שופטי בג"ץ פוגעים בלשכת עורכי הדין

>> קשה להפריז בחשיבותה של זכות העמידה של אזרחים ועותרים ציבוריים בפני בית המשפט הגבוה לצדק - זכות שהוכרה על ידי בית המשפט העליון ונהפכה לזכות מהותית במשטר הדמוקרטי בישראל.

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, הדגישה את חשיבותה של זכות העמידה במהלך הטקס לפתיחת שנת המשפט תשס"ח, שקיימה לשכת עורכי הדין. בין היתר, אמרה ביניש: "הבטחת הנגישות לבג"ץ בעזרת ארגונים חברתיים ועמותות הנאבקות לשמירה על זכויותיהם של עובדים זרים, של אוכלוסיות מיעוטים ונזקקים אחרים לסעד, ולא פחות מכך הותרת זכות הפנייה לבית המשפט בכל הנוגע לאי חוקיות מצד מוסדות השלטון, היא תנאי חיוני להגנה על ערכיה החוקתיים של מדינת ישראל. בית המשפט הוא הכתובת האמינה, המקצועית והבלתי תלויה של כל אדם בישראל. זהו מוסד שאינו אינטרסנטי ואינו פוליטי ומחויב להגנת ערכיה של המדינה וזכויות האדם".



לשכת עורכי הדין היא גוף מיוחד בנוף המשפט בישראל. היא אמנם ממומנת מחבריה ומחויבת להם, אך היא גוף סטטוטורי, הנושא מטרות ציבוריות עם משמעויות ציבוריות ובעל מעמד ציבורי. בכך יש להבחינה היטב משאר העותרים הציבוריים, שהם ארגונים פרטיים המוקמים על ידי אנשים או גופים פרטיים.



באחרונה, ניתנו שני פסקי דין בעתירות בעלות חשיבות ציבורית שהגישה לשכת עורכי הדין, הדוחים את העתירות ואף משיתים על הלשכה הוצאות משפט גבוהות באופן חריג. עתירה אחת הוגשה בפברואר 2007, כנגד החוק לקיום דיוני הארכת מעצר בווידיאו קונפרנס. בין השאר, הלשכה טענה כי החוק מנוגד לעיקרון היסוד שלפיו אין דנים אדם שלא בפניו. שלילת זכותו של חשוד להיות נוכח פיסית בדיון בעניינו היא שלילת הזכות לקיום הליך הוגן, ויש בה כדי לפגוע שלא כדין בזכות לחירות.



נוכחות וירטואלית בדיון באמצעות וידיאו פוגעת באיכות ההליך - הן בשל הפגיעה באיכות הייצוג והן בשל שלילת יכולתו של השופט להתרשם באופן בלתי אמצעי מהחשוד - שעניינו נדון בפניו. ללא ספק, זו עתירה ראויה הנועדה להגן על זכויות אדם של חשודים בהליך הפלילי, כחלק מפעילותה של הלשכה כגוף ציבורי המגן על שלטון החוק ונאבק לשמירה על זכויות יסוד. בג"ץ דחה את העתירה ביולי האחרון והגדיל לעשות בהטילו על הלשכה הוצאות משפט בסך 30 אלף שקל.



עתירה נוספת, שהוגשה אף היא ב-2007 על ידי הלשכה, היתה נגד ההוראה בתקנון שירות המדינה (תקשי"ר) הקובעת כי עובד מדינה המחזיק בתואר מקצועי או רישיון מקצועי, שאינו דרוש לשם כהונה במשרה שבה הוא מועסק, לא יציג עצמו במסגרת תפקידו כבעל תואר או רישיון זה. הלשכה הלינה על הפגיעה בלא סמכות בזכויות יסוד, כלומר בחופש הביטוי ובחופש העיסוק של עורכי הדין, המועסקים בשירות המדינה.



הלשכה טענה כי בג"ץ הכיר זה מכבר בזכותו של עורך דין לתת ביטוי פומבי לתוארו המקצועי כזכות הנגזרת מחופש הביטוי וחופש העיסוק, וכי זכותו של עורך הדין להציג את תוארו היא דרך לבטא את כישוריו, השכלתו והמוניטין שצבר, ועל כן היא גם חלק מהגשמתו העצמית, ויש בה כדי להשפיע על מעמדו ועל תדמיתו בעיני הבריות ובעיני עצמו. בג"ץ קיבל את עמדת המדינה והטיל על הלשכה הוצאות בסך 10,000 שקל.



בשני המקרים, אין ההתלבטות לגבי עמדת המדינה בלתי מובנת. הגם ששופטי בג"ץ קיבלו את עמדת המדינה, לא מדובר בטענות חסרות שחר. אחטא אם לא אבטא בפירוש את חוסר הסכמתי עם פסיקה זו, למרות שכמובן נקבלה ונכבדה.



פגיעה כפולה



נשאלת השאלה, איפוא, האם אין בהשתת הוצאות משפט חריגות, כמו במקרים אלה על לשכת עורכי הדין, כדי לפגוע ישירות בזכות העמידה של העותרים הציבוריים וביכולתם להגן על זכויות יסוד ולפעול למען הגשמתן של מטרות ציבוריות. התנהלות זו יוצרת למעשה פגיעה קשה כפולה: הראשונה - בחיזוק המקטרגים כנגד עתירות ציבוריות; והשנייה - בעידוד הקבוצה הסוברת שעל לשכת עורכי הדין לעסוק רק בענייני הארגון המקצועי ולא לפעול כלל למען הגשמתן של מטרותיה הציבוריות, שיש החולקים על קיומן.



לשכת עורכי הדין היא ארגון מקצועי, ציבורי וסטטוטורי. ארגון מקצועי - במימוש מטרות המקצוע ובטיפול בחברי הלשכה; וציבורי - במימוש המטרות הציבוריות המוטלות אינהרנטית על כל מי שעוסק במשפט ובעריכת דין, ובוודאי שעל מוסדותיו המייצגים. הרי במשך שנים נמתחה ביקורת על מנהיגי הלשכה על פעולותיהם ה"גילדאיות" בלבד. מבלי לזנוח מטרות אלה, הלשכה היא כיום ארגון ציבורי מאוד. האכפתיות החברתית והמעורבות הציבורית הן מעיקרי עשייתה בעידן הנוכחי.



הוצאות משפטיות גבוהות לא ירתיעו אותנו מלפנות לבתי המשפט בכל עת שנסבור שיש להגן על זכויות יסוד או כאשר קיימת פגיעה לא מוצדקת בהן. לפיכך, אני מבקש להפנות את תשומת הלב להשלכות שעלולות להיות בהטלת הוצאות, ובוודאי חריגות, על עותר ציבורי. יכולתו של עותר כזה לעתור בעתיד בשמן של קבוצות מוחלשות באוכלוסייה או בשם ציבור מקופח או כנגד אי חוקיות שלטונית מכל סוג, תיפגע. הטלת הוצאות תצמצם את זכות העמידה.



האם לכך מכוונים שופטי בג"ץ? האם שתי העתירות האמורות היו בלתי ראויות? האם כדאי שלשכת עורכי הדין תעסוק רק בשכר טרחה ובפרנסה של עורכי הדין?



הכותב הוא ראש לשכת עורכי הדין