גם אתם יכולים להרוויח מהבנקים

הבנקים הישראליים לחוצים על כסף.



בגלל ההפסדים שנוצרו להם מפעילות מתן אשראי לחברות גדולות, בגלל חובת העמידה ביחסים הפיננסיים שמכתיב להם בנק ישראל (כולל עלייה ביחסי הלימות ההון), ומשום שהם תמיד מעוניינים לשפר את יחס הפיקדונות להלוואות שלהם, עושים הבנקים בשבועות האחרונים מאמצים ניכרים כדי לגייס כסף רב ככל האפשר.

מאמץ אחר שהם עושים הוא גיוס כספים בשוק ההון דרך הנפקת איגרות חוב. ההנפקות היחידות שבוצעו בשבועות האחרונים היו של בנקים, והן נרכשו על ידי הגופים המוסדיים. במסלול מקביל מנסים הבנקים לגייס כסף מציבור המפקידים. הם מנסים לשכנע את הציבור להשקיע אצלם בפיקדונות ותוכניות חיסכון, ומציעים לו תנאי הפקדה יוצאי דופן.



המאמץ העיקרי של הבנקים מגיע לשיא בימים שלפני סוף השנה האזרחית. בתקופה זו הם רוצים לייפות את הדו"חות השנתיים, והשנה הם רצו בכך יותר מתמיד. והנה מתברר שבניסיון להציג מאזן ויחסים פיננסיים ורודים ב-31 בדצמבר, הציעו כמה מהבנקים הגדולים (בנק הפועלים היה אחד מהם) תנאי הפקדה כמעט חלומיים. בפיקדון שקלי קצר הציעו חלק מהבנקים ריבית של עד 1% מעל ריבית המק"מ של בנק ישראל. בפיקדון במטבע חוץ הוצעה ללקוחות גדולים ריבית חלומית של 0.5% מעל ריבית הליבור לאותו הטווח. בפיקדונות ארוכים היו גם כמה לקוחות שקיבלו ריבית שנתית צמודה של כמעט 4%.



אלא שתנאים אלה כבר אינם קיימים. תנאי ההפקדה המופלגים האלה נמוגו עם סגירת שנת הכספים של הבנקים, והחל ב-1 בינואר 2009 המבצעים יוצאי הדופן הסתיימו. מי שלא קפץ על העגלה - פיספס.



גם כיום מציעים הבנקים, באופן ישיר או באופן עקיף, כמה הזדמנויות השקעה מעניינות. למי שיש לו הרבה כסף, ומדובר בסכום של 50 מיליון שקל ומעלה, מציעים הבנקים גם כיום בפיקדונות הקצרים תשואה של 0.25% מעל לתשואת המק"מ. אלה תנאים שלא ניתן להשיג כיום בשום מקום אחר. לכל האחרים, גם בעבור סכומים של עשרות אלפי שקלים, הריבית שמציעים הבנקים בפק"מ נמוכה הרבה יותר - בדרך כלל כמחצית ממה שמקבלים העשירים.



עבור כל אלה, התשואה של המק"מ טובה הרבה יותר מהריבית בפיקדון הבנקאי, גם לאחר שקלול עמלות ניירות הערך השונות. מק"מ לשנה יניב תשואה של 1.9% (לפני עמלות) - הרבה יותר ממה שתקבלו בבנק אם אין לכם עשרות מיליוני שקלים לנופף מתחת לאפו של הפקיד.



אבל למי שמוכן להשקיע בבנקים - ופק"מ הוא השקעה בבנק לכל דבר - יש עוד חלופות שראוי לשקול. אחת מהן היא רכישה של איגרות חוב בנקאיות הנסחרות בבורסה: איגרות חוב לכ-5 שנים של שני הבנקים הגדולים, למשל, מניבות כיום תשואה לפדיון צמודה למדד של בין 4% ל-5% בשנה. זה הרבה יותר מהתשואה שתקבלו על איגרת חוב ממשלתית לתקופה דומה - כ-2.5%.



פער התשואות הזה נובע כמובן מפערי הסיכון בין הבנקים למדינה. אבל כמה משמעותי הסיכון שבנק גדול יפשוט את הרגל ולא יעמוד בהתחייבויות שלו? באופן רשמי אין בישראל ביטוח פיקדונות ממשלתי, וגם לא צפוי שיהיה כזה, אך ההערכה הרווחת היא שהממשלה ובנק ישראל פשוט לא ייתנו לבנק מקומי ליפול, עקב החשש שנפילה אחת תכניס את כל המערכת הפיננסית לסחרור שלא ניתן יהיה לצאת ממנו.



המפקח על הבנקים הכריז על כך לא פעם בחודשים האחרונים, ומאחר שהונם של הבנקים אינו ענק ביחס לתקציב המדינה, זהו אכן התסריט הסביר ביותר. גם ללא ביטוח רשמי, ישנו בישראל ביטוח פיקדונות ממשלתי דה-פקטו, וכנראה גם ביטוח לאיגרות החוב שהבנקים הנפיקו, או לפחות ל-80% מהסכום. זוהי מציאות שהופכת את האג"ח של הבנקים להשקעה אטרקטיווית עבור מי שמוכן לקחת על עצמו טיפה, אבל ממש טיפה, של סיכון.



-



הלימות הון



היחס שבין ההון העצמי של הבנק לנכסי הסיכון שלו, כלומר ההלוואות שהוא מעניק. ככל שהלימות ההון גבוהה הבנק יציב יותר, אך קשה לו יותר לחלק אשראי ולייצר רווחים