פסיקה תקדימית בבג"צ: אין להפקיע קרקע חקלאית לתשתיות תחבורה ללא פיצוי מלא לבעלי הקרקע

בג"צ בהרכב 7 שופטים בראשות הנשיאה דורית בייניש, פסק בשבוע שעבר בהחלטה תקדימית, כי המדינה אינה רשאית להפקיע קרקעות חקלאיות להקמת תשתיות תחבורה ללא תשלום פיצוי מלא על כל השטח המופקע.



חוק "פקודת הדרכים ומסילות הברזל" שנחקק ב-1943 בידי השלטון הבריטי בארץ ישראל והתקף עד היום, קובע כי הממשלה רשאית להפקיע לסלילת כבישים, דרכים ומסילות ברזל, רבע משטחה של חלקה חקלאית ללא פיצוי. לדוגמה: אם הופקעו 1000 מ"ר לסלילת כביש, הפיצוי יינתן לפי 750 מ"ר בלבד. יתר על כן, אם הופקע שטח הקטן מרבע חלקה לא ישולם לבעלים פיצוי כלל.



אף שהחוק (סעיף 7) מעניק לשר התחבורה סמכות לפצות את בעלי הקרקע בגין כל השטח שהופקע אם "ההפקעה גרמה סבל לבעליה" כנוסח החוק, מאז הקמת המדינה כמעט שלא היו מקרים שהשר ניצל את סמכותו והורה לשלם את מלוא הפיצוי.



בסדרה ארוכה של פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות בבתי המשפט המחוזיים, קבעו השופטים כי תשלום פיצוי חלקי בלבד בגין פגיעת המדינה בקניינו של הפרט, אינה עומדת בעקרונות היסוד של מדינה דמוקרטית, אינה מידתית ונוגדת מושכלות יסוד משפטיים מודרניים ובעיקר את הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.



בעתירה לבג"צ נגד שר התחבורה שהגיש חקלאי מבנימינה ביולי 2005, טען העותר באמצעות עוה"ד גד שטלמן ואורי לאור, כי הפקעת קרקע מחקלאי גורמת לו "סבל כלכלי" ועל כן יש לחייב את המדינה בפיצוי מלא. עוד טען העותר שלא יעלה על הדעת שדווקא אותם חקלאים שאיתרה מזלם להיות בעלים של קרקע הסמוכה לכבישים יממנו ברכושם את הרחבת הכבישים, כשבפועל אין להם כל הנאה מההפקעה והיא אינה משביחה את יתרת חלקתם ובמרבית המקרים אף מפריעה לעיבודה.

נוכח המשמעות מרחיקת הלכת של העתירה החליטה נשיאת בית המשפט העליון כי העתירה תידון בפני הרכב של 7 שופטים. בדיון בעתירה שהתקיים בשבוע שעבר מתחו השופטים ביקורת נוקבת על המדינה וקבעו כי שנוכח העלאת זכות הקניין למעמד חוקתי בחוק יסוד, לא ניתן יהיה להמשיך לפגוע בקניינו של הפרט בדרך של הפקעה ללא פיצוי נאות, והורה לשר התחבורה לקבוע תוך 60 יום קריטריונים לפיצוי בעלי קרקע בגין הפקעה של כל שטח החלקה ברוח הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לעותר ולמדינה ניתנה הזכות להגיב להחלטת בג"צ תוך 30 יום.