לבייב מסרב לחשוף את הפרוטוקולים של דירקטוריון אפריקה: הם לא שלי אלא של החברה

"הפרוטוקולים של דירקטוריון שייכים לחברה שהיא תאגיד ענק, ציבורי, שמנוהל באופן שוטף על ידי הדירקטוריון והמנכ"ל. אמנם אני בעל השליטה, אך זה לא מקנה לי זכות לחשוף מסמכים השייכים לחברה" - כך עולה מבקשת רשות ערעור לעליון של בעל השליטה באפריקה ישראל, לב לבייב שהוגשה בשבוע שעבר. לבייב מנסה בכל כוחו למנוע פרסום פרוטוקולים של הדירקטוריון במהלך מאבק משפטי בו בעל מניות בבנק לאומי מעוניין להוכיח שלבייב רכש מניות אפריקה מלאומי תוך הסתרת מידע מהותי.

בפברואר 2006 מכר לאומי 15.83% ממניות אפריקה ישראל ללבייב ב-1.1 מיליארד שקל. לפי טענת בעל מניות בלאומי, עזי רפאלי, לבייב הסתיר מידע מהותי מהבנק, שלפיו שווי חטיבת הנדל"ן של החברה ברוסיה מוערך ב-3 מיליארד דולר. כתוצאה מהסתרת המידע, נטען, נמכרו המניות בשווי מופחת ונגרם לבנק נזק ישיר של 158 מיליון שקל ונזק עקיף בסך של כ-55 מיליון שקל.

לבייב טוען כי לא הוסתר מידע מהותי. לגישתו, הנכסים ברוסיה רק נרכשו באותה תקופה והיו בסיכון גבוה ובהיעדר אישורי בנייה ולא ניתן היה לאמוד את שווים.

ב-2007 הגיש רפאלי בשם לאומי, באמצעות עורכי הדין עמית מנור ויוקי שמש, תביעה נגזרת נגד לבייב. בסוף נובמבר 2008 חייב בית המשפט המחוזי בתל אביב את לבייב למסור לתובע פרוטוקולים של אפריקה ישראל ותכתובות מייל של אפריקה עם בנק ההשקעות הגרמני דויטשה בנק. אלה נעשו לקראת העסקה שבה מכר בנק לאומי מניות אפריקה ללבייב. לפי מכתב סקירה של דויטשה לחברה מיוני 2006 (לפני השלמת העסקה), הציעה דויטשה לקדם את ההנפקה על בסיס שווי ברוטו של נכסי החברה ברוסיה בהיקף של 2.7-3 מיליארד דולר.

בתי המשפט נחלקים בשאלה אם ניתן במסגרת תביעה נגזרת לאפשר הליך של גילוי מסמכים והעליון טרם קבע הלכה בעניין. השאלה המסקרנת, שאין עליה תשובה בשלב זה, היא מדוע לבייב כל כך מתעקש להסתיר את ישיבות הדירקטוריון של אפריקה. באמצעות משרד ארדינסט, בן נתן ושות' העלה לבייב שלל טענות כדי להיחלץ מפרסום הפרוטוקולים. ראשית טען שרפאלי מנסה "לדוג" חומרים שהוא, רפאלי, כלל לא משוכנע שהם קיימים. לפי הפסיקה, בשלב זה של אישור תביעה נגזרת יכול התובע לדרוש גילוי רק של מסמכים שקיומם אינו מוטל בספק. שנית, לא ניתן לדרוש מהחברה מסמכים, שבאופן עקרוני הם חסויים, מבלי שזו היתה צד להליך.

באופן כללי, סבור לבייב כי התובע מתנהל ב"שיטת מצליח" וכי נכשל בהעמדת תשתית ראייתי ראשונית לניהול ההליך. לדבריו, שיטת התובע היא לעיין בעיתון, להגיש תביעה ללא בסיס ראייתי ולאחר מכן לחפש ראיות דרך הליך גילוי מסמכים. בנוסף, נטען, השתהה התובע זמן רב עד שהוגשה בקשת גילוי זו; תמו השלבים המקדמיים והתיק נקבע לדיוני הוכחות. במקביל לבקשת רשות הערעור לעליון, מבקש לבייב שהמחוזי יעכב ביצוע ההחלטה עד שבעליון תתקבל הכרעה בעניין.

(רע"א 11126/08,א 1407/07, בשא 23932/08)