יורדים להגנה

חזרה לשפיות



הנתונים בענף הכדורגל מלמדים כי הכנסותיהן של קבוצות הכדורגל מפרסום, חסויות וספונסרים למיניהם נעות בין 10% ל-20% מסך ההכנסות השנתיות, בהתאם לבכירותו של המועדון. שאר ההכנסות מגיעות בעיקר מהקצבות של מועצת ההימורים, מכירת מנויים וכרטיסים למשחקים, זכויות שידור ומענקי הישגים בליגה.



חמש קבוצות, שמוגדרות כ"קבוצות גדולות" ובהן מכבי והפועל תל אביב, בית"ר ירושלים, מכבי נתניה ומכבי חיפה, נחשבות אטרקטיוויות ביותר למפרסמים עקב החשיפה התקשורתית הגדולה שלהן. הן אלה שגם מחזיקות את הכדורגלנים הבכירים ומפנקות את שחקניהן במשכורות לא מבוטלות. כבר כיום מבינים כולם כי בעונה הבאה עשויות ההכנסות מפרסום להיפגע, מה שמחייב את כולם להיערכות מחושבת ושקולה.



עם זאת, יו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון שומר על אופטימיות זהירה, והוא משוכנע כי "הפגיעה תהיה בעיקר בקבוצות הגדולות ופחות בבינוניות ובקטנות. זה יכול להיות דרסטי לגדולות ואולי זה יחזיר את כולם לשפיות מסוימת. לא יקרה כלום אם שחקנים ייהנו פחות ממשכורות מנופחות ויסתפקו ב-150 אלף דולר בשנה במקום ב-400 אלף דולר".



כניסתו של ארקדי גאידמק לכדורגל לפני כשלוש שנים, עת רכש את בית"ר ירושלים, הביאה לטלטלה עצומה בענף. הפילנתרופ הרוסי/ישראלי הציב סטנדרטים כלכליים שלא היו מוכרים עד אז במחוזותינו. שחקנים כמו מיכאל זנדברג (350 אלף דולר בעונה), שמעון גרשון (450 אלף דולר בעונה) ועידן טל (570 אלף דולר בעונה) הכפילו ושילשו את שכרם ללא כל פרופורציות. כולם עמדו מנגד והשתאו.



יעקב שחר, בעליה של מכבי חיפה, שנחשב עד אז לאיש החזק בכדורגל, סירב בתוקף להיגרר אחרי הסחרור. הוא ידע כי ההפסדים בכדורגל גדולים גם עם תקציב של 45 מיליון שקל בשנה, כך שלהכניס את היד עמוק לכיס בכדי להוות יריב שקול לגאידמק יהיה חוסר אחריות מצדו. שחר התווה מיד מדיניות מרוסנת והמתין עד יעבור זעם. כולם העריכו כי נוכחותו של האוליגרך הרוסי בענף תהיה זמנית בלבד.



ההערכה התגלתה כנבונה, שכן סביר להניח כי גאידמק לא יהיה בסביבה בעונה הבאה - וגם אם כן, לא יהיה זה בתקציבים מופרזים של 130 מיליון שקל. השפל הכלכלי שפוקד את העולם רק האיץ את תחזיותיהם של אנשי הכדורגל בדבר נוכחותו הזמנית של גאידמק, ונראה כי האטרקטיוויות של בית"ר בעיני נותני החסויות תספוג אף היא מהלומה מסוימת. כיום מאומצת בית"ר על ידי שתי ספונסריות מרכזיות - אדידס ואלדן - שמכניסות לה כ-3 מיליון שקל בשנה. לאחרונה הצטרפה אליהן גם חברת האופטיקה עיניים, שתעביר למועדון 100 אלף דולר בשנה.



יו"ר הקבוצה איציק קורנפיין עושה לילות כימים במטרה לגייס עוד ספונסרים, שכן גם הוא מבין שהבוס כבר לא יפזר כספים ללא אבחנה, אם בכלל. ההערכות בענף מדברות על כניסת בית"ר להליך פירוק בעונה הבאה, במקרה הרע, או על העמדת תקציב שלא יעלה על 30 מיליון שקל בתסריט האופטימי. משכורות מנופחות כבר לא יהיו שם, כי לא יהיה מאיפה לשלם. הרי הספונסרים בסך הכל נאמדים בלא יותר מ-20% מכלל ההכנסות. "כשנבוא לבנות את התקציב לשנה הבאה", אומר קורנפיין, "נעשה זאת בגישה הרבה יותר שמרנית. אולי יהיה קשה לגייס יותר ספונסרים, אבל אני מקווה שלא תהיה לזה השפעה גדולה. אנחנו נצטרך להיערך בהתאם לקראת תקופה יותר קשה ונקצץ משמעותית את התקציב. ללא ספק יהיו קיצוצים בשכר השחקנים".



כבר היום מבינים שחקנים כמו עידן טל וברק יצחקי שבקרוב יידרשו לקיצוץ משמעותי של עד 30% בשכרם. סירוב עלול להעמיד אותם בפני ברירה אחת - לחפש לעצמם קבוצה אחרת, וספק אם אותם שחקנים ימצאו חלופה מקומית שתעמוד בתנאי השכר האסטרונומיים האלו.



הפראיירים, מתברר, לא יתחלפו בשנה הבאה. הקבוצה היחידה שעשויה להתקרב לגובה החוזים האלה היא מכבי תל אביב, שנרכשה בעונה שעברה על ידי איש העסקים הקנדי אלכס שניידר. תקציבה העונה מוערך ב-65 מיליון שקל, ואולם כבר עתה ברור שבעונה הבאה המספרים יהיו נמוכים בהרבה. שניידר פשוט הבין את מה שכולם ידעו לפניו - שאין פה כדאיות עסקית: כגודל התקציב, כך עומקו של הבור בכיס. הקבוצה אכן מוכנה להחתים בקיץ הקרוב את מיכאל זנדברג, שמסיים חוזה בבית"ר בחודש מאי, אבל הסכומים שמדובר עליהם לא עולים על 200 אלף דולר בעונה. טייק איט אור ליב איט.



בשבוע שעבר קיבל בעלי מכבי חיפה, יעקב שחר, את מבוקשו - אחרי שנתיים רצופות עימותים עם בכיר שחקניו יניב קטן, שהחזיק חוזה שנתי של 450 אלף דולר (לפי שער של 4.3 שקלים לדולר) לארבע שנים, הוא הבין כי אין הצדקה לסכומים האלה, בוודאי כשהתמורה אינה עומדת בכפיפה אחת עם השכר. מגעים הדדיים ממושכים בין הצדדים, שאיימו בקיץ האחרון לפוצץ את ההתקשרות באופן חד צדדי, נשאו פרי כשקטן הסכים לקיצוץ של 30% בשכרו בתמורה להארכת חוזהו בשלוש שנים נוספות. המהלך הזה לבדו חתך את תקציב המועדון, שעומד על 45 מיליון שקל, בכ-700 אלף שקל. גם זה משהו בתקופה שבה הספונסרים לא רצים להגדיל את ההכנסות, בטח כשהספונסר הראשי הוא יבואן וולוו/הונדה - הלא הוא שחר עצמו.



עם זאת, דווקא מכבי חיפה היא זו שסירבה לחתום על הסכם השיווק התלת-שנתי בסך 187 מיליון שקל שבין ההתאחדות למועצת ההימורים, שמשמעותו הכנסה נוספת של מיליון וחצי שקל בשנה לכל קבוצה. במסגרת ההסכם, התאחדות הכדורגל נותנת במת פרסום לטוטו ולמועצת ההימורים, במגרשי הספורט ועל חולצות השחקנים בקבוצות. שחר התרעם על כך שלא יהיה שותף במגעים בין הצדדים, וסירב לחתום על ההסכם שביקשו לכפות עליו. הוא העדיף להסתפק בחסות שמעניקה BBB בורגוס, בעלות של כחצי מיליון שקל בשנה, אף שלא ברור אם ההתקשרות הזו תתקיים גם בעונה הבאה. בכל מקרה, הוא יישאר עם חברת ביגוד הספורט לוטו, שמכניסה למועדון כ-200 אלף דולר בשנה בהסכם ארוך טווח.



"גם לפני שנה ושנתיים היה קשה לגייס ספונסרים", הסכים שחר לומר. "אין לי מכונה שתמדוד מה יקרה בשנה הבאה ואיך המשבר הכלכלי ישפיע בעניין. יש נושאים שלא מדברים עליהם כי כולם מכירים אותם ולכן אני מבקש לא להשתתף במתן הצהרות". שחר חושש שמא כתבות ברוח זו רק ינציחו יותר את הקושי בגיוס חסויות, שקיים ממילא.



בחיפה מקווים להמשיך את שיתוף הפעולה העסקי עם בורגוס מעבר לעונה הנוכחית, אך ינון אברמוב, מנהל השיווק של בורגוס, טוען כי "החוזה בינינו למכבי חיפה אינו תקף לעונה הבאה". עם זאת, הוא מוסיף, "אנחנו מאמינים בהסכם התקשרות לאורך זמן והמצב הכלכלי אינו משפיע כרגע על שיקולינו אם להאריך אותו. בשלב זה אנו מאוד מרוצים משיתוף הפעולה עם חיפה, ואולם אף אחד כרגע לא מבטיח שבעוד חודשיים לא נדבר אחרת. ייתכן שהמצב הכלכלי יחמיר וניאלץ להפחית מעט את העלויות הכספיות". מקסימום, תמיד תוכל חיפה להצטרף להסכם השיווקי של ההתאחדות עם מועצת ההימורים.



עד לפני שנתיים נהנתה הפועל תל אביב מחסות בסך של 750 אלף דולר בשנה מטעם סובארו, שאף סיפקה כמה מכוניות לאנשי המועדון ולשחקנים. סובארו אמנם נמצאת בבעלותו של בעלי הפועל מוני הראל ושותפו אמנון ברזילי, אך מכיוון שמדובר בחברה הנסחרת בבורסה - השניים זקוקים לאישור דירקטוריון החברה לעסקות מסוג זה. השנה קוצץ ההסכם בין הצדדים ל-600 אלף דולר בשנה לשנתיים הקרובות, וזה עוד לפני השפעת המכה העולמית על שוק הרכב.



"אין ספק שהתקציבים הפרסומיים יתכווצו", אומר הראל. "יהיו ספונסרים ברמה צנועה יותר. היתרון הוא שנותני החסויות בדרך כלל באים מתוך חיבור והזדהות לקבוצות. אין פה שיקול עסקי אלא יותר רגשי. האימוץ יתבסס על גורמים שמזדהים עם מועדון כזה או אחר, מתוך רצון לתרום לקהילה. הכל בסימן שאלה גדול לעונה הבאה. תקציב הקבוצה יקוצץ ונצטרך להיערך בהתאם. בשנתיים הקרובות הכיס יהיה צר יותר ולא תהיה ברירה אלא להדק חגורות. מצד שני, יהיו פחות פיתויים לשחקנים, פחות הצעות אטרקטיוויות עם שכר גבוה. כשמקורות המימון יתכווצו כולם יצטרכו ליישר קו עם המצב".



יו"ר הקבוצה, אמיר לובין, מוסיף כי "כיום מנסים לגייס יותר ספונסרים על בסיס בארטרים. אנחנו יושבים כל הזמן עם חברות מסחריות, אבל מה שמציעים לנו לא שווה את שיתוף הפעולה. נותנים כיום פחות ממה שהסכימו לתת בעבר". גם סימן השאלה סביב המשך הרומן בין הפועל תל אביב לישראכרט יתבהר רק לקראת חודש מאי. ייתכן שהצדדים ימשיכו בהתקשרות, אך כרגע לא ברור באילו תנאים. "ישראכרט מעניקה חסות להפועל בעונה הקרובה, ומעבר לכך איננו מתייחסים לנושא באשר לחידוש ההסכם בעתיד", נמסר מהחברה.



במכבי נתניה הסיפור אינו שונה. כיום מאמצת חברת מגדל מקפת את הקבוצה, בהסכם שנתי שמוערך בחצי מיליון דולר - סכום לא מבוטל בהתחשב בעובדה שתקציב המועדון הוא כ-30 מיליון שקל. בנתניה ללא ספק מעוניינים להאריך את ההסכם, אך במגדל עוד לא החליטו בעניין. "ההסכם עם מכבי נתניה מסתיים בסביבות חודש מאי", אומר מנכ"ל מגדל רונן טוב. "אין כל מחויבות מצדנו להמשיך, ואולם אנחנו רואים חשיבות בחיבור שבין המותג ?מגדל מקפת' למכבי נתניה. תנאי ההסכם נבחנים מדי שנה, עם ובלי קשר למצב הכלכלי. קיימת סבירות גבוהה שההסכם יחודש גם בעונה הבאה, קל וחומר אם הקבוצה תעפיל לאחד המפעלים האירופיים".



קובי בלדב, יד ימינו של בעלי מכבי נתניה דניאל יאמר, לבטח היה חותם על אמירתו של מנכ"ל מגדל. הוא רק צריך לדאוג שקבוצתו אכן תתברג במקומות הראשון עד הרביעי בליגה, כאשר כיום, לאחר 15 מחזורי ליגה, היא במקום השני. "אין לי ספק", אומר בלדב, "שחלק מהספונסרים המרכזיים שלנו (ניו קופל, ריאליטי, אגאדיר ומגדל מקפת) יעזבו בתום העונה. קשה לקבוע כמה ניפגע, אבל תהיה השפעה. בחודש הקרוב נשב להערכות תקציב לעונה הבאה וכבר עכשיו אפשר להעריך שיהיה קיצוץ בתקציב".



הקטנות יאבדו חמצן



הקבוצות המסווגות כקטנות עד בינוניות, שתקציבן נע בין 12 ל-19 מיליון שקל, ניזונות כיום בעיקר מההתאחדות ומועצת ההימורים במסגרת הסכמי זכויות שידור, ממענקים עבור הישגים ומהקצבות של הטוטו. אלה עשויים להגיע עד לכדי 7 מיליון שקל בשנה (3 מיליון שקל מזכויות שידור וגביע טוטו, 1.5 מיליון שקל מתוקף ההסכם השיווקי בין ההתאחדות למועצה ועוד מענקי מיקום בטבלה). זהו למעשה החמצן שמאפשר לאותן קבוצות להמשיך להתקיים.



בתום העונה יסתיים ההסכם בין ההתאחדות לערוץ 10 בסך 6.5 מיליון דולר לשנה, עבור הזכות לשדר את המשחק המרכזי בימי שני. גם ההסכמים עם ערוץ 1 וערוץ הספורט בסך 5 מיליון דולר בשנה, עבור הזכות לשדר את תקצירי המשחקים בטלוויזיה ובאינטרנט, יגיעו לקצם. בחודשים הקרובים תוציא ההתאחדות את המכרז לזכויות השידור, ואולם כבר עתה ברור שהסכומים שיתקבלו לא יתקרבו לאלה הנוכחיים. הפגיעה הישירה תהיה בקבוצות הקטנות, שיאבדו הכנסה של כ-200 אלף דולר בשנה כל אחת.



"ערוץ 10 לא יחדש את ההסכם, בוודאות", אומר יו"ר ההתאחדות אבי לוזון. "אני מעריך שנקבל פחות מיליון דולר בעבור זכויות השידור לכדורגל. זה בעיקר יהיה פועל יוצא של כמה ערוצים יגשו למכרז. כרגע נראה שערוץ 10 יהיה מחוץ למשחק ואם ערוץ 1 לא ייתן הצעה, אז לערוץ 2 לא תהיה תחרות והמיקוח יהיה יותר קשה לנו". בינתיים, לפחות, מחזיקה ההתאחדות בהסכם עם גוף השידור צ'רלטון לעוד שלוש שנים, בגובה של 6 מיליון דולר בשנה. גם זה משהו בימים אלה.



"המצב הכלכלי פשוט יגרום למועדונים להפסיק להשתולל עם תקציבים", אומר ג'קי בן זקן, בעליה של קבוצת מ.ס אשדוד. "קבוצת אשדוד דווקא יכולה ליהנות מזה כי אנחנו יכולים להסתדר מצוין עם תקציב של 15 מיליון שקל, גם אם בשנים האחרונות הגדלנו את זה ל-20 מיליון - בגלל השיגעון שהיה בכדורגל".



חזי מגן, הבעלים של בני יהודה תל אביב, מוסיף כי "נצטרך ללמוד להתמודד עם זה. שכר השחקנים יופחת בוודאות כי יהיה פחות כסף בכדורגל. זה אולי יחזיר את כולם לשפיות. השחקנים ילמדו לחיות עם פחות כסף, לא יקרה כלום". הדברים נאמרו עוד לפני שמגן חתם על הארכת חוזה ההתקשרות עם חברת שטראוס, המאמצת הרשמית של בני יהודה. "ההסכם עם קבוצת בני יהודה הוא עד מאי 2009", מבהיר שמוליק גולדברגר, מנכ"ל גלידות שטראוס. "כל שנה נבחנת לגופה. לקראת סוף העונה תתקבל ההחלטה לגבי המשך החסות".



פחות כסף מזכויות שידור, חיתוך בהכנסות מצד נותני החסויות, קשיים בגיוס ספונסרים - כל אלה יובילו את ענף הכדורגל בישראל להתיישר עם הגרפים היורדים בכלכלה. "אנחנו נתקלים באינסוף תשובות שליליות מצד נותני חסות פוטנציאליים", מיטיב לתאר את המצב יו"ר מכבי פתח תקוה, משה (שינו) זוארץ. בסיטואציה הנוכחית כולם היו מעדיפים לנשוך שפתיים ולשמר את הקיים. בריחת משקיעים רק תעצים את המכה, שממילא כבר דוקרת בחזה.



בבני סכנין, הקבוצה של המגזר הערבי, ירצו להמשיך להישען על מקורות המימון מקטאר ועל התקבולים מחברת סלקום שמסתכמים ב-1.1 מיליון שקל בשנה. בלעדיהם, המועדון שהביא גאווה לבני המיעוטים בשנים האחרונות והצליח להטביע את חותמו בכדורגל הישראלי יסבול מהלומה קשה. סלקום, כך נראה, לא תמהר לנטוש אותם גם בשנה הבאה, שכן החיבור שלה עם סכנין, שנמשך כבר ארבע שנים, הוא מעבר לשיקול עסקי. באילו תנאים החיבור ייעשה - זה כבר עניין אחר. "החסות שסלקום מעניקה לסכנין היא חלק מחיבור החברה למגזר הערבי ואינה תלויה בהצלחות הקבוצה או כישלונותיה", נמסר מהחברה. "לראיה, החסות המשיכה גם כשהקבוצה ירדה לליגה השנייה. מאחר שסיום העונה הנוכחית רחוק, עדיין לא התקיימה חשיבה בהקשר להמשך החסות, היקפה או שינויה".



זו לא הכלכלה, זו האהבה



עבור לא מעט חברות מסחריות נחשבות בעולם מועדוני הפאר של הכדורגל האירופי מהווים במה אטרקטיווית חובקת עולם למיתוג תדמיתן ולהגברת המודעות לקיומן. החשיפה התקשורתית הגלובלית שלה זוכות קבוצות הכדורגל המובילות לא נסתרת מעיני המפרסמים הפוטנציאלים. הם נאלצים לשלם עשרות מיליוני דולר בעבור התענוג היקר הזה, שתמורה לא מעטה בצדו.



מועדונים כמו מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי וריאל מדריד גורפים בממוצע כ-20 מיליון יורו בשנה בעבור הזכות לקשט את קדמת חולצתן בלוגו החברה המאמצת. יוצאת דופן בקיצוניותה היא דווקא קבוצת הפאר ברצלונה, שהציבה לעצמה עקרון מנחה לא "ללכלך" את חולצתה ולהפוך אותה למודעת פרסום מהלכת.



גם כשענקיות מסחריות ניסו לפתות את קבוצת הכדורגל הקטאלונית בסכומים לא מבוטלים, שמרה ברצלונה על מדיניותה וניפנפה את כולן באלגנטיות. רק לפני שנתיים היתה זו ממשלת סין שביקשה לפרסם את האולימפיאדה בבייג'ין באמצעות ברצלונה בעבור עשרות מיליוני דולרים וזכתה לתשובה שלילית מוחצת.



הרוח האנטי קפיטליסטית ששורה על ברצלונה הביאה אותה בקיץ 2006 להטביע את חותמה כמועדון בעל מודעות חברתית עצומה. ברצלונה העניקה את הזכות לעטר את חולצתה בלוגו של יוניצ"ף ואף התחייבה להפריש לקרן 0.75% מסך הכנסותיה השנתיות, כ-1.5 מיליון יורו בשנה. ברצלונה כנראה יכולה להסתדר גם בלי האימוץ. בשביל זה יש לה 150 אלף חברי מועדון, שמשלמים 130 יורו בשנה בעבור הזכות לבחור את נשיא המועדון אחת לארבע שנים. הם יהיו שם גם בעתות משבר. זו לא הכלכלה, טמבל. זו האהבה.



תצלומים: ספי מגריזו, אמיל סלמן / ג',ניר קידר, דן קינן, אוריאל סיני, אנצ'ו גוש / ג'יני, דניאל בר און / ג'יני, מורן מעיין / ג'יני, שרון בוקוב, רויטרס ויח"צ