המפקח על הבנקים חושש מ"התופעות שהתפתחו בעקבות הפרטת בנק הפועלים"

מאת סמי פרץ

אם אפשר היה לסכם את רשימת הפחדים העדכנית של המפקח על הבנקים במשפט אחד, מן הסתם זה היה: "כל התופעות שהתפתחו בעקבות הפרטת בנק הפועלים ". זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו, החל טל לבחון את המשמעויות של הפרטת הבנק הגדול במדינה. ההחלטה הראשונה שקיבל היתה להגביל את השימוש באשראי בנקאי לצורך רכישת בנק אחר.

זה היה הלקח המיידי ממכירת השליטה בבנק פועלים בספטמבר 97' לקבוצת משקיעים שכללה את משפחת דנקנר. בשל חלקה בבנק הפועלים (11%) נטלה קבוצת דנקנר אשראי בסך 1.4 מיליארד שקל מבנק לאומי , והעמידה לבנק ביטחונות בדמות חבילת המניות שנרכשה וקרקעות בעתלית ובאילת.

גם שאר השותפים ובראשם אריסון השקעות, נטלו אשראי בסך 1.8 מיליארד שקל כדי לממן חלק מסכום הרכישה. המממנים במקרה שלהם היו הבנק הבינלאומי, בנק דיסקונט ובנק המזרחי. כלומר, ארבעה מבין חמשת הבנקים הגדולים מימנו את רכישת הבנק החמישי שהוא הגדול במדינה.

טל רואה סיכון גדול מאוד למערכת בעסקות מסוג זה. אם בעלי השליטה בבנק הפועלים יסתבכו, כל המערכת עלולה להיכנס לסחרור. חבילת אשראי של 3.2 מיליארד שקל שניתנה לרוכשי בנק הפועלים מהווה כ-10% מההון העצמי של הבנקים.

איום נוסף שהתעורר מכונה עסקות של הבנק עם "אנשים קשורים". עסקיהם של אריסון השקעות ומשפחת דנקנר משתרעים על פני כל תחום כמעט במשק, החל בתקשורת, עבור בנדל"ן וכלה בהיי-טק. החברות השונות הקשורות לבעלים של הבנק (בעיקר שיכון ובינוי ופרטנר) חייבות לבנק מאות מיליוני דולרים. כאן התעורר במלוא חריפותו העיוות שיצרה ועדת ברודט, כשהחליטה ב-95' לחייב את הבנקים לוותר על שליטתם בתאגידים ריאליים. הבנקים אכן נאלצו למכור שורה של חברות, ואולם גורמים עסקיים המחזיקים בתאגידים ריאליים הפכו לבעלים של הבנק.

הפתרון של טל היה להגביל את מתן האשראי לאנשים קשורים עד לשיעור של 10% מהון הבנק. בשנתיים האחרונות היתה הוראה זו נתונה במחלוקת בין המפקח לבעלי השליטה בבנק הפועלים. אריסון-דנקנר טענו כי אין מקום לכלול את החברות הנכדות והנינות של הבעלים לצורך חישוב המגבלה. לאחר דיונים ארוכים, הודיע בסוף השבוע המפקח על הגדלת המגבלה ל-15% מהון הבנק, ובלבד שתתייחס גם לחברות נכדות ונינות. פשרה זו לא תפטור את הבנק מהצורך לעקוב בשבע עיניים אחר עסקיהם המסועפים של בעלי השליטה ובראשם נוחי דנקנר שהקים חברת השקעות פעלתנית, גנדן, המעורבת בתחומים רבים במשק.

היבט אחר של מעורבות אנשי עסקים בניהול הבנק, הוא הפוטנציאל לניגודי עניינים. שלמה נחמה, דני ונוחי דנקנר המעורבים עד צוואר בעסקי נדל"ן ותקשורת, כמו גם אחרים, הפכו לפתע למקבלי החלטות משמעותיים לגבי לקוחות אחרים מתחומים אלה. גם כאן, ההחלטה של טל היתה להגביל את מעורבותם של בעלי השליטה בקבלת החלטות הנוגעות לתחומים שהם מעורבים בהם. ההוראות אכן מיושמות, אך המפקח לא משוכנע כי בכך סתם את הפרצות שהתעוררו בעקבות מכירת הבנק.

אופן מימון הרכישה של בנק הפועלים תרם במידה רבה לביצוע עסקות ממונפות נוספות, ובהן מכירת חברת דלק ליצחק תשובה, רכישת כור בידי קלארידג', ורכישת כלל סחר ובזק בידי גד זאבי. בכל העסקות הללו שימשו המניות שנרכשו כבטוחה עיקרית להחזר ההלוואה, מה שחשף את הבנקים לסיכוני שוק חריפים. על פי דו"ח המפקח על הבנקים, חלה מאז 97' עלייה משמעותית בנטילת אשראי למימון רכישת שליטה בחברות. בסוף 2000 הסתכמה יתרת האשראי לעסקות אלה בכ-23 מיליארד שקל.

המשמעות היא שחמישית מהגידול באשראי הכללי משנת 97' מיוחסת לרכישת שליטה בתאגידים. המפקח מצהיר מן הסתם על תמיכתו הבלתי מסויגת בהפרטת הבנקים, אלא שפעילותו מלמדת על חוסר שביעות רצון בולטת מתופעות הלוואי הקשורות בהפרטה. הוא אינו מסתיר את העובדה שמודל ההפרטה שיושם בבנק הפועלים אינו לרוחו.

טל: "הצורך להתמודד עם הנחיות לאנשים הקשורים לשליטה בבנקים הוא עניין אחד, אבל אין פירוש הדבר שאני מצטער על מכירת בנק הפועלים.

"לדעתי צריך לחשוב על מודל אחר להפרטת בנקים, עד כדי מצב שבו לא יהיו בעלי שליטה בבנק. זה דבר מקובל בעולם. מובן שהרקע לכך צריך להיות שוק הון משוכלל יותר. אנחנו מכינים תשתית להפרטת הבנקים שנותרו בידי הממשלה באמצעות הבורסה".

תופעת לוואי נוספת שהתפתחה בעקבות הפרטת בנק הפועלים, היא המרדף אחר התשואות. בשנות ה-80 עוד התחרו הבנקים ביניהם בפרמטרים כגון מספר סניפים והעובדים או היקף השלוחות בחו"ל. מאז הפרטת בנק הפועלים, הדגל היחיד הוא התשואה על ההון. בעלי השליטה בבנק שרכשו אותו באמצעות אשראי, מעוניינים כי התשואה שהבנק מייצר תהיה גבוהה ככל האפשר כדי להצדיק את עלויות המימון וכדאיות ההשקעה. לשם השגת מטרה זו ערכו סדרה של פעולות התייעלות (פרישה מרצון, מיזוג עם בנק אמריקאי ישראלי) ומימושי השקעות. במקביל עבר הבנק למבנה הון רזה יותר, המאפשר חלוקת דיווידנדים נדיבה. כדי לשרת את מטרה זו נקבע ליו"ר הנהלת הבנק עמירם סיון הסכם שכר המותנה בשיעורי התשואה של הבנק.

טל מתקשה לעכל את העובדה שהבנקים הפכו בשנים האחרונות למוטי תשואה, ולא משום שיש לו בעיה עם מערכת רווחית, אלא בשל תופעות הלוואי המתבטאות במשיכת שכר מנופח על ידי בעלי שליטה, תשלום גדול של דיווידנדים, ומעבר למבנה הון דיאטטי ושברירי (אם ההוראה דורשת הלימות הון של 9% והבנק עומד בהוראה זו במדויק, הדבר מטריד את טל משום שהוא נאלץ לפקוח עיניים ואסור לו להירדם בשמירה).

ההוראה להגדיל את ההפרשות במחצית השניה של 2001 אמורה לתת מענה לתופעות אלה ולפגוע מיידית בתשלומי הדיווידנדים והשכר לעובדים ולמנהלים.

בעיני הבנקים, עניין הרווחיות של המערכת ממוקם בסדר עדיפויות נמוך ביותר אצל המפקח. "הוא לא רוצה תשואות גבוהות, מכיוון שבכך הוא ניצב בפני השאלה אם רווחיות זו לא באה על חשבון הציבור", אומר מנכ"ל של אחד הבנקים. על כך אומר טל: "התשואות בהחלט מעניינות אותנו, אם הן משקפות את המצב האמיתי של הבנק".