העליון: קריסה כלכלית של חברה אינו מהווה הצדקה לאי תשלום מס

קריסה כלכלית אינה הצדק סביר לאי תשלום מס שנוכה. כך קבע באחרונה בית המשפט העליון, במסגרת בקשת רשות ערעור של נועם מלמד וחברת אסף הכסף, על הרשעתם בעבירות אי תשלום מס שנוכה. החברה ומלמד, ששימש מנהלה הפעיל, הועמדו לדין בבית משפט השלום בירושלים בגין 17 עבירות מס, מתוכן 15 של אי תשלום מס שנוכה. על פי כתב האישום, שהוגש באמצעות עו"ד איתן אמנו מרשות המסים, במשך 15 חודשים בשנים 2001-2002, לא שילמה החברה את מס ההכנסה שנוכה מעובדי וקבלני המשנה של החברה בסך כ-780 אלף שקל במועד.



בספטמבר 2007 הורשעו מלמד והחברה בשבע עבירות של אי תשלום מס שנוכה. מלמד הורשע גם בגין אחריותו כמנהל בחברה ולפני שנה הוטלו עליו 200 שעות שירות למען הציבור. מפסק הדין עולה כי החברה הגיעה בסוף 2001 להסדר עם רשויות המס לפירעון החוב ב-15 תשלומים בשיקים דחויים. שמונה מתוך השיקים נפרעו, עד שהבנק של החברה סירב להעניק לה אשראי נוסף, והחברה נכנסה בעקבות כך להליכי פירוק. בית המשפט סבר כי בכל הנוגע ל-2001, לאור הנסיבות, היה לחברה ולמלמד הצדק סביר לאי פירעון מלוא חובות המס, ולכן זיכה אותם משמונה עבירות. מנגד, בכל הנוגע ל-2002 הורשעו הנאשמים בעבירות.



בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על הכרעת הדין והרשיע את החברה ביולי 2008 באי תשלום מס גם בכל הנוגע למס שנוכה בשנת 2001. הוא קבע כי אין משמעות לכך שהסיבה לאי עמידה בהסדר נעוצה בקריסתה הכלכלית של החברה.



בבקשת רשות הערעור טענו החברה ומלמד כי המחוזי שגה בקביעה שהקריסה הכלכלית אינה מהווה הצדק סביר לאי תשלום המס שנוכה. השופט סלים ג'ובראן דחה את הבקשה. הוא קבע כי המצב העגום שנקלעה אליו החברה, אשר בעקבותיו חדלה מלעמוד בהסדר פריסת החוב, אינו מהווה הצדק סביר לאי תשלום המס שנוכה. לרשות מלמד עמדה הבחירה בין השקעת הכנסות החברה בחברה עצמה לבין המשך הסדרת חובו מול רשויות המס, ו"משבחר באפשרות הראשונה במקום להעביר לרשויות המס את אשר לא לו, נשמטה תחת רגליו הטענה כי ישנו הצדק סביר למעשיו", קבע.