדשות המעניינות הן שגופים זרים לא יוכלו להשקיע בקרן.
מנהל הקרן מחויב להשקיע לפחות 1% מסך ההשקעה של הקרן. עם זאת, מנהל הקרן לא מקבל הגנה. שכן אם הוא משקיע בקרן בעצמו המשמעות היא שהוא מאמין בקרן כמו שהממשלה מאמינה. לפי שעה אין תשובה לשאלה כיצד יציגו המשקיעים המוסדיים את התשואה שהם מפיקים מהשקעה בקרן. לקרן עצמה יש הגבלות השקעה שונות, למשל מקסימום השקעה של 10% מהקרן בתאגיד בודד או 15% אם מדובר בקבוצת חברות.
במשרד האוצר מדגישים כי רכישת איגרות חוב בבורסה תותר רק לצורך סיוע בהשגת מטרות של יציבות פיננסית. "המטרה היא בפירוש לא להקים קרן נאמנות לאיגרות חוב במימון המדינה", אמר אורן.
המדינה מעניקה הגנה
במהלך תקופת פעילות הקרן, ההחזרים ממנה יהיו בהתאם לחלקו היחסי של כל שותף בקרן, כשהתשואה הקובעת למתן ההגנה היא תשואה ריאלית של 4%. המשמעות שאם לאחר פירוק הקרן התשואה הריאלית תהיה נמוכה מ-4%, הממשלה תשלם 90% מהסכום - שיעלה את שיעור התשואה הריאלית של המשקיעים המוסדיים ל-4%. לחלופין, תשלם הקרן את הסכום שבה השקיעה הממשלה, הנמוך מבין השניים.
המדינה אמנם נושאת בנטל, אך תקבל פחות רווחים: אם לאחר פירוק הקרן תהיה התשואה הריאלית 4%, המדינה תקבל רק מחצית מהתשואה העודפת בחזרה. לדוגמה, אם הקרן תציג תשואה ריאלית של 8%, המדינה תקבל רק 6% בחזרה ותיתן את השאר למשקיעים המוסדיים.
התשואה המובטחת הזו היא רק מתוך הסכום שהמדינה השקיעה בקרן. המשמעות היא שאם המדינה השקיעה בקרן הראשונה 500 מיליון שקל, והקרן הציגה תשואה שלילית של 50% - ייוותרו בקרן רק 250 מיליון שקל מבטיחי תשואה. סכום זה יספיק להבטיח תשואה של 4% לקצת יותר מ-6 מיליארד שקל.
החשב הכללי מעריך כי הכסף ישוב לקופת המדינה עם תשואה עודפת, אך המדינה תוותר עליה. מי שאמור ליהנות מכך הוא הציבור, שכן כספי הפנסיה שלו ייהנו מהתשואה. אמנם המדינה מניחה חלק מהכסף ואמנם המשקיעים המוסדיים נותנים את השאר, אך החשב הכללי אינו מחייב גם את בעלי השליטה בחברות שיקבלו סיוע לתת חלק מהכסף. "זוהי העבודה של מנהל הקרן שאמור להגיע להסדר עם החברה. אם הוא סבור שבעל הבית צריך להזרים כסף, שייגש אליו", אמר החשב הכללי.
מנהל הקרן יוכל לזכות לדמי ניהול מרביים של 0.8% מסך התחייבות ההשקעה בקרן במהלך תקופת ההשקעה, ולאחר תקופת ההשקעה 0.5% מסך ההון המנוהל בקרן.
קרנות הסיוע לשוק האג"ח יוצאות לדרך
מאת אתי אפללו וטל לוי
2.1.2009 / 6:59