ביהמ"ש העליון: קריסה של חברה אינה מצדיקה אי תשלום מס

>> קריסה כלכלית של חברה אינה יכולה לפטור אותה מתשלום מסים שניכתה מעובדיה - כך קבע באחרונה בית המשפט העליון. ההחלטה התקבלה במסגרת בקשת רשות ערעור של נועם מלמד וחברת אסף הכסף על הרשעתם בעבירות אי תשלום מס שנוכה.

החברה ומלמד, ששימש מנהלה הפעיל, הועמדו לדין בבית משפט השלום בירושלים בגין 17 עבירות מס, מתוכן 15 של אי תשלום מס שנוכה. על פי כתב האישום, שהוגש באמצעות עו"ד איתן אמנו מרשות המסים, במשך 15 חודשים בשנים 2001-2002 לא העבירה החברה למדינה במועד את מס ההכנסה שנוכה מעובדים וקבלני משנה. הסכום הכולל של המסים שלא הועברו היה כ-780 אלף שקל.



בספטמבר 2007 הורשעו מלמד והחברה בשבע עבירות של אי תשלום מס שנוכה. מלמד הורשע גם בגין אחריותו כמנהל בחברה ולפני שנה הוטלו עליו 200 שעות שירות למען הציבור. מפסק הדין עולה כי החברה הגיעה בסוף 2001 להסדר עם רשויות המס לפירעון החוב ב-15 תשלומים בצ'קים דחויים. שמונה מתוך הצ'קים נפרעו, עד שהבנק של החברה סירב להעניק לה אשראי נוסף. עקב כך נכנסה החברה להליכי פירוק.



בית המשפט סבר כי לאור הנסיבות היה לחברה ולמלמד הצדק סביר לאי פירעון מלוא חובות המס ב-2001, ולכן זיכה אותם משמונה עבירות. בכל הנוגע ל-2002 הורשעו הנאשמים בעבירות.



המדינה עירערה על פסק הדין בבית המשפט המחוזי, וזה קיבל את הערעור והרשיע את החברה ביולי 2008 באי תשלום מס גם ב-2001. בית המשפט קבע כי אין משמעות לכך שהסיבה לאי עמידה של החברה בהסדר היא קריסתה הכלכלית.



בבקשת רשות הערעור לעליון טענו החברה ומלמד כי המחוזי שגה בקביעה שהקריסה הכלכלית אינה הצדק סביר לאי תשלום מס שנוכה. השופט סלים ג'ובראן דחה את הבקשה. הוא קבע כי המצב שנקלעה אליו החברה, אשר בעקבותיו חדלה מלעמוד בהסדר פרישת החוב, אינו הצדק סביר לאי תשלום המס. לרשות מלמד עמדה הבחירה בין השקעת הכנסות החברה בחברה עצמה לבין הסדרת חובו עם רשויות המס, ו"משבחר באפשרות הראשונה, נשמטה תחת רגליו הטענה כי ישנו הצדק סביר למעשיו", קבע.