גם כלבי הדאו איכזבו

>> תחילתה של שנה אזרחית חדשה היא הזדמנות לבדוק את הביצועים של אסטרטגיית ההשקעה המוכרת בשם "כלבי הדאו". על פי אסטרטגיה זו, משקיע צריך לבחור בכל תחילת שנה את 10 המניות בעלות תשואת הדיווידנד הגבוהה ביותר מבין 30 המניות במדד דאו ג'ונס ולהחזיק בהן עד לתום השנה. בתום השנה מבצעים את הבדיקה שוב ומחליפים את המניות בהתאם. תשואת דיווידנד גבוהה מרמזת כי המניה מתומחרת בזול, ועם הזמן יש סיכוי שהיא תעלה מעבר לממוצע בשוק.

במשך לא מעט שנים אסטרטגיית כלבי הדאו נחשבה מוצלחת, אבל בשנים האחרונות נראה שהפערים שלה לעומת השקעה ישירה בדאו הולכים ומצטמצמים. על פי נתוני האתר Dogofthedow.com, בין 91' ל-2006 הניבה אסטרטגיית כלבי הדאו תשואה של 13.3% בממוצע בשנה, לעומת 13% שניתן היה לקבל בדאו ג'ונס ו-12% במדד 500 S&P. אלו פערים שאינם נראים גדולים מספיק כדי להעדיף את האסטרטגיה הזו על פני השקעה פאסיווית קבועה במדד דאו ג'ונס.



2008 היתה שנה לא טובה לאסטרטגיית כלבי הדאו. ההשקעה בהם הניבה תשואה שלילית של 41.6% ב-2008, לעומת תשואה שלילית של כ-37% שהניב מדד דאו ג'ונס הרגיל. להפסד בתיק כלבי הדאו של 2008 אחראיות בעיקר שתי מניות, GM שנפלה בכ-90% וסיטי שצללה בכמעט 80%.



החיסרון המרכזי באסטרטגיית כלבי הדאו הוא ההסתמכות על הדיווידנדים כפרמטר יחיד להשקעה. ההנחה המובלעת אומרת שתשלומי הדיווידנד הם מספר קבוע, בעוד רווחי החברות הם תנודתיים ונוטים לחזור לממוצע. בנוסף, תשלומי דיווידנד גבוהים אמנם יכולים לספק למשקיעפיצוי מסוים בתקופות של הפסדי הון במניות, אבל הבעיה היא שהם לא תמיד קשורים ליכולת הפקת הרווחים של חברה בטווח הזמן הארוך. ואכן, השנה האחרונה הראתה שחברות כמו סיטי ו-GM המשיכו לחלק דיווידנדים גבוהים למרות ההפסדים שצברו, ובכך האיצו את השחיקה בהונן העצמי. הן עשו זאת כמעט עד הנקודה שבה היו חייבות לקבל תמיכה מהממשל.



10 כלבי הדאו החדשים של 2009 - בנק אוף אמריקה, GE, פייזר, דו פונט, אלקואה, AT&T, ורייזון, מרק, ג'י.פי מורגן וקראפט - מצטרפים לתיק שתשואת הדיווידנד הממוצעת שלו היא 6.2%. זו תשואה גבוהה מאוד בהשוואה להיסטוריה, אבל לפחות בשנה הקרובה נראה שהיא תהיה תלויה ביכולת החברות לממן את הדיווידנדים מרווחים ומתזרים המזומנים החופשי שלהן.