זרעי ההרס של סיטי

>> אם ויליאם שייקספיר היה כותב מחדש את הנרי השישי בימינו, ייתכן שהיה שם בפיו של הגיבור שלו את המשפט "הירגו את כל הבנקאים", ומניח לעורכי הדין המושמצים. כפי שזה נראה כעת, לא יהיה צורך להרוג את הבנקאים, אלה שאותם כולם מאשימים ביצירת המשבר הפיננסי הקשה ביותר מאז השפל הגדול של שנות ה-30 - הבנקים עושים עבודה די טובה בהשמדה עצמית.

בסופו של השבוע שעבר נודע כי סיטי, לשעבר חברת הפיננסים הגדולה ביותר בעולם, החליטה למכור את חטיבת הברוקראז' שלה, סמית בארני, למורגן סטנלי. פרטי העסקה מאפשרים לסיטי להיפרד כליל מסמית בארני, אחד הנכסים החזקים ביותר שלה.



יהיו אלה שיצביעו על שורשי המשבר בסיטי בעשור הקודם, שבו מיזג סנדי וייל, היו"ר של חברת הביטוח טראוולרס, את החברה שלו עם ענקית הבנקאות הקמעונית והמסחרית סיטיקורפ. ואולם אפשר ללכת עוד יותר לאחור, ולסמן את המקום שבו נולדו כמה מהרעות החולות של וול סטריט, ב-78', עת הפך ג'ון גוטפרוינד, מנכ"ל סלומון ברדרס, את בית ההשקעות הוותיק לחברה בורסאית. בכך שבר מסורת בענף הברוקראז', לפיה הסיכונים - והרווח - היו בבעלות השותפים בבתי ההשקעות, ולא בידי הציבור חסר ההכשרה המקצועית.



סלומון ברדרס התמחה בעיקר במסחר באג"ח - כולל שערוריית הונאה ענקית ב-91'. שמו של בית ההשקעות הנודע יצא לשמצה בספרו של מייקל לואיס שנקרא "פוקר של שקרנים". סלומון נרכש על ידי טראוולרס ב-91' ולאחר מיזוגה של טראוולרס עם סיטיקרופ, נהפך לחלק מחטיבת בנקאות ההשקעות סלומון סמית בארני.



סנדי וייל לא זכה ליהנות למשך זמן רב מפירות המיזוג. הוא פרש מסיטי ב-2003 לאחר שבתקופת כהונתו היה הבנק נתון בחקירות רבות, בין היתר על מעורבותו בפרשיית אנרון.



עסקת המיזוג שבה נוצרה סיטי כמרכול התאפשרה מלכתחילה בעזרתו של הקונגרס הרפובליקאי בתקופת ממשל קלינטון, שביטל ב-99' את חוק גלאס-שטיגל אשר אסר על בנקים מסחריים לעסוק בבנקאות השקעות, כדי למנוע ניגוד עניינים. ומי שהיה הסנדק של ביטול חוק גלאס-שטיגל, היה שר האוצר רוברט רובין - שהתפטר השבוע מתפקידו כדירקטור בסיטי, ומכהן כיועץ כלכלי בכיר של הנשיא המיועד ברק אובמה. ביטול החוק נחשב להפלת המחסום האחרון בפני ניגוד העניינים העז שבו פעלו בנקי ההשקעות והבנקים המסחריים הגדולים בשנים האחרונות כולל מתן אשראי ושימוש באשראי - היסודות הרקובים שיצרו את המשבר.



רובין, אגב, היה גם השופר שקרא לסיטי לקחת יותר סיכונים בתחום המסחר בנגזרי האשראי. וסיטי לקחה גם לקחה אותם. עד כדי כך שהפסדיה בשנה האחרונה הצטברו לכדי 20 מיליארד דולר, והיא נזקקה לסיוע של 45 מיליארד דולר מהממשל כדי לשרוד.



ויקראם פנדיט, המנכ"ל הנחוש של סיטי, הבטיח זה מכבר כי לא יפרק את סיטי. כנראה שלא יצליח לקיים את הבטחתו וגם לשמור על קיומה של החברה. לבעלי המניות של סיטי הוא חייב בראש ובראשונה את הישרדותה. והמחיר שהוא ישלם הוא שינוי צביונה למצומצם וצנוע הרבה יותר.