>> עורך דין ורואה חשבון ותיקים החליטו לנסות לייעל את מערכת המשפט באמצעות כלים מתמטיים של תורת המשחקים. עיקרון היסוד הוא לקרב מראש בין עמדות הצדדים במשפט האזרחי. האמצעי: ליצור הסדר שבו לתובע לא יהיה משתלם להגיש תביעה מנופחת.
כידוע, עורכי דין מייעצים ללקוחות להגיש תביעות בסכומים גדולים בהרבה מהנזק שנגרם להם. הנתבע, כמובן, מתעקש לא להודות בדבר ולעתים גם מגיש תביעה כנגד. "אנו רואים תכופות שופטים נאבקים בפרקליטים ובצדדים היוצרים עומס בלתי נסבל על מערכת המשפט ועל השופטים העושים מלאכת קודש בנסיבות הקיימות בישראל", כתבו עו"ד מנחם גלברד ורו"ח בועז יפעת בנייר העמדה שהכינו לפני כמה חודשים. לטענתם, הפערים הגדולים אינם אמיתיים ונובעים מעוינות הדדית רבה ומטעמים טקטיים. פערים אלה מייצרים הליכים משפטים ארוכים ומייגעים מחד גיסא, וחוסר נכונות למשא ומתן לפשרה, מאידך גיסא.
מכאן גזרו השניים מסקנה פשוטה: אם לצדדים לא יהיה רווחי להציג גישות קיצון בהגשת התביעה, אז ההליך יתייעל והסיכוי לפשרה יגבר עשרות מונים.
תורת המשחקים עוסקת בניתוח מצבי קונפליקט בעזרת מודלים מתמטיים. התורה מנסה לבחון ולנבא איך יפעל שחקן רציונלי במצבים שונים, על סמך תחזיותיו בנוגע לדרך הפעולה של השחקנים האחרים במשחק. החשיבה היא אסטרטגית - השחקן מתכנן את צעדיו תוך התחשבות בפעולות האפשרויות של השחקן השני. המודלים של תורת המשחקים יכולים לסייע לאנשי עסקים, למנהלים, לפוליטיקאים ולכל מי שצריך לקבל החלטות במצב מורכב, שבו לצעדים של המעורבים האחרים באותו אירוע יש השפעה על התוצאות הסופיות. לתיאוריה יש השלכות ויישומים על תחומים רבים בהם כלכלה, מכרזים, פוליטיקה, מאבקים בין מדינות ויחסי עבודה.
ההנחה היסודית של תורת המשחקים, מבהירים גלברד ויפעת, היא שברוב המקרים הצדדים יפעלו למניעת תוצאות קיצוניות עבורם. נניח שתובע דורש מיליון שקל והנתבע טוען כי אינו חייב שקל. השופט יסביר לצדדים כי כל סכום שייפסק ויהיה גבוה מ-500 אלף שקל יזכה את התובע במלוא תביעתו, וסכום נמוך מ-500 אלף שקל לא יזכה את התובע בדבר.
שיטת החישוב
השניים מודעים לתחושת אי הנוחות הנובעת מהגישה התיאורטית. לפיכך הם פיתחו שיטת חישוב מעשית שעשויה להתקבל בקהילה המשפטית: עיצום כספי שבית המשפט יפעיל עם סיום ההליכים המשפטיים, אם הצדדים לא יגיעו לפשרה. העיצום שגלברד ויפעת רוצים שייכנס כתקנה בסדרי הדין האזרחי, יכול להיות מוטל על צד אחד או על שני הצדדים, והוא מחושב לפי הפער בין סכום התביעה מפסק הדין הסופי ולבין הסכום שהנתבע הודה כי הוא חייב. חישוב זה יחליף את הוצאות המשפט המוכרות הנקבעות על פי שיקול דעת השופט.
למשל, תובע הגיש תביעה בסך 2.2 מיליון שקל. הנתבע כפר בחוב. בית המשפט פסק בסופו של דבר שהתובע זכה ב-850 אלף שקל. בשלב זה יש לחשב מי הפריע יותר להליך ולהעניש אותו. גישת התובע ההתחלתית התבררה בדיעבד כרחוקה מאוד - הפרש של 1.35 מיליון שקל מקביעת בית המשפט, וגם הנתבע היה די רחוק ממנה - הפרש של 850 אלף שקל. ההפרשים מפסק הדין הסופי מוגדרים כהפרעה כללית להליך, כאשר שיעור הנזק שגרם התובע (61%) גדול יותר בשל תביעתו המוגזמת מאשר הנתבע (39%).
לאחר בירור מידת האשם של כל צד בהתמשכות המשפט, אפשר לגזור את הוצאות המשפט של כל צד לפי שיעור הנזק מתוך סכום פסק הדין: התובע ייענש ב-520 אלף שקל ואילו הנתבע ייענש ב-330 אלף שקל. בשקלול הסופי הנתבע ישלם לתובע רק כ-660 אלף שקל.
חיסכון בזמן
במסמך של גלברד ויפעת נכתב: "ההנחה היא שבעלי הדין לא יחפצו בנטילת סיכון כה עצום ויעשו את המרב כדי לטעון טענות התואמות את העובדות. כך למשל, תמנע השיטה דחייה סתמית של טענות חוב, שכן משמעות הדבר תהיה נטילת סיכון רב שמלוא תביעת התובע תתקבל".
גלברד היה בעבר בעל משרד עורכי דין מצליח וכיום הוא דוקטורנט בתחום קבלת החלטות ועורך דין קצת מאופק. מחקרו עוסק ביישום מודלים פסיכולוגיים של קבלת החלטות על ידי עורכי דין. רו"ח יפעת עבד במשטרת ישראל וכיום עוסק במגזר הפרטי בתחום החשבונאות החקירתית. השניים משוכנעים כי יישום ההצעה יביא לחיסכון זמן שיפוטי והסדרי פשרה רבים. על פי תורת המשחקים, הם מוסיפים, כללים כאלה יגרמו לחשיבה רציונלית של עורכי הדין ובעלי הדין ועמדותיהם יתמתנו - כך שלא יהיה צורך לנהל הליך כלל. הפער בין הצדדים יצומצם למינימום, כי הצדדים יוכלו לחשב מראש את הנזקים הכספיים שייגרמו כתוצאה מעמדה לא ריאלית בתחילת ההליך. בסיס המודל הוא שעורכי הדין ייאלצו להדריך את הלקוחות כדי להימנע מנזק שעלול להיגרם להם בסוף ההליך בשל תביעה מופרכת או הכחשה גורפת.
הכנסת שינויים למערכת אינה מתחוללת בן רגע. באוגוסט ניהל יפעת שיחה טלפונית עם ביניש והעתקי ההצעה הועברו לנשיאי בתי המשפט. הנושא חשוב, אמרה ביניש, והפנתה אותו למנהל בתי המשפט, משה גל. הוא נפגש עם השניים בסוף אותו חודש בנוכחות נשיאת בית המשפט המחוזי חיפה, בלהה גלאור, והקדיש לליבון הסוגייה זמן רב. ההצעה מעניינת, בייחוד המרכיב החינוכי שאמור להנחות את עורכי הדין במתינות ולא בקיצוניות, סיכם גל.
לבסוף ביקש גל מהשניים להציג את הרעיון בפני לשכת עורכי הדין ואחר כך לשוב אליו. עד כה לא הצליחו גלברד ויפעת להיפגש עם יו"ר הלשכה, יורי גיא-רון.
מהלשכה נמסר בתגובה: "הנושא הועבר לבחינת הגורמים הרלוונטיים בלשכה".
חוסר הרציונליות של תובעים ונתבעים מקשה על פשרות
>> "אני לא מאוד אופטימי בנוגע לסיכויי ההתקבלות של היוזמה. לתכנן טוב זה קשה, לכן קל פוליטית להגיד שזה יכול לעשות דברים נוראיים ולפגוע בגישה לבית המשפט", אומר פרופ' אורן בר-גיל מבית הספר למשפטים ב-NYU בארה"ב, המתמחה בניתוח כלכלי של המשפט.
לדברי בר-גיל, ההצעה של גלברד ויפעת אינה חדשנית. המחקרים הקיימים בתחום מצביעים על כך שמחסור במידע בין הצדדים בהליך המשפטי הוא מוקש לפשרות. מחסור זה בא לידי ביטוי בשני אופנים: הצדדים אינם יודעים מה יקבע השופט, ובנוסף הם אינם חולקים את אותו המידע ביניהם.
בר-גיל מדגים: "בתיק נזיקין פשוט התובע יודע יותר מהנתבע בנוגע לנזק שנגרם באמת. מצד שני, הנתבע יודע יותר בנוגע למידת אחריותו לנזק. אם שנינו שונאי סיכון ויודעים שהשופט יפסוק 100 אלף פלוס מינוס 10%, אז נסכים על פשרה של 100 אלף שקל. הבעיה היא המידע השונה. כל אחד חושב שמגיע לו יותר בגלל המידע השונה שיש לו. הערכות הן תלויות מידע". בנוסף, בר-גיל מציין כי יש הערכות לא רציונליות, למשל תחושת אופטימיות, שרק מחמירות את הפערים בין הצדדים ומקשות על הגעה לפשרה.
איך דילמת האסיר תבלום את העומס בבתי המשפט
מאת עמית בן-ארויה
7.1.2009 / 7:01