את הגינה היפה של בית הספר לב-רן בקדימה לא הקים גנן מקצועי, אלא אברהם שפירא - גמלאי של משטרת ישראל. יחד עם ילדי כיתות ה'-ו' הוא מטפח את הגינה, ובדיוק ביום שבו ביקרנו שם כולם שתלו בשמחה כמה פרחים וגם שתילי תבלין.
שפירא הוא אחד ממאות המתנדבים של עמותת ידיד לחינוך, והוא מגיע פעם בשבוע לבית הספר היסודי. אנשי העמותה מתנדבים בבתי ספר ב-13 ערים בישראל, במטרה לעזור לתלמידים - וגם קצת לעצמם. הם מדווחים על סיפוק מעבודתם עם הילדים, שמשיבים להם באהבה גדולה.
"מטרת הפרויקט היתה בראש ובראשונה למצוא תעסוקה לגמלאים שיוצאים לפנסיה ומגלים שהם חסרי תעסוקה", אומר נמרוד אקרמן, מנכ"ל העמותה. "הגמלאים של ימינו אינם בני 80-90. מדובר באנשים שיכולים להיות אפילו בשנות ה-50 וה-60 לחייהם וכוחם עוד במותניהם. הם מעוניינים לעשות משהו ולתרום לחברה, והעמותה מאפשרת להם לעשות זאת".
העמותה הוקמה ב-2006 ביוזמתה של יד לנדיב (קרן רוטשילד). מטרתה: לשפר את איכות החיים של הגמלאים ובה בעת לתרום למערכת החינוך בישראל, באמצעות הפניית המרץ והידע שברשותם למערכת, המשוועת לסיוע איכותי. אקרמן, רס"ן במילואים ובעל תואר שני במדע המדינה, נרתם לרעיון. "זיהינו את הפלח הזה באוכלוסייה אשר אינו רוצה לשבת בבית במשך ה-20-30 שנה הבאות", הוא מסביר.
בעמותה רשומים 500 מתנדבים, הפזורים ב-13 יישובים בהם תל אביב, חולון, גבעתיים, אשדוד, יבנה ובאר שבע. אקרמן מקווה כי עד סוף שנת הלימודים יתוספו לרשימה עוד שבעה יישובים, כולל חיפה וירושלים.
הגיל הממוצע של המתנדבים הוא 63, אבל יש גם כאלה בשנות ה-70 לחייהם; כ-70% מהמתנדבים הם נשים, והשאר גברים. "גם 30% גברים זה הרבה. בבתי הספר רוב המורים הם מורות וכניסה של עוד דמות גברית למערכת היא חיובית", אומר אקרמן.
גם ניהול העמותה נעשה ברובו בהתנדבות, ורק המנכ"ל אקרמן והמזכירה שלו מקבלים שכר. כל שאר חברי ההנהלה, כולל חברי ועדת ההיגוי של העמותה, הם מתנדבים - כמו המנהלת הפדגוגית של העמותה דינה בנקלר, זוכת פרס ישראל לחינוך, המנהלת ביד רמה את התוכנית הפדגוגית של העמותה.
לפעילות העמותה יש גם פן כלכלי. המתנדבים מהווים תחליף לסייעות בכיתה. עלות מינימלית של שעת העסקה של סייעת היא 20 שקל, וכרגע העמותה יכולה להעניק למשרד החינוך לפחות 50 אלף שעות. "אנחנו למעשה חוסכים למשרד החינוך כמיליון שקל בשנה, וזאת מבלי לבקש תמורה או סיוע בהפעלה של העמותה", אומר אקרמן.
כל אחד על פי יכולתו
מה עושים המתנדבים בבתי הספר? בעיקר מסייעים לתלמידים במקצועות הלימוד העיקריים, בהתאם לכישוריהם. כך, למשל, מתנדבת דוברת אנגלית מעבירה שיעורי העשרה בשפה זו. אקרמן מדגיש כי שיעורי ההעשרה מיועדים לא רק לתלמידים המתקשים, אלא גם למצטיינים המוצאים עצמם משועממים בשיעורים.
המתנדבים מרגישים סיפוק עצום מעצם ההגעה לבית הספר. "אני מרגישה שוב מועילה, ויש לי עיסוק חשוב שלקראתו אני צריכה להתארגן. אין כמו החיוך של הילדים האלה כשהם מקבלים את פני", אומרת אחת המתנדבות בבית הספר באשדוד. מתנדב אחר מוסיף: "אני לעולם לא מפסיד יום בבית הספר. פעם אחת נאלצתי להיעדר והילדים כל כך התאכזבו".
העמותה נרתמה לסייע גם בהקמה וטיפול בספריות בתי הספר, לאחר שמשרד החינוך קיצץ את התקציבים המיועדים להן. בבית ספר צפרירים באשדוד הקימו מתנדבי העמותה ספרייה, והם גם אלה שמתפעלים אותה. "זה כל כך כיף לראות את הקשר בין הילדים לגמלאים. הילדים מגיעים לשאול ספרים, והמתנדבים עוזרים להם בבחירת הספרים. לילדים הקטנים בכיתות א'-ב' יש גם שעת סיפור", מספר אקרמן.
גמלאי המעוניין להשתתף בפעילות העמותה נדרש לעבור ראיון אישי ומיונים, שבהם נבדקת ההתאמה שלו לעבודה עם ילדים ולבסוף הוא נשאל באיזה תחום ברצונו לעסוק. כל מתנדב מחויב להגיע לבית הספר לארבע שעות לפחות, ויש לו לוח זמנים מסודר לכל שעה. המתנדבים אינם משמשים כמורים מחליפים, ונמצאים בכיתות לצד המורה.
"אנחנו גם מעודדים יוזמות יצירתיות, שאינן קיימות בתוך בית הספר", אומר אקרמן. בבית ספר באשדוד, למשל, מתנדב המכונה "סבא יוסי" מלמד את הילדים שחמט.
ובאמת יש רצון מצד הילדים לשיעור שכזה?
"בוודאי. הילדים מחכים כל השבוע לשיעור הזה וכבר מתקדמים מאוד במשחק. המטרה היא כמובן פיתוח החשיבה של הילדים, תוך הקניית ערכים נוספים כמו שיתוף פעולה והתנדבות. האהבה של יוסי למשחק עזרה לנו לאפשר לו לעסוק במה שהוא אוהב בשילוב עם הילדים".
מתנדבים אחרים מעבירים שיעורי רפלקסולוגיה, לימוד חלילית, הנחייה לתזונה נכונה וטיפוח גינה. "באופן מפתיע, שליש מהמתנדבים הם מורים בדימוס", מספר אקרמן. "הם מתייחסים להתנדבות כאל אפשרות להשפיע ממש ולחרוג מתוכנית הלימודים הרגילה שאליה הם היו כבולים במשך שנותיהם במערכת ההוראה. לרבים מהם זו אפשרות לעשות דברים שלא יכלו לעשות. חלקם פשוט מתגעגעים".
איך אתם מגיעים אל המתנדבים הפוטנציאליים?
"את רוב התקציב שלנו אנחנו מוציאים על פרסום. אנחנו גם סומכים על השיטה של חבר מביא חבר. יש המון עבודה קשה בתחום הזה, אבל אנחנו כבר רואים תוצאות". הפרסום נעשה בעיקר במקומות שבהם מסתובבים הגמלאים: חוגים שונים, קופת חולים ובתים מוגנים לגיל השלישי. במסגרת הניסיון להגיע אל מתנדבים פוטנציאלים מציעה העמותה תמריצים שונים. "חשבנו שאנחנו לא כל כך אטרקטיוויים בעיני הציבור", אומר אקרמן. "בכל זאת, מי ירצה להיכנס למערכת החינוך עם כל הדימוי שלה?" ואולם, אנשי העמותה גילו כי אנשים מאוד מעוניינים לתרום דווקא במקום הזה. "כל אחד מהמתנדבים בא עם מטען מהבית", הוא מספר. "הם שומעים מה קורה בבית הספר ורבים מהם באים עם אידיאולוגיה של ממש לנסות ולשנות משהו במערכת החינוך, ולהראות לילדים ערכים של התנדבות ועזרה לזולת".
העמותה מעניקה למתנדבים תגמולים כמו ימי הרצאות, כנסים והצגות. בכל זאת, נראה כי מה שגורם למתנדבים לחזור לבית הספר הוא הקשר עם הילדים. "הילדים מחכים להם כל שבוע מחדש", מתאר אקרמן. "נוצרים קשרים ממשיים: לחלק מהילדים לפעמים אין סבא או סבתא והקשר עם המתנדבים הוא מעין תחליף עבורם. הילדים יודעים כי המתנדבים שלנו אינם אנשים השייכים למערכת ולכן יכולים לסמוך עליהם ולהתחבר אליהם ממקום אמיתי".
חינוך מהדור השלישי
TheMarker
8.1.2009 / 12:52