>> בשבוע שעבר, עם פיטוריהם של כ-200 מעובדי חברת אפלייד מטריאלס במרכז הפיתוח של החברה ברחובות (מתוך 1,100), הגיע לסיומו פרק כואב בחיי החברה, שהתחיל לפני כחצי שנה, עם הודעתו של מנכ"ל החברה העולמית מייק ספלינטר על כוונתו לקצץ 7% מהיקף כוח האדם בעולם של החברה, העוסקת בציוד לייצור שבבים.
מי שעמד בחזית הישראלית של המהלך הוא המנכ"ל, רונן בנציון, 43, שהחל את עבודתו בחברה כסטודנט וכעבור 14 שנה מצא את עצמו בראש היחידה הישראלית ובמרכזו של המשבר הגדול ביותר שידעה החברה מאז הקמתה.
לדבריו, השבוע שבו שהה בארה"ב בדיונים כדי לסכם את מספרי המפוטרים היה אחד הקשים בקריירה שלו. "מדובר בהרבה שעות של משא ומתן, וכמות האנרגיה הרגשית שמושקעת בו סוחטת", אומר בנציון. "אז אתה מבין את המשמעות של כל חלק קטן בהחלטה. יש גם את הבדיקה שלי מול עצמי איפה הסף; איפה זה כבר לא תהליך ניהולי רגיל ומתי אני אומר 'אי אפשר יותר' - ומחליט לשים את המפתחות וללכת הביתה. היו כמה רגעים שחשבתי על זה ברצינות. הקושי הגדול הוא בבדידות. ההרגשה שאף אחד לא באמת שותף להחלטות ולמשמעויות".
בתקופה שבה מנכ"לים רבים נמנעים מלהתראיין, במיוחד אם החברות שבראשן הם עומדים נאלצו לפטר עובדים רבים, בנציון דווקא מפגין פתיחות יחסית. אלא שכל ניסיון לחלץ ממנו אמירה אישית נתקל בחומה בצורה. לכל אורך הראיון הוא מחושב בדבריו, שוקל כל מלה ומתמהמה לפני כל תשובה. מצד אחד חשוב לו לחשוף את הקושי שבתהליך, ומצד שני הוא מקפיד להפגין חזות חייכנית, בטוחה בעצמה ובצדקת הדרך המקצועית.
כך למשל, כשהוא מתאר את השבוע השני הקשה מבחינתו בתהליך, שבוע ההודעה לעובדים, שעם חלקם דיבר באופן אישי: "תמיד יש מקרים קשים, כואבים ולא נעימים שבהם נאלצנו להיפרד מאנשים שברור לי שיהיה להם קשה בחוץ. אני חושב שעשינו כמיטב יכולתנו תהליך הוגן. האם זה מספיק? אף פעם זה לא מספיק".
אחת הטענות שהועלו על ידי עובדי החברה היתה על פרק הזמן הארוך שעבר מאז ההכרזה על הצורך בתהליך התייעלות ועד לביצוע בפועל - פרק זמן שבו העובדים היו שרויים באי ודאות, ניזונו משמועות ובילו את רוב זמנם בניחושים ותהיות על מי תיפול חרב הפיטורים.
תהליך פיטורים "אמריקאי"
לדברי בנציון התהליך הארוך היה בלתי נמנע. "תהליך הפיטורים התחיל למעשה עם ההודעה לבורסה ולא לפני", הוא אומר. "זה כולל תכנון אסטרטגי, הגדרת סדרי עדיפויות, ורק אחר כך שיקולי ביצועים של עובדים והתחשבות במקרים קיצוניים. זה שם אותך בעמדה כמעט בלתי אפשרית של לשחק את אלוהים. מכל הבחינות עדיף לגמור את זה כמה שיותר מהר, אבל מבחינה טכנית אי אפשר היה לנהל את התהליך באחריות ולדלג על שלבים".
כחלק מתהליך פיטורים "אמריקאי" התבקשו העובדים לחתום על טופס ויתור על תביעות עתידיות, מהלך מתמיה בהתחשב בעובדה שבנציון מצהיר שחבילת הפיצויים היתה גדולה מהמחויב בחוק, וכי כל זכויות העובדים נשמרו. "זה נוהל מקובל שלא נובע מכוונה להתחבא", הוא מסביר. "חלק מתהליך סיום עבודה הגון הוא המנגנון שבו אנחנו הולכים את ה'עוד מטר' כלפי העובד. אם אחר כך נמצא את עצמנו בסיטואציה של להגן על ההחלטה בבית משפט זה כבר לא הגון. אני רוצה להימנע מכך גם בגלל המשמעויות הכספיות של התמודדות עם עשרות מעובדי בבית המשפט - אף שאני בטוח שאצליח להגן על עמדותינו".
בנציון מתעקש שהאוטונומיה העסקית של השלוחה הישראלית היא כמעט מוחלטת, אך מודה שבכל הקשור לנורמות ההתנהלות בתהליך הקיצוצים ההחלטות נופלות בארה"ב. "הם מקבלים את ההחלטות, ותהליכי התכנון והביצוע מנוהלים מפה. חשוב להדגיש שצעדי ההתייעלות היו מתבקשים. לא יכולתי להתמקח עם מנהל שלי בחו"ל ולשאוף ל-0% קיצוץ בישראל כי אז הייתי חוטא לתפקידי. זה ניסיון אמיתי להתייעל, ולא להפוך את התהליך לבזאר. אני לא התרנגולת שמגנה על העובדים והוא לא הצורר. הדיון הוא באמת על מה נכון לעשות".
"רק דרג ההנהלה הבכיר, כולל אותי, התבקש לוותר על 5%-10% משכרו", הוא אומר, והכוונה היא לקבוצה של כ-10 מנהלים במטה החברה בישראל. המטרה לדבריו היתה לא לפגוע בתנאי העסקתם של העובדים שנשארו.
ועדיין, מעל אותם עובדים שנשארו מרחפת עננת אי ודאות. איש מהם אינו יכול להיות בטוח שהוא יכול להמשיך בעבודתו באופן רגוע ולהרגיש מוגן מפיטורים. בנציון: "הם יכולים להיות רגועים מהבחינה הזו שאין לי תוכניות חבויות להיפטר מאנשים בעתיד הקרוב. החלק היותר מורכב הוא מה יקרה בעוד שנה למשל. התחזיות שלי היום לגבי מה נכון לחברה יכולות להתברר כלא נכונות, ואז נצטרך לעשות התאמות, אבל כרגע אין תוכניות לסכן עוד מקומות עבודה".
הטכנולוגיה שתחלץ את הענף מהמשבר
תעשיית השבבים ספגה בשנה האחרונה מכות לא קלות: מצד אחד הביקושים בשוק נפגעו עקב המשבר הכלכלי, ומצד אחר תפוקת החברות היתה גבוהה מדי. באחרונה מספר רב של יצרניות שבבים צימצמו את תפוקתן, לדוגמה סנדיסק, שחתכה את תפוקת השבבים בקרוב ל-30%. בנציון נזהר מאוד בתשובותיו על השאלות לגבי תעשיית השבבים, בין היתר לגבי מצבן של חברות שבבים נוספות כמו אינטל וסנדיסק.
"לא רק שהחברות דחו את הפרויקטים שלהן כדי לשפר את טכנולוגיות הייצור, הן אף הורידו את התפוקה שלהן. המשמעות היא שגם אם החברות לא ייצרו בטכנולוגיה חדשה, הן גם לא ירכשו ציוד נוסף כדי להגדיל תפוקה היות והם מייצרים ברמה של 70%. בשלב מסוים תעשיית השבבים תצא מהמשבר שבו היא נמצאת. ההזדמניות בשוק יהיו בעיקר בסביבת המובייל ושבבי הפלאש, שספגו עד כה את אחת המכות הקשות ביותר", אומר בנציון.
"אפלייד מטריאלס מקדימה את תעשיית השבבים, שכן השקעות בציוד נעשות לפני שהחברות מתחילות לייצר בייצור המוני מוצרים חדשים. להערכתי, בנקודה כלשהי ב-2010 תעשיית השבבים תצא מהמשבר, ותיכנס למחזור עסקים חיובי".
הדור הבא שכעת אפלייד מטריאלס מתכוננת לפתח עבור כלי ייצור יתאפיינו בצריכת הספק נמוכה יותר וקיבולת זיכרון גדול יותר. ואולם אין די בכך, שכן יש צורך בכדאיות כלכלית. "צריכת הספק נמוכה וכניסה של יותר פונקציונליות לכל שבב היא חשובה, אך המבחן האמיתי הוא עלות סבירה עבור ביצועים. כבר היום אנחנו מייצרים ציוד עבור טכנולוגיית 32 ננומטר, טכנולוגיות ייצור בגדלים של 26 או 28 ננומטר כבר קיימות, חדירתן לשוק מותנית בכדאיות כלכלית".
"היו רגעים שחשבתי לשים את המפתחות וללכת הביתה"
מאת עידו סולומון ופז וייסמן
11.1.2009 / 7:06