המרוץ למיליארד או הישרדות

הריאליטי הכי חם, הכי לוהט והכי חזק בישראל מתנהל כיום לא בערוץ 10 ולא בערוץ 2 - אלא בשוק ההון הישראלי. בתוכנית הזו משתתפים טייקונים ואנשי עסקים ומשימתם היא לשרוד את השנה האיומה שעומדת בפתח ולסיים אותה כששווי הנכסים שלהם חוזר בהדרגה למה שהיה לפני המשבר. כל המיליארדרים הישראלים נהפכו תוך חצי שנה למיליונרים במקרה הטוב, ועכשיו כולם עסוקים בניסיון לחזור להיות מיליארדרים. השיטה: פרישת חובות, תספורות למשקיעים, רכישות חובות בחצי מחיר והסדרים נוספים.



השופטים הם בערך עשרה אנשים: מנהלי החטיבות העסקיות בבנקים הגדולים ומנהלי הגופים המוסדיים הגדולים - פסגות, מגדל, הראל, כלל ביטוח. הם יחליטו מי יודח, מי ייהנה משרשרת החסינות ומי יזכה בסוף העונה בפרס הגדול: חזרה מהירה לשווי של מיליארד דולר ואולי יותר.

הריאליטי הזה שונה בשני דברים מתוכניות שמשודרות בטלוויזיה: הצופים בבית, בניגוד למקובל, לא יכולים לקחת חלק בבחירה מי ישרוד; ולהבדיל מהטלוויזיה, הוא מאוד לא מבדר - כי מדובר בכספי החסכונות הפנסיוניים שלנו.



גורמים רבים מנסים לקדם בחודשיים האחרונים הסדרים שיאפשרו לחברות העסקיות ולטייקונים הגדולים לעבור את השנה הזו בשלום. כמות ההצעות גדולה, ורובן נוגעות לאפשרות של פרישת חובות כזו או אחרת.



בשנתיים הקרובות אמורות להגיע לפירעון איגרות חוב קונצרניות בהיקף של כ-90 מיליארד שקל. כבר עתה ברור שחלק מהחברות לא יוכלו לפרוע את החוב. אין להן כסף בקופה. פשוט אין. ואז עולה השאלה - מה עושים?



ההיגיון הפשוט אומר שהחברה צריכה להידבר עם בעלי החוב שלה ולנסות להגיע להסדר. החברה תראה מה היא יכולה לתת לבעלי החוב, תעשה מאמצים לשרת את החוב ממקורות אחרים ובסופו של דבר יימצא ההסדר שיאפשר לה לשרוד, אם היא ראויה לכך. ככה עובדים בבנקים. ככה מקובל.



אבל נראה שכמה טייקונים ואנשי עסקים לא בדיוק אוהבים את ההסדר הזה. אין להם עניין לתת תמורה משמעותית לבעלי החוב שלהם, והם מעוניינים בעסקה חד צדדית שבה אנחנו, החוסכים, דוחים את חובם, והם זורקים לנו עצם קטנטנה שלא תשביע אפילו גור כלבים זעיר. ואם לא די בכך, הם מעלים הצעות להסדרים גורפים שיעוגנו בחקיקה שבמסגרתה הם יקבלו דחייה של החזרי החוב למשך שנה.



לציבור החוסכים ולמי שמנהל את כספם אסור להסכים להסדרים כאלה. הגופים המוסדיים צריכים לנהוג במצבים האלה אך ורק לטובת החוסכים, ועליהם לעשות כל דבר שיאפשר לחוסכים להפיק תועלת ורווח מהסדרי החוב שייווצרו.



העיקרון צריך להיות פשוט: אתה חושב שהחברה שלך היא בעלת זכות קיום ופוטנציאל גדול אבל אין לך כרגע איך לשלם? תקבל הסדר לפרישת החוב, אבל תן לנו, המשקיעים, אפשרות להרוויח מהפוטנציאל הזה. אנחנו מסכנים כרגע את כספנו ומוכנים לדחות לך את פירעון החוב, אבל אל תזרוק לנו פירורים. אנחנו רוצים יותר. תן לנו מניות בחברה, כך שאם מחר נראה התאוששות וצמיחה, נרוויח מהסיכון הזה שלקחנו על עצמנו. אתה לא רוצה לתת לנו חלק מהחברה? אז החזר לנו את הכסף. מכור את החברות האחרות שלך, את המטוס, את הבית. מכור כל מה שצריך כדי להחזיר את חובנו. הרי ככה זה עובד בבנקים מול עסקים קטנים ולווים קטנים. ככה זה עובד כשאנחנו לא משלמים את המשכנתא, וכך זה צריך לעבוד בשוק ההון.



הנפילות החדות בשוק ההון גרמו לנו להשתעשע בשאלה - כמה שווים היום הטייקונים הגדולים? כמה הם שווים אם מורידים מסך הנכסים שלהם את סך החובות? ובכן, קרוב לוודאי שכמה מהם שווים מעט מאוד היום. יש שיאמרו - הם שווים אפס.



ובכן, גם אנחנו שווים קרוב לאפס, אבל השאלה היא מה יקרה כאשר המשבר הזה יסתיים בעוד שנה, שנתיים או שלוש. אם נסכים להסדרי פרישת חובות, אנחנו עדיין נהיה שווים קרוב לאפס, אבל הטייקונים יחזרו חזרה ובמהירות משווי של אפס לשווי של מיליארד או 2 מיליארד דולר. את הסיכון אנחנו לקחנו, את הסיכוי - הם קיבלו.



זה לא נכון, לא צודק, ולא משתלם לנו כמי שהעמידו את מיטב חסכונותיהם למימון עסקי הטייקונים ושאר מנפיקי האג"ח הקונצרני. לגופים המוסדיים הגדולים יש כרגע את הכוח לקבוע מי מהטייקונים הגדולים יחזור במהירות לשוויו הקודם. זה אולי מפתה לשבת בכיסאו של אלוהים ולהחליט מי יחיה ומי ימות, אבל זהו לא תפקידם. המשימה שלהם היא לדאוג אך ורק לחוסכים שנתנו בהם אמון והפקידו אצלם את כל חסכונותיהם לגיל פרישה.



את 2008 סיימו החוסכים הפנסיונים בהפסד אדיר של 18%-25% מכספי קופות הגמל וביטוחי המנהלים שלהם. הדאגה של הגופים המוסדיים צריכה להיות איך להחזיר לנו החוסכים במהירות את ההפסדים האלה. דחייה של תשלומים לשנה לא תעזור לנו. פרישת חובות שמעניקה לנו, החוסכים, חלק מהחברות שאנחנו מצילים במו חסכונותינו - יכולה להשיב את הפסדי ההשקעות שנגרמו לנו. זה צריך להיות העיקרון, וגוף מוסדי שלא עובד לפיו - אינו ראוי לאמון שנותנים בו לקוחותיו. אם גוף מוסדי מעדיף את טובת הטייקון על טובת החוסך - צריך לקחת אותו מיד למועצת השבט ולשלוח אותו הביתה.