עד האבן האחרונה

>> סביר להניח כי מי שיעבור בימים אלה ברחוב יורדי הסירה בשכונת קטמון בירושלים לא יוכל להתעלם מהמתרחש בבית מס' 19. חדי העין ישימו לב כי פועלים מחוררים ומסתתים ידנית אבן-אבן במעטפת הבניין, ממש כמו פעם. אבל מה שעוד יותר מוזר זה שהעבודות מתבצעות בבניין שנראה חדש לחלוטין. ואכן, עבודות הבנייה במקום הסתיימו כבר לפני יותר מחודש וכל שנותר ליזם היה להגיש בקשה לטופס 4 לצורך אכלוס הבניין.



אלא שהבניין ברחוב יורדי הסירה 19 מופיע ברשימת המבנים המיועדים לשימור בעיריית ירושלים, והיזם התעלם מהוראות בהיתר הבנייה הנוגעות לעניין זה. תושבי המקום נחרדו מהמבנה הנוצץ שצץ ברחוב, פתחו במאבק והצליחו לרתום את הרשויות לטיפול ביזם אלעד גרשונוביץ' ובאדריכל ירון עזרן ממשרד ספקטור-עמישר, ששינו לחלוטין את אופיו של המבנה המיועד לשימור - בניגוד לתוכנית שאושרה להם.

געגועים לבית המנדטורי



יצחק ושילה וולפסון מתגעגעים לדירה ברחוב יורדי הסירה 19, שבה התגוררו במשך 50 שנה. בני הזוג נאלצו לעזוב את הבית שנבנה בתקופת המנדט, לאחר ששתי יחידות הדיור בקומה התחתונה נמכרו ליזם, שהחל לחפור ולבנות בשטח. בני הזוג וולפסון, בשנות ה-80 לחייהם, נכנעו לרעש ומכרו את הדירה ליזם השאפתן שקיבל היתר להוספת שתי קומות.



הבית שבו התגוררה משפחת וולפסון הוקם בשנות ה-20 של המאה הקודמת. לבית, שנבנה במקור כווילה, היה ציפוי אבן גס בגוון צהבהב. בהיתר הבנייה שניתן ליזם סומנו קטעי חזיתות המיועדים לשימור והוא הונחה להשתמש באבן דומה למקורית. אלא שהיזם פעל בניגוד להיתר הבנייה ומחה כל זכר מהמבנה לשימור. גם לחיפוי האבן הירושלמית, הגסה-צהבהבה, לא נותר זכר.



"כשהחלה הבנייה התרשמנו כי היזם פועל לשימור המבנה, בשלב שבו מעטפת הבניין חוזקה ושומרה", מספרת פרופ' עידית דורון, תושבת המקום וחברה בהתארגנות תושבים של רחוב יורדי הסירה. "בהמשך, לתדהמתנו, התברר שכל הבניין המקורי כוסה באבנים לבנות בוהקות, המעלימות לחלוטין את האבן הירושלמית של מעטפת הבניין ואת הסגנון המקורי של הבית.



"המבנה נהפך למעין טירה בעלת עיטורים רומיים-יווניים, בדומה למקדש, שאין לה שום קשר לאופי השכונה ולבתים במקום. בנוסף, היזם עקר שני עצי אורן עתיקים כדי להקים חניה במקום. כל זה גרם להיעלמותו של בית מנדטורי יפה. לצערנו, חרף תלונות שהגשנו לאגף הפיקוח על הבנייה בעירייה, לא ננקטו אז צעדים בעניין", מפרטת דורון.



ואולם, כאמור, תושבי הרחוב לא הרימו ידיים ופתחו במאבק נגד היזם, שנאלץ בסופו של דבר להשיב למבנה כמה ממאפייניו המקוריים. המאבק כלל צו להפסקת העבודות, דיונים משפטיים, פרסומים בעיתונים ואף הקמת עמותה על ידי התושבים בשם "בתים נכחדים".



העירייה נרתמת למאבק



אם בתחילתו של המאבק עיריית ירושלים גילתה אוזלת יד בכל הקשור לאכיפת הוראות השימור ואף העניקה ליזם היתר בנייה גמיש למדי - מה שלמעשה איפשר לו לשנות את אופיו של המבנה - הרי שבלחץ התושבים הפנימו בעירייה את חומרת המעשה ולבסוף תבעו את היזם הן בהליך אזרחי הן בפלילי.



בדיונים שהתקיימו בפני שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים יעל ייטב טען בא כוחו של היזם בעקביות כי המבנה אינו מיועד לשימור, על אף שהוא מופיע בכרטסת השימור של עיריית ירושלים, מכיוון שלרשימה אין תוקף סטטוטורי. כמו כן נטען בשם מנהל העבודות אורן מלמד ואדריכל המבנה עזרן כי העבודות נעשו בהתאם להיתר הבנייה.



עוד טען אדריכל המבנה בדיון שהתקיים ביולי 2008 כי האבן הבוהקת היא אותה אבן ירושלמית מקורית: "ביום חורף וביום קיץ האבן נראית אחרת. אני חותם ב-100% שזו אותה אבן ואותו צבע".



לאור דברים אלה החליטה השופטת ייטב לבטל את צו הפסקת העבודה שהוציאה קודם לכן, בטענה כי לא השתכנעה שאכן מדובר במבנה לשימור או שציפוי האבן שונה מזה שנקבע בהיתר הבנייה. ואולם בדיון שהתקיים בנובמבר השופטת שינתה דעתה וקבעה באופן חד-משמעי: "מדובר בנושא מהותי עד מאוד לגבי השימור".



לדיון בנובמבר עיריית ירושלים כבר הגיעה מוכנה, לאחר שהגישה תביעה נגד היזם והאדריכל. מנהל המחלקה לפיקוח על הבנייה בעיריית ירושלים, אופיר מאי, והאדריכלית תמר קן, מרכזת תחום השימור בעירייה, טענו בבית המשפט כי נעשה חיפוי (הדבקה של אבן) של אבן חדשה - בניגוד למה שמופיע בהיתר.



"ביקשנו לבדוק האם אפשר לקלף את הציפוי החדש ומה קרה לאבן המקורית, כדי לבחון האם אפשר להחזיר למבנה את אופיו המקורי. בהיתר הבנייה דובר על שמירת אופיים של המעקות, הסורגים, הגדר והעצים - אבל שום דבר מהדברים הללו לא נשמר. גם לציפוי האבן לא ניתן אישור", אמרה קן בדיון שהתקיים בנובמבר. האדריכל והמתכנן האורבני במינהל קהילתי גינות העיר, זאב ארד, הוסיף: "אבן שהתחילה בלבן לא תהיה צהובה".



"אבן דרך בתחום השימור"



בתום הדיון פסקה השופטת ייטב חד-משמעית כי יש לחדש את צו הפסקת העבודה. כמו כן, נקבע בדיון כי הצדדים יגישו לבית המשפט הסדר בכתב תוך שבעה ימים. סוכם, בין השאר, כי לצורך יישומו של ההסדר תותר העבודה במבנה - סיתות של המעטפת בשלוש חזיתות בפיקוח נציג השימור בעירייה גיורא סולר - וכי היזם ייטע בחזית הנכס שני עצים בוגרים.



עוד סוכם כי אם יעמוד היזם בהתחייבויותיו יבוטל כתב האישום שהוגש נגדו ונגד האדריכל. בעקבות החלטת השופטת הגיעו הצדדים להסכם שלפיו המבנה לא יאוכלס עד לקבלת האישורים המעידים כי הסדר זה אכן יושם. "מדובר במקרה חד-משמעי. על אף שלא מדובר במבנה לשימור בעל מאפיינים ייחודיים הכירו הרשויות, המשפטית והעירונית, בערך השימור מול ערכים אחרים. מדובר באבן דרך בהתייחסות לשימור", מסכם האדריכל והמתכנן האורבני ארד.