המנדט הבריטי עדיין כאן

>> לפני כמעט 70 שנה חוקק הממשל הבריטי בארץ ישראל את חוק "פקודת הדרכים ומסילות הברזל". מדובר בחוק הבא לאפשר לממשלה להפקיע קרקעות פרטיות להנחת מסילות ברזל וסלילת כבישים ודרכים.

כל שלטון, ועל אחת כמה וכמה שלטון זר, לא שש לפצות את נתיניו המנושלים על ידו, ועל כן קבע כי בעלי הקרקע יפוצו ב-75% בלבד משווי הקרקע, אם ההפקעה מיועדת לצורכי ביטחון. כשממשלת בריטניה הפקיעה קרקע באנגליה עצמה, בעלי הקרקעות פוצו על כל השטח. אבל עם הילידים במזה"ת מותר לנהוג אחרת. מדינת ישראל אימצה את החוק ואף הרחיבה את תחולתו - וקבעה כי יחול גם על הפקעות למטרות "פיתוח". אלא שסייג אחד להפקעה ללא פיצוי הושתל בחוק הזה: הוא כלל סעיף הקובע כי שר התחבורה רשאי לפצות את בעל הקרקע על כל השטח המופקע, אם יוכח כי ההפקעה עלולה לגרום לו "סבל". על פניו ברור ואין צורך להוכיח זאת, שהפקעה ללא פיצוי משמעה גרימת סבל כלכלי לבעל הקרקע, ולעתים גם סבל נפשי.



אלא ששרי התחבורה לדורותיהם לא ששו להכיר בסבל הזה והפקיעו את הקרקע בלא לפצות את הבעלים על כל החלקה המופקעת, אף שבאזור המרכז ובאזורי ביקוש אחרים, שוויה של קרקע פרטית לבעליה עשוי להסתכם בעשרות ואף מאות אלפי שקלים. חלק מבעלי הקרקע לא השלימו עם הגזל הזה וביקשו סעד מבתי המשפט המחוזיים, שקבעו בשורת פסיקות כי חוק המקנה לשלטון זכות לפגוע בקניינו של הפרט ללא כל פיצוי אינו עומד בעקרונות היסוד של מדינה דמוקרטית ואינו מידתי, במיוחד נוכח הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אלא שהשופטים לא יכלו לאשר פיצוי לניזוקים מפני שהחוק הסמיך לכך את שר התחבורה בלבד.



חקלאי מבנימינה שחלקתו הופקעה לשם הרחבת כביש, החליט להעמיד את שיקול דעתו של שר התחבורה במבחן בג"ץ, וטען שההפקעה גרמה לו סבל כלכלי. תשובת פרקליטות המדינה ובא כוחה של מעצ לעתירה, מעוררת תדהמה לא קטנה. הפרקליטים המלומדים משיבים כי אין להטיל את עלות ההפקעה כולה על כתפיו של משלם המסים, מפני שהפקעה ללא תמורה היא חלק מהאחריות החברתית של בעל הקניין כלפי הציבור, בדרך של חלוקה חדשה של המשאבים. לא פחות.



תשובה כזאת לעתירה עשויה, אולי, להתקבל על הדעת בסין או בצפון קוריאה, שם משליכים מיליוני אזרחים מבתיהם ללא פיצוי לטובת הקמת סכר, כביש או גשר. אך אם זו תשובתם של נציגי הפרקליטות בישראל, כדאי באמת להתחיל לדאוג - מפני שההיגיון המונח ביסוד התשובה הזו הוא שעל בעל הנכס שהופקע לממן מכיסו פרויקטים ציבוריים. למה דווקא הוא? מדוע הוא ולא כל בעל נכס אחר, שחלקתו, למזלו הטוב, אינה סמוכה לכביש שיש להרחיבו? מדוע לדעת פרקליטות המדינה אין להטיל את עלות ההפקעה על משלם המסים? לשם מה אם כך אנו משלמים מסים?



הגיע הזמן לבטל את החוקים המנדטוריים הללו, שאינם ראויים למדינה נאורה. מדובר בחקיקה שאין לה מקום במשפט המודרני שישראל מתיימרת להישען עליו, ולהחליף אותה בחקיקה שתותאם להוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.