ויצא המרצע מהשק: שכר המנהלים בוול סטריט היה אמיתי - הרווחים לא

"בעקבות הצמיחה יוצאת הדופן של מריל לינץ' בתקופתי כמנכ"ל, ראה הדירקטוריון לנכון להגדיל את שכרי בכל שנה", אמר סטנלי אוניל, מנכ"ל מריל לינץ' לשעבר, במארס 2008.

עבור דאו קים, 2006 היתה שנה טובה מאוד. בעוד שמשכורתו הרשמית כמנכ"ל מריל לינץ' היתה 350 אלף דולר, בשכר הכללי שקיבל היה גבוה פי 100 והסתכם ב-35 מיליון דולר. ההבדל בין שני הסכומים נעוץ בבונוס השנתי של קים, תגמול נכבד על רווחים נאים שהציגו הסוחרים שעליהם פיקח בחטיבת המשכנתאות של מריל לינץ'.



עמיתיו של קים, כולל אלה שבדרג נמוך בהרבה ממנו, גרפו גם הם שכר מופלג. בסך הכל העניק מריל לינץ' בונוסים בסך 5-6 מיליארד דולר ב-2006. אנליסט בשנות ה-20 לחייו, עם משכורת בסיס של 130 אלף דולר בשנה, קיבל בונוס בסך 250 אלף דולר. סוחר בשנות ה-30 לחייו, עם משכורת התחלתית של 180 אלף דולר בשנה, קיבל בונוס של 5 מיליון דולר.



ואולם רווחי השיא שרשם מריל לינץ' ב-2006 - בסך 7.5 מיליארד דולר - התבררו כלא יותר מאחיזת עיניים. החברה הפסידה מאז פי שלושה מאותו סכום, לאחר ששוויין של המשכנתאות, שההשקעה בהן הובילה לאותם רווחים, צנחו בחדות. בניגוד לרווחי הבנק הבונוסים לא נמחקו.



בשעה שרגולטורים ובעלי מניות מנסים לפענח את עיי החורבות שהותיר אחריו המשבר הפיננסי, עולות שאלות בנוגע לתפקיד שאותו שיחקו הבונוסים הגדולים בהתהוותו. הדרישה לפיקוח על שכר הבנקאים אמנם צוברת תאוצה, אך בנקים כמו מריל לינץ' מתכוונים להעניק בונוסים גם ב-2009, לאחר שנזקקו למיליארדי דולרים מכספם של משלמי המסים. על אף שהבונוסים ב-2008 צפויים להיחתך בחצי לעומת 2007, בנקאים אחדים עדיין יקבלו מיליוני דולרים כבונוס.



המתנגדים לבונוסים טוענים כי הם מעולם לא היו צריכים להיות כה גדולים מלכתחילה, משום שהם היו מבוססים על רווחים לא ממשיים. אנשים אלה טוענים כי מבנה השכר בוול סטריט, המתגמל באמצעות בונוסים על רווחים לטווח הקצר, עודד את העובדים להתנהג כמו מהמרים בקזינו והתיר להם לאסוף את זכיותיהם בשעה שהרולטה עדיין מסתובבת. "מבנה השכר היה לקוי לחלוטין. הארגון כולו הגיב לתמריצים מעוותים", אומר לוסיאן בבצ'וק, פרופ' למשפטים באוניברסיטת הרווארד ומומחה בנושאי שכר ופיצויים.



גם עובדי וול סטריט מודים כי הסתנוורו מהכסף. כדי להרוויח בונוסים גדולים יותר, סוחרים רבים התעלמו או המעיטו בחשיבות הסיכונים שלקחו עד שהבונוסים שולמו להם. לרוב מנהליהם העלימו עין מהתנהגות זו, משום שהדבר שירת גם את האינטרסים שלהם. "ההנהלה הבכירה או מנהלי הסיכונים היו צריכים לחקור את ההתנהלות, אך גם השכר שלהם היה תלוי באותו תהליך", אומר בריאן לין, סוחר משכנתאות לשעבר במריל לינץ'.



המנהלים הבכירים ביותר בארבעה מהבנקים בוול סטריט הסכימו, בעקבות לחצים, לוותר על הבונוסים שלהם ל-2008, בהם מנכ"ל מריל לינץ' ג'ון תיין, שתחילה התעקש לקבל בונוס מאחר שהצטרף למריל לאחר שהחברה כבר ביצעה את ההימור הכושל שלה על שוק המשכנתאות. ארבעה בכירים לשעבר בבנק השווייצי UBS התנדבו לאחרונה להחזיר חלק מהבונוסים ששולמו להם לפני פרוץ המשבר, אך רק מעטים חושבים שאחרים בוול סטריט יילכו בעקבותיהם.



לא מסתכלים לאחור



כיום רוב הבנקים מעדיפים להביט לעתיד ולא לעסוק במשכורות העבר. מורגן סטנלי ו-UBS מציבים תנאי סף חדשים לבונוסים, המאפשרים להם להחזיר חלק מהבונוסים אם יתברר כי הרווחים שעליהם התבססו היו כוזבים. אם היו פועלים בשנים האחרונות מנגנוני בקרה אלה ייתכן שהיו נחסכים מאות מיליוני דולרים ששולמו כבונוסים ב-2006, בהם בונוסים לבכירים שעדיין עובדים בבנקים.



חלק ניכר מהעשור הנוכחי ייצג לוול סטריט תור זהב חדש. המשכורות לא היו אלא דמי כיס, כסף קטן לעומת הבונוסים. עונת הבונוסים נהפכה לחגיגה שנתית למי שהתעשר בזכות השווקים. הדבר היה נכון במיוחד באזור ניו יורק, שם אחד מכל ארבעה דולרים שחברות שילמו לעובדים ב-2007, היה שייך לעובד במגזר הפיננסי. בנקאים חגגו את זכיותיהם בארוחות ערב בשווי של עשרות אלפי דולרים, התחרו אחד בשני במכירות פומביות למטרות צדקה והוציאו את ההון הטרי שלהם על בתים חדשים, מכוניות ויצירות אמנות.



הפריחה בוול סטריט הגדירה מהי הצלחה לדור שלם. בוגרי האוניברסיטאות היוקרתיות ניסו להתעשר בענף הבנקאות במקום לנסות קריירה בתחומי הרפואה, ההנדסה או החינוך. וול סטריט העבידה את צעיריה קשה, אך הבטיחה להם תגמולים מופלגים בתמורה. במעונות האוניברסיטאות התפשטו הסיפורים על בני 30 שמרוויחים 5 מיליון דולר בשנה בבנקאות.



בזמן שהבכירים ביותר גרפו את הבונוסים הגדולים באמת, עובדים רבים אחרים גרפו משכורות ענק. המטרה העיקרית בוול סטריט היתה להרוויח לפחות מיליון דולר. יותר מ-100 עובדים במחלקת האג"ח של מריל לינץ' לבדה שברו את מחסום מיליון הדולר ב-2006. גולדמן סאקס שילם משכורת של יותר מ-20 מיליון דולר ליותר מ-50 עובדים באותה שנה, לדברי מקורב לבנק. בגולדמן סירבו להגיב לדברים.



אופטימיות בכל מחיר



שכר העובדים והבכירים היה קשור ישירות לרווח שהציגו והרווח היה קשור ישירות לכספים שלוו הבנקים ולכסף שניתן היה להשקיע בשווקים כמו אג"ח מגובות במשכנתאות. ככל שתפקידו של מגזר הפיננסים בכלכלה גדל, כך התנפח שכר העובדים וזינק פי שישה מאז 1975, כשבמקביל שכרו של האמריקאי הממוצע גדל בכמחצית מכך באותה תקופה.



קים הצטרף לעולם הפיננסים של וול סטריט באמצע שנות ה-80, בוגר טרי של פקולטת וורטון למינהל עסקים באוניברסיטת פנסילווניה. הוא נולד בסיאול, גדל בסיאול ובסינגפור והיגר לארה"ב בגיל 16. כמכור לעבודתו - בתחום שבו כולם מכורים לעבודתם - נדמה היה שהצליח להתקדם בסולם הדרגות של עולם הפיננסים באמצעות כוח רצון בלבד. לאחר תקופה שעבד כסוחר אג"ח בטוקיו הוא עבר לניו יורק כדי לפקח על חטיבת ההכנסות הקבועות של מריל לינץ' ב-2001. שנתיים לאחר מכן הוא נהפך לנשיא השותף של החטיבה.



גם כשההידרדרות בשוק הדיור התחילה לפגוע גם במריל לינץ', המשיך קים להפגין אופטימיות. לאחר שכמה מסגניו עזבו את החברה בקיץ 2006, הוא מינה את אחד מעמיתיו לשעבר באסיה, אוסמן סמרצ'י, לסגנו, ותחתיו הציב את דייל לטאנזיו ודגלאס מאלאך. לטאנזיו מיהר לרכוש בית ב-5 מיליון דולר ובית חוף ברובע אמיד בניו ג'רזי. השניים הצטרפו לקים בתקופה שבה הגדיל מריל לינץ' את ההימור שלו על שוק המשכנתאות. בספטמבר 2006 הוציא הבנק 1.3 מיליארד דולר כדי לרכוש את חברת המשכנתאות פירסט פרנקלין פייננשל, בין היתר, כדי שיוכל לאגח את המשכנתאות שהעניקה החברה.



ואולם קים עדיין לא היה מרוצה. באותו חודש אמר לאוניל, אז מנכ"ל מריל לינץ', כי הוא שוקל להקים קרן גידור משלו. סוחריו של קים היו המומים, אך אוניל הצליח לשכנע אותו להישאר בבנק והבטיח לו שעתידם של עסקי המשכנתאות במריל לינץ' - וכך גם עתידו של קים עצמו - ורוד מאי פעם. קים ירד לקומת המסחר ואמר לסוחריו החוששים כי הוא לא הולך לשום מקום וכי הוא אופטימי לגבי העתיד, כך לדברי ארבעה עובדים לשעבר שנכחו בפגישה. לדבריהם, הסוחרים קטעו את דבריו של קים בתשואות. "אף אחד לא רצה לעצור את הדבר הזה. זאת היתה מכונה וידענו שהשנה הולכת להיות מאוד, מאוד טובה", אמר אנליסט משכנתאות לשעבר במריל לינץ'.



בנובמבר 2006 אנשי הצוות של קים איגחו בשקיקה משכנתאות מסוכנות. אחת העסקות האחרונות שהובילו ב-2007 נקראה "קוסטה בלה" (חוף יפה) וכללה CDO בשווי של 500 מיליון דולר שנוהל ידי ענקית האג"ח פימקו.



לחלק את הבונוס כאוות נפשך



מריל לינץ' גבה עמלה של 5 מיליון דולר על ארגון עסקת קוסטה בלה, שכללה משכנתאות שהוענקו על ידי פירסט פרנקלין, אך כמו CDO רבים, גם עסקה זו היתה עמוסה במשכנתאות שהלווים לא יכלו להחזיר. בתחילה חלק ניכר מהאג"ח המגובות במשכנתאות שנכללו בקוסטה בלה זכו לדירוג AAA, אך מאז נקלעה קוסטה בלה למצוקה קשה. ההפסדים שרשמה עולים בהרבה על סכומי העמלות שגבה מריל לינץ' כשהקים אותה.



ואולם עד שהעסקה נקלעה לצרות כבר הספיקו הבנקאים במריל שהקימו אותה לקבל את הבונוסים שלהם ל-2006. לדברי מקורבים לחברה, חטיבת האג"ח של קים היתה אחראית ליותר ממחצית מהכנסותיו של מריל לינץ' באותה שנה. הפרס שהעניקו אוניל וקים היה קרוב לשליש מ-5-6 מיליארד דולר סך הבונוסים שהעניק הבנק ב-2006 ל-2,000 עובדי החטיבה.



לפי חברת המחקר אקווילר, אוניל עצמו זכה לבונוס בסך 46 מיליון דולר. קים קיבל 35 מיליון דולר. כ-57% משכרם הוענק להם במניות, שבשנתיים הבאות אמנם איבדו את רוב שוויין, אך גם המזומנים שקיבלו במסגרת הבונוסים היו נדיבים בהחלט: 18.5 מיליון דולר לאוניל ו-14.5 מיליון דולר לקים, לפי אקווילר.



קים וסגניו קיבלו סמכות מלאה לחלק את הסכום שהוקצה להם לבונוסים כאוות נפשם. סמרצ'י, אחד המרוויחים הגדולים של מריל לינץ' ב-2006, השתכר יותר מ-20 מיליון דולר. מאלאך ולטאנזיו קיבלו יותר מ-10 מיליון דולר כל אחד. לדברי מקורות, רק 100 איש קיבלו בסך הכל בונוסים של כ-500 מיליון דולר.



לאחר השנה המוצלחת נכנס מריל יותר ויותר לתחום המשכנתאות, למרות הסימנים המדאיגים והמתרבים כי בועת הדיור התחילה להתפוצץ. החלטה זו התבררה כהרת אסון. לאחר שהבעיות בשוק משכנתאות הסאבפריים התפתחו למשבר של ממש, צלל ערך ההשקעות שביצע מריל. מאז רשמה החברה מחיקות של יותר מ-54 מיליארד דולר, כשאת חלק מהשקעותיה נאלצה למכור בפני בודדים על הדולר.



בריאן לין, סוחר משכנתאות לשעבר במריל לינץ', הצטרף מאוחר למסיבה. הוא היה אחד האנשים שגויסו לדסק המשכנתאות של מריל לינץ' בקיץ 2007. גם אז הבטיחו בבנק בונוסים אם יסכים להצטרף לחברה. לין סירב לפרט את היקף הבונוס שהוענק לו, אך לרוב הסתכמו הבונוסים בשבע ספרות.



לדבריו, הוא החל להבחין שהסוחרים בוול סטריט לא רצו להודות במה שבאותה תקופה כבר היה ברור לכולם: ההשקעות בשוק המשכנתאות היו שוות הרבה פחות מכפי שחשבו בתחילה. "זה טבע האדם. אתה רוצה להאמין שהשוק יצליח משום שאתה מושקע בו", אומר לין, שפוטר בקיץ האחרון מהבנק וכיום עובד בחברת הייעוץ RRMS, המייעצת למשקיעים באג"ח מסוכנות.



המשיכו לבצע עסקות מסוכנות



ואולם השאלה ששואלים רבים ממבקרי וול סטריט היא מדוע הסוחרים המשיכו לבצע עסקות מסוכנות, גם כששוקי הדיור והמשכנתאות החלו להיחלש. "מה שקרה להשקעות שלהם לא עניין אותם משום שהם כבר קיבלו את התשלום עד מימוש העסקה", אמר פול הודג'סון, עמית מחקר בכיר בקורפורט לייבררי (Corporate Library), חברת מחקר המייעצת לבעלי מניות.



בכירים אחדים בוול סטריט טוענים כי הענקת רוב הבונוסים השנתיים במניות במקום מזומן, תעודד את העובדים לא לקבל החלטות שייטיבו עם הבנק רק בטווח הקצר. ואולם הודג'סון טוען כי צעד זה לא יעבוד משום שגם סכומי המזומן שמוענקים במסגרת הבונוסים השנתיים הם כה גבוהים. קים, למשל, קיבל 116.6 מיליון דולר במזומן ובמניות ב-2001-2007, לפי אקווילר, כש-55 מיליון דולר מהם היו במזומן.



לאחר שחומרת הנזק במריל לינץ' התבררה ב-2007, קים, סגניו ובסופו של דבר גם אוניל, עזבו את החברה. קים פתח קרן גידור, אך זאת נסגרה במהרה. סמרצ'י ולטאנזיו מצאו עצמם עובדים בקרן גידור בלונדון. השלושה עזבו בלי לקבל בונוסים ל-2007. אוניל, לעומת זאת, התעשר אף יותר כשהודח ממריל לינץ' וקיבל חבילת פרישה בסך 161 מיליון דולר.



החזרת כל הבונוסים שהעניק מריל לינץ' ב-2006 אפילו לא תתקרב לפצות על הפסדי החברה, שעולים על כל הרווחים שרשם מריל לינץ' ב-20 שנה הקודמות. בספטמבר נמכרה החברה לבנק אוף אמריקה, ובכך שמה קץ ל-94 שנותיה כחברה עצמאית.



לדברי בבצ'וק, בנקי השקעות כמו מריל לינץ' קרסו או הגיעו לסף קריסה משום שעובדיהם היו עסוקים מדי במרדף אחר הבונוסים הגדולים שמנהליהם הבטיחו להם. "הם ניסו להשקיע כמה שיותר בניירות מסוג זה או אחר, והם עשו זאת בהתרגשות ובלהט, משום שהם ידעו שהם ירוויחו סכומי עתק בסוף השנה", אמר.



*מכשיר השקעה שמאגד הלוואות משכנתא רבות ומעביר את תשלומי המשכנתא החודשיים כריבית למשקיעים. המכשיר מחולק לרצועות רבות כאשר לכל רצועה סיכון שונה וריבית שונה