"זו ההזדמנות האחרונה לרכוש אג"ח מדורגות בתשואות ללא תקדים"

>> "תוכנית האוצר היא ללא ספק צעד מבורך ונחוץ מאין כמותו" - כך אומרת אלה אלקלעי, סמנכ"ל פיתוח עסקי בבית השקעות אי.בי.אי, בנוגע לתוכנית הסיוע שהציגו נציגי האוצר ביום חמישי האחרון. נדמה שבמגזר הפיננסי מברכים על התוכנית, שעשויה לעצור את הפדיונות בקופות הגמל ולסייע למנהלי ההשקעות לשפר את התשואות.

תוכנית האוצר כוללת הקמה של קרנות משותפות למדינה ולמגזר הפרטי שיעניקו הלוואות לחברות שנמצאות במצוקה תזרימית. המדינה אמורה להזרים לקרנות אלה 5 מיליארד שקל, כשהמשקיעים המוסדיים יוסיפו להן מימון. לפי כרית הביטחון שמציע האוצר למשקיעים המוסדיים, המדינה תישא בסיכונים להפסדים, אך תחלוק את התשואה החיובית עם המשקיעים. לפי הערכות, התוכנית תביא להזרמה של 1.5 מיליארד שקל לעשרות חברות.



"הצלחת המהלך תתרום לא רק להקלת מחנק האשראי אלא גם להוספת יציבות לחיסכון הפנסיוני באמצעות שיפור היציבות הפיננסית של החברות שבהן ישקיעו הקרנות", מוסיפה אלקלעי.



רוני הלמן, יו"ר בית ההשקעות הלמן אלדובי ומנהל השקעות ראשי, מוסיף: "ההתערבות הממשלתית באמצעות קרנות המנוף היא נכונה במינון, במימוש ובעיקר בתזמון. אם תיושם התוכנית הממשלתית בעוצמה ובמהירות, כפי שהצהיר משרד האוצר, היא תוכל להשפיע בו-זמנית על שוקי ההון ועל הנזילות".



לדברי הלמן, ההשפעה הישירה היא מקור אשראי לחברות טובות ובעלות זכות קיום שעקב המשבר בשוק ההון אינן יכולות להאריך את מקורות האשראי שלהן. "ההשפעה העקיפה היא בלימת המשבר בשוק האג"ח הקונצרניות שהגיע לרמה אבסורדית המשקפת חדלות פירעון של רוב החברות בישראל, ויצר הפסדים לא הגיוניים לכל שוק החיסכון הפנסיוני", הוא אומר. "התאוששות הענף תוכל להביא לבלימת הפדיונות בקופות הגמל ולתחילת צבירת רווחים. זו ההזדמנות האחרונה של המשקיעים להצטייד באג"ח מדורגות טובות בתשואות ללא תקדים".



עם זאת, הלמן מסייג את דבריו ומסיף כי רק בחודשים הקרובים נוכל לראות אם התאוששות שוק האשראי לחברות ובלימת הירידות בשווקים הפיננסים תביא לבלימת המשיכות בקופות הגמל. "אם לא יתקיימו היסודות האחרונים, אז נשמע על 'תוכנית ממשלתית חדשה'", הוא טוען.



לא כולם תומכים



לצד התמיכה בתוכנית הממשלתית נשמעים בשוק גם כמה חששות. "בשוק מהיר ומשתנה כמו זה הישראלי, קיימת בעיה לסגור את הכסף לטווח כל כך ארוך", מסביר אמיר איל, יו"ר בית ההשקעות אינפיניטי. "בתקופה בה גם המנהלים מעוניינים בנזילות הכספים של עצמם, קשה לראות כמה שחקנים יצטרפו ליוזמה".



לדברי אייל, המהלך במתווה הנוכחי שלו מעלה תהיות נוספות, כמו איזה מנוף יהיה ריאלי בעבור המוסדיים מבחינת הסיכון, כלומר לפי איזה יחס יזרימו המוסדיים כסף לקרנות המנוף. "נראה שהמדינה הלכה רחוק מדי בגישה לפיה השוק יקבע את התנאים המסחריים. המנגנון חייב להיות פשוט יותר", הוא אומר.



"החיסרון העיקרי בתוכנית הוא אולי גודלה ומיקודה", אומרת אלקלעי. היא מציינת כי לפי הנתונים שהציג האוצר, נכון לנובמבר 2008 היה היקף החוב שגויס באמצעות אג"ח קונצרניות 285 מיליארד שקל, לעומת 350 מיליארד שקל באג"ח ממשלתיות. "לנוכח היקף החוב, לא ברור כמה יושפע השוק מהזרמה קטנה יחסית של 15-10 מיליארד שקל", אומרת אלקלעי. "סכום זה יושקע בהדרגה בשלוש שנים על ידי קרנות המנוף המתמקדות אך ורק בחברות שיותר מ-50% מנכסיהן ו-50% מהכנסותיהן נובעות מפעילות בישראל. היקף הסכום הכולל וצמצום טווח החברות בהן הקרנות יתמקדו נראה בעייתי. החשש הוא שכצעד בודד ההשפעה תהיה קטנה ואטית, אבל כחלק ממהלך משולב המכשיר נראה מבטיח".



צחי ליבוביץ', מנהל תחום ניהול תיקים בגאון בית השקעות, מציין כי על אף שההתערבות הממשלתית המוצעת קטנה בהיקפה בהשוואה להתערבות במקומות אחרים בעולם, בישראל חשובה יותר "התנעת" המהלך ופחות ההיקף. "העובדה שיש התערבות דרך קרנות המנוף יוצרת את השינוי בקרב המשקיעים, שהוא שינוי פסיכולוגי בעיקרו", טוען ליבוביץ'. "המשקיעים חוששים פחות להיחשף לאפיק הקונצרני. גם הפדיונות בקופות הגמל התמתנו מאז הודיע האוצר על תוכנית".