תוכנית תמריצים.
ממשלות רבות בעולם מגבשות כיום תוכניות תמריצים בתקווה להאיץ את הפעילות הכלכלית הדועכת, כדי להימנע משקיעה במיתון עמוק מדי וארוך מדי. הרעיון המרכזי מאחורי רוב תוכניות התמריצים האלה הוא ליצור ביקושים ריאליים על ידי הממשלות, ועל ידי כך למשוך בהמשך השקעות גם מהסקטור הפרטי. תוכניות התמריצים מקבלות רוח גבית מהתיאוריה הקיינסיאנית, שנולדה בתקופת השפל הגדול של שנות ה-30.
על פי התיאוריה שהגה הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס, הביקושים במשק מגיעים מהמגזר הפרטי ומהמגזר הציבורי, שכולל ממשלות ועיריות. כאשר המגזר הפרטי נחלש עקב דעיכת המחזור הכלכלי, הממשלות צריכות לבוא במקומו ולהעלות את הוצאותיהן, גם במחיר הגדלת הגירעון בתקציב הממשלתי. כאשר המגזר הפרטי במשק ייטול בחזרה את ההובלה ואף יבצע השקעות כלכליות רבות בעצמו, הממשלות יוכלו לסגת, להקטין את תקציביהן ולשמור רזרבות לקראת העתיד. הפעילות האנטי-מחזורית מצד הממשלות אמורה להקטין את התנודתיות של מחזורי העסקים הרגילים.
תוכניות התמריצים מתבצעות בעולם בכמה אופנים, כאשר כל מדינה מנסה להתאים את התוכנית לצרכיה ולאידיאולוגיה הכלכלית שלה. בארה"ב, למשל, מעדיף הממשל להעביר את הכסף לידי הפרטים ולאפשר להם להחליט היכן כדאי להוציא את הכסף. ב-2008 החזיר הממשל האמריקאי לאזרחים כ-150 מיליארד דולר בתוכנית החזרי מס. בשנה הקרובה מתכנן הממשל לבצע החזר מס בהיקף דומה או גדול יותר. במקביל מתכננים בארה"ב להשקיע בחידוש תשתיות ישנות. בסך הכל אמורה תוכנית התמריצים של ממשל אובמה בארה"ב להגיע לכ-700 מיליארד דולר ב-2009.
תוכנית התמריצים שעליה הודיע הממשל בסין מסתכמת בכ-585 מיליארד דולר. בסין מעדיפה הממשלה להקצות סכומי כסף גדולים כדי להקים תשתיות כמו כבישים, מסילות ברזל ותחנות כוח באזורי הכפר המרוחקים מהערים. בכך מקווה הממשלה בסין לקרב את האזורים החקלאיים המרוחקים לאזורים האורבניים המתועשים, ועל ידי כך לצרף עוד אנשים במדינה למעגלי הצמיחה והצריכה. חלק נוסף בתוכנית הסינית הוא הקלות במס ליצואנים, כדי לתמוך במפעלי תעשייה שנפגעו מהתחזקות המטבע המקומי ומהתייקרות העבודה במדינה.
ginzburg@themarker.com.ami
Stimulus Plan
עמי גינזבורג
11.1.2009 / 7:06