המחוג הקטן

החנות: מרכז השירות של רשת כרונוטיים.

המיקום: מתחם גן העיר בתל אביב.



ההשקעה: מיליון שקל.



השטח: 65 מ"ר.



המעצב: יוליה בורשטיין, אדריכלית ומעצבת פנים



הבעיה: מי שרוכש שעון יוקרתי באלפי שקלים מעוניין לדעת שבמקרה הצורך יהיה מי שיתקן אותו, ולא באמצעות פטיש וצבת. הרי לא מדובר בשעון שזורקים כשהבטרייה נגמרת. ברשת כרונוטיים, המתמחה בשעוני יוקרה, חיפשו מקום שישמש חנות ובמקביל מעבדת תיקונים.



הפתרון: הרשת פתחה חנות בלב תל אביב שמשמשת מרכז שירות לקוחות. החנות היא הסניף הרביעי של הרשת בישראל.



העיצוב: החלל של הסניף החדש הציב אתגר לא פשוט בפני המעצבת. בעיקרון, החנות היא מסדרון לא רחב שבקצהו מעבדת התיקונים.



כדי לנסות להפוך את המסדרון למעניין יותר ולהעניק לו עומק, יצרה המעצבת חלוקה של הקירות והתקרה לסדרה של רצועות השונות זו מזו בעובי ובחומר. התוצר בהחלט הופך את המסדרון למקום שיותר נעים לשהות בו, אך כצפוי, העיצוב לא לא הצליח להעלים את העובדה שזו חנות צרה מאוד.



המוצרים מוצגים לרוכשים הפוטנציאליים בוויטרינות זכוכית, שמעניקות לשעונים ממד מוזיאוני. התצוגה אולי יוצרת אצטלה של איכות למוצרים ולא גוזלת שטח רצפה, אבל גם הופכת אותם לפחות מזמינים ונגישים. זו בעיה, משום שאנחנו קונים לא רק עם העיניים.



הבעיה המרכזית של מרכז השירות של כרונוטיים קשורה לכך שבעלי המותג לא באמת החליטו מה הם רוצים להקים - אם זו חנות, היא לא מזמינה ולא נעים לשהות בה לאורך זמן, ואם מרכז שירות, מדוע ליצור את מסדרון המכירה שמוביל למעבדה וגורם לה להיות מרוחקת, ושוב, פחות מזמינה.



המסקנה המתבקשת ממרכז השירות של כרונוטיים קשורה לבחירת החלל. ניכרת השקעה רבה בעיצוב ובמכשור במקום כדי להתמודד עם החלל, אבל מדוע נבחר החלל הזה מלכתחילה?



כמו שיש מקומות שאינם ראויים למגורי אדם, כך יש חללים שאינם ראויים לשכן בהם חנות מכובדת. הרי בעלי החנות לא מעוניינים ליצור אצל הלקוחות תחושה שהם חסכו בשטח החנות.



המטרה: ברשת מסרו כי "ההשקעה במעבדה מסוג זה נובעת מהרצון להנחיל בישראל את אותם סטנדרטים המוכרים במעבדות בחו"ל לשעוני היוקרה, ולהציע ללקוחותינו רמת שירות גבוהה".



התוצאה: ברשת מדווחים על עלייה של 25% בהכנסות.