מי מפחד מנפילת טייקון?

בחודשיים האחרונים גיליתי תופעה מדהימה. כל איש עסקים, חבר או סתם מכר אקראי שאני פוגש שואל אותי בערך אחרי שלוש דקות את אותה שאלה: “תגיד, יש אפשרות שהטייקונים ייפלו?” או “מי יהיה הטייקון הראשון שייפול?”

טוב, טוב, אני יודע מה תהיה התשובה שלכם. אתם, התקשורת, אשמים. שיגעתם אותנו במשך חמש שנים עם סיפורי ההצלחות והרכישות שלהם - אז עכשיו מדוע אתה מתפלא שאנחנו מתעניינים בנפילתם?

לא, רבותי. אנחנו לא מתפלאים על העניין שלכם בטייקונים. מה שמפליא אותנו הוא עננת הדאגה האמיתית שנסוכה על פניכם כאשר אתם שואלים את השאלה הזאת. אז הנה, במקום לתת תחזיות מפחידות, שחורות, קשות לשנת 2009 האיומה והנוראה שניצבת בפתח - נגוון החודש עם טור הרגעה לשנה החדשה שבפתח: אל תחששו מנפילת הטייקונים, אל תיתנו לזה להדיר ולו דקה אחת משנתכם (אלא אם כן אתם טייקונים בעצמכם). הנה כמה נקודות חשובות שאולי ירגיעו אתכם:

הטייקונים כבר נפלו. אל תמתינו לנפילה נוספת, גרועה יותר, המניות של רובם ירדו ב-70% עד 90% בשנה האחרונה והאג”חים שלהם נפלו בשיעורים דומים. זה לא שהם לא יכולים ליפול יותר, אבל רוב מחיקת הערך מתיקי ההשקעות והפנסיה שלכם כבר מאחורינו.

זה עניין מתמטי. שווי השוק המצרפי של המניות שלהם ירד מכ-100 מיליארד שקל לכ-20 או 30 מיליארד, ואם תהיה ירידה נוספת היא תהיה שולית ביחס להשמדת הערך הראשונית. ועוד נקודה קטנה: אל תצפו לראות את הטייקונים יורדים מכל נכסיהם וחיים חיי דלות בתוך קרטון בפארק. הם תמיד משאירים לעצמם כמה עשרות מיליוני דולרים בצד, לימי סגריר. שום דבר לא יפריד בינם לבין הכסף הזה.

ומה עם האג”חים שלהם? מה יקרה אם הם לא יפרעו את ההלוואות שהם לקחו מאיתנו באמצעות הפנסיות שלנו? גם כאן זה אותו סיפור: איגרות החוב כבר קרסו והן משקפות היום תסריט שבו הטייקונים פורעים רק חלק מהחוב שלהם.

לפעמים חצי ולעתים גם שליש. הנקודה החשובה שיש לשים לב אליה היא שהמשקיעים המוסדיים שהפקדנו את כספנו אצלם לא יעשו בשנה הקרובה יד אחת עם הטייקונים נגדנו, אלא ידאגו לשפר את מצבם של בעלי המניות והאג”ח מהציבור בכל הסדר חובות שהטייקונים ינסו לתפור כדי להציל את חברותיהם.

מה יקרה לעשרות אלפי האנשים שמעסיקים הטייקונים? תתפלאו, אבל ברוב המקרים לא יקרה להם שום דבר מנפילת הטייקון עצמו. אם העסקים עצמם הם בריאים ומייצרים מזומנים - אזי קריסת הטייקון רק תביא להעברת בעלות עליהם. אם העסקים במצב גרוע - הם ממילא היו נסגרים או מצטמצמים גם אם מצב הטייקון היה מעולה.

ובכלל, כדאי לזכור שהטייקונים, בניגוד לרושם שהצליחו ליצור באמצעות גדודי היחצ”נים ועיתונאי החצר שלהם, אינם מייצרים מקומות עבודה רבים. קנייה ומכירה של חברות או זכייה במכרזים ממשלתיים לא מייצרת מקומות עבודה. מקומות עבודה נוצרים כשמקימים מפעלים חדשים, וממילא את רוב מקומות העבודה במשק בארץ ובחו”ל מייצרים עסקים קטנים ובינוניים.

אבל מה עם החובות לבנקים? נכון, זאת הנקודה המטרידה ביותר: לטייקונים יש חובות של עשרות מיליארדי שקלים למערכת הבנקאות, אבל מול החובות האלה יש גם נכסים. גם במקרה הזה השוק לא המתין לנפילת הטייקונים כדי לתמחר מחדש את הסיכונים. מניות הבנקים נסחרות בבורסה במחצית מהונם העצמי בדיוק בגלל סיבה זו: השוק מעריך שהבנקים עשויים לספוג הפסדים של כמה מיליארדי דולרים בגין חובות הטייקונים. אם ההפסדים יהיו גדולים יותר - הממשלה תצטרך להזרים כסף לחיזוק איתנות הבנקים.

אז אפשר לישון בשקט בלילה? לא בדיוק. יש מספיק סיבות לדאגה עם פתיחת שנת 2009, שעומדת להיות אחת השנים הקשות ביותר שידעה הכלכלה הגלובלית מאז נולדו רוב קוראי המגזין הזה. לכולנו צפויים השנה אתגרים גדולים וקשיים לא קטנים. אבל תעזבו אתכם מהטייקונים, הצרות שלהם מרגע זה והלאה הן באמת צרות של עשירים - ולא הצרות שלכם.