חופש הביטוי מהשטח

>> זוכרים את הימים הטובים של הצנזורה הצבאית? הימים הישנים של "שקט יורים" ו"התותחים רועמים - המוזות שותקות"? אח, איפה הימים ההם, עם הדגמ"ח והסרפן ודובר צה"ל שממליץ לשתות הרבה מים ולהדביק על הדלת יריעת ניילון ליתר ביטחון. בימינו, כשהתותחים רועמים גם המוזות מרעישות. והן עושות זאת בשאון גדול, שמאיים לפעמים להטביע את הרעם של מנועי המטוסים.

ברוכים הבאים למלחמה בעידן הווב 2.0, מלחמה המשודרת לא רק בסי.אן.אן ואל ג'זירה, אלא גם על ידי החיילים עצמם, המסמסים ללא הרף מהטנק. מלחמה המופצת באמצעות כל ערוץ תקשורת אפשרי, כולל פייסבוק, סקנד לייף ובלוגים שונים. מלחמה שבה משתמשים דיפלומטים בטוויטר כאילו היה דובר משרד החוץ.



לפני ימים אחדים הודיעה הקונסוליה הישראלית בניו יורק שתערוך "ישיבת עיתונאים עממית" בטוויטר. מדובר בשירות מיקרו-בלוגים, המאפשר כתיבת עדכונים ("פוסטים") באורך של עד 140 תווים. בפוסטים יכולים לצפות אנשים אחרים במגוון דרכים, בין השאר באמצעות הטלפון הסלולרי. בדרך כלל משמש טוויטר אמצעי קשר שבאמצעותו בני נוער מעדכנים זה את זה במה שהם עושים במשך היום. פוסטים נפוצים עוסקים בפיקנטריה כמו "איזה שעמום - שומע קניה ווסט", או "הורדתי את המים". עכשיו נהפך השירות לכלי דברור של ישראל.



"ישיבת העיתונאים" היתה הצלחה מסחררת. בתוך שעתיים הוצפה הקונסוליה במאות שאלות של אנשים מרחבי העולם. סיכום של הישיבה אפשר למצוא בבלוג הקונסוליה (www.israelpolitik.org). המדינה גם פתחה ביוטיוב ערוץ שבו משודרים סרטוני תעמולה, ראיונות עם חיילים ותמונות משדה הקרב (www.youtube.com/user/idfnadesk) וכן עמודים בפייסבוק ובמייספייס.



אבל לא רק המדינה יודעת להשתמש ברשת. העולם הווירטואלי סקנד לייף הוצף בימים האחרונים בהפגנות נגד הלחימה בעזה. בין השאר, הקימו משתמשי סקנד לייף "מוזיאון לזכר השואה בעזה". אולי מעניין מכל הוא השימוש שעושים החיילים עצמם ברשת. לפני חודשים אחדים דווח כי משרד הביטחון פירסם הוראות המגבילות שימוש של חיילים בפייסבוק, כדי למנוע חשיפה של מידע ביטחוני רגיש.



לא רק בישראל מדווחים חיילים משדה הקרב. בחו"ל זכתה התופעה לשם "מילבלוגינג", קיצור של "מיליטרי בלוגינג" (בלוגינג צבאי). יש אפילו מנוע חיפוש מיוחד לבלוגים כאלה: milblogging.com. צבאות ארה"ב ובריטניה מתמודדים בעיראק ובאפגניסטאן עם הגיאות במספר החיילים היושבים בערב עם הלפטופ או האייפון ומדווחים לעולם מה עשו יחידותיהם - כולל סרטונים שצולמו תחת אש. חלק כותבים לחבריהם בעורף, חלק מעוניינים לעדכן את הציבור וחלק סתם אוהבים לכתוב.



באופן טבעי יוצר המילבלוגינג בעיה של ביטחון שדה. חיילים עלולים לחשוף באמצעותו טקטיקות, אמצעי פעולה ואמצעי לחימה, ועל ידי כך לפגוע בביטחונם ובביטחון חבריהם ליחידה. ואולם מול הבעיה הזאת ניצבים אינטרסים משפטיים חזקים, כמו חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. נראה שבעניין זה הטכנולוגיה תגבר על כל פקודת מטכ"ל.



ד"ר טנא הוא מרצה למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל