חברת החשמל זכתה להלוואה מהציבור בהיקף של 2 מיליארד שקל - אך מעדיפה לשכוח את תנאי ההלוואה

חברת החשמל אינה עומדת בחלק גדול מההבטחות שנתנה לרשות החשמל כתנאי להעלאת תעריפי החשמל - כך עולה מבדיקת TheMarker. בשבוע שעבר אמור היה תעריף החשמל לצרכנים הביתיים והעסקיים לרדת בשיעור של 4.7%, ואולם התעריף לא ירד לבסוף ולו באגורה אחת - זאת משום שבשבוע שעבר עלה במקביל תעריף החשמל מלאכותית בשיעור דומה (4.2%), במטרה לממן את תוכנית החירום למשק החשמל.

הצורך בתוכנית החירום נולד כתוצאה מהעיכובים המתמשכים בהקמת תחנות הכוח של חברת החשמל וכישלון הפיתוח של משק החשמל הפרטי, שבגינם שוב נדרש הציבור לפתוח את הכיס - ולשלם כפליים עבור שירות שאמור היה לקבל ממילא.



כדי להבטיח שהפעם תנוצל ה"הלוואה" (ייקור התעריפים) המיוחדת שניתנה לחברת החשמל באופן המיטבי, קבעה רשות החשמל (הרגולטור של חברת החשמל) שורת התניות להלוואה זו - במטרה למנוע הזרמה של כספים אלה לתוספות שכר מנופחות, לכיסוי גירעונות או אף לקופת הפנסיה התופחת של עובדי החברה. ואולם מרגע שאושרה ההלוואה, נראה כאילו מעדיפה חברת החשמל להשאיר התניות אלה על הנייר.



תנאים מרוככים



ב-30 באוקטובר 2008 אישרה מליאת רשות החשמל את העלאת התעריפים בשיעור של 4%-5% החל בינואר 2009, למשך שנתיים. זאת כדי לממן הקמת חמש יחידות ייצור חשמל בידי חברת החשמל עד קיץ 2010, במסגרת תוכנית החירום למשק החשמל. מדובר בהחלטה תקדימית, שהעניקה לראשונה לחברת החשמל מימון טרומי עבור ביצוע תוכנית פיתוח - ולא מימון בדיעבד.



תוכנית החירום למשק החשמל אושרה בממשלה במארס 2008, ונועדה לתת מענה מיידי למחסור הצפוי בכושר ייצור החשמל באמצעות הקמת חמש תחנות כוח ב-2009-2012. הממשלה אמנם אישרה את התוכנית - אך לא עסקה כלל בשאלת מימונה.



כשהניחה חברת החשמל על השולחן את עלות הקמת הפרויקטים - 7 מיליארד שקל לפי חישוביה, שמשמעותם ייקור של תעריפי החשמל ב-6.3% - נפתח הוויכוח על מקורות המימון: דירקטוריון חברת החשמל התנגד למימון התוכנית ממקורותיה העצמיים של החברה, בגלל נטל החוב שהחברה נושאת ממילא; רשות החשמל התנגדה להעלאת התעריפים; והאוצר התנגד למימון התוכנית מתקציב המדינה.



בתום סדרת התכתשויות ממושכת, הציעה חברת החשמל לרשות לממן רק את עלות הקמת השלב הראשון בתוכנית, להקמת שלוש תחנות כוח ב-2.4 מיליארד שקל - ולדחות את הדיון סביב המימון של המשך התוכנית.



בעקבות הצעת החברה הודיעה הרשות כי תכיר בעלויות של עד 2 מיליארד שקל למימון הקמת התחנות - זאת באמצעות העלאת תעריפי החשמל לציבור מינואר, בעוד שהחברה תקבל על עצמה את עלויות רכישת הציוד בשיעור של 85% באמצעות אשראי ספקים (800-900 מיליון שקל).



עם זאת, הרשות התנתה את התוספת התעריפית בכמה תנאים, גם אם מרוככים, שבהם נדרשה חברת החשמל לעמוד על מנת לזכות בתוספת התעריפית החריגה: דיווח רבעוני על עמידה בלוחות הזמנים ליישום תוכנית החירום; עמידה בלוחות הזמנים למימוש תוכנית הפיתוח של החברה בכללותה; ביצוע מהיר ככל הניתן של מהלכי ההתייעלות שעליהם הכריזה החברה ("תוכנית מצפן"); הפקדת כספי התוספת התעריפית בחשבון ייעודי שיבוקר חיצונית; ובעיקר - התחייבות לא להעביר כספים לקרן הפנסיה של עובדי חברת החשמל מעבר להפרשה השוטפת, וזאת עד לסיום בדיקות הוועדות שמונו לעניין ההתחייבויות הפנסיוניות התופחות של החברה.



ועד העובדים איים לפוצץ את הסכם הפשרה נוכח הסעיף האחרון, בטענה כי נכלל בחוסר סמכות - אך לאחר שכנוע אינטנסיווי הסיר את איומיו, ואישור התוספת התקבל.



ואולם מהרגע שבו אישרה את הסכם המימון (בו נושא בעיקר הכיס הציבורי) - החלה חברת החשמל במהלך עקבי והדרגתי, שנועד לכאורה לפורר את כל הכבלים שמנעו ממנה לעשות בכספים כבשלה.



שובה של הדלת המסתובבת



לא חלף חודש מקבלת האישור, ובתחילת דצמבר אישר דירקטוריון חברת החשמל גיוס של 400 עובדים זמניים לאגף הביצוע בחברה לצורך הקמת פרויקטים של תוכנית החירום, כשבהנהלה אף דנים בגיוס מאות עובדים נוספים לצורך הקמת התחנות. זאת בניגוד לתוכנית ההתייעלות שמקדם מנכ"ל החברה עמוס לסקר, שכוללת בעיקר פיטורים של 2,000-2,500 עובדים מהחברה עד 2010. בחברה ציינו בתגובה כי אין כל סתירה בין המהלכים, ואולם בהנהלת החברה כבר דנו באפשרות לצרף את חלק מכוח העבודה החדש לשורות העובדים הקבועים בחברה, והזכירו את תופעת "הדלת המסתובבת" מן העבר.



לאחר שבוע נוסף, יו"ר דירקטוריון החברה, מוטי פרידמן, ניצל כינוס של עובדי החברה באילת כדי להצהיר כי החברה תבחן אפשרות לדחות את לוחות הזמנים של תוכנית ההתייעלות לחברה, וכן את פיטורי העובדים במסגרתה, לנוכח המשבר הכלכלי המתרחב. דבריו אלה זכו לחיזוק שבועיים לאחר מכן במסיבת עיתונאים שערך המנכ"ל לסקר, שבה הודיע כי החברה תסתפק ביעד פיטורים של 500-600 עובדים עד סוף 2009 - ואולי 1,000 עובדים עד סוף 2010.



במקביל החליט גם ועד העובדים לסגת מהסכמתו להתניות הנלוות, שכוללות איסור הזרמת כספים עודפים לקופת הפנסיה של העובדים. במכתב שהפיץ יו"ר הוועד דוד צרפתי בתחילת דצמבר, הצהיר: "אנו רואים בתנאי שנקבע תנאי בלתי חוקי, הבטל מעיקרו, ולפיכך הרשות ופקידיה נדרשים שלא לפעול לפי תנאי זה ולפרסם ללא דיחוי הודעה על ביטולו. ככל שלא תעשו כן, בכוונת ארגון העובדים למצות את כל האמצעים החוקיים העומדים לרשותנו על פי כל דין". מאז שיגור המכתב איים הוועד בעצירת קידום התוכנית - והתחיל ללחוץ על חברי הרשות להתקפל ולבטל את הסעיף.



ללא קנס על פיגור בתוכנית



בנוסף, בימים האחרונים מודים גם בסביבת חברת החשמל כי היעד של הפעלת שתי טורבינות הגז ברמת חובב כבר בקיץ הקרוב הוא בלתי אפשרי, וכי למעשה, הפתרון הנדרש לביקוש החשמל בקיץ 2009 יופעל ככל הנראה רק בחורף 2010. ואולם גם אם תוכנית החירום התייתרה למעשה, לא נכלל בהחלטת הרשות כל סעיף שקונס את החברה בגין פיגור או דורש ממנה להשיב את הכספים שקיבלה עבור משימה זו.



לאחר שסעיפים אלה כבר מוסמסו, נותר לחברת החשמל סעיף כובל אחרון - זה המחייב גם אותה לקחת חלק במימון התוכנית, ולהשיג אשראי ספקים עבור מימון רכש הציוד. ואולם אתמול כבר פורסמו בעיתונות "זעקות שבר" מכיוונה של החברה, לפיהן היא מתקשה גם בגיוס אשראי הספקים שבו היא נדרשה - והסכימה - לשאת בעצמה.



להיכן עשויים לזרום אותם 2 מיליארד שקל, שהציבור הלווה לחברת החשמל עבור הפרויקט המסוים בלוחות הזמנים הקבועים? נראה כי גם לזה דאגו בשבועיים האחרונים להשיב בחברת החשמל. על רקע טענות עובדי החברה לגירעון אקטוארי של כ-4 מיליארד שקל בקופת הפנסיה, תקציב פיתוח של 4 מיליארד שקל לשנת 2009 והחזר חוב מפלצתי בהיקף של כ-6 מיליארד שקל בשנה זו בלבד - החליט דירקטוריון החברה לקצץ במחצית את היקף גיוס ההון המתוכנן של החברה בחו"ל - ממיליארד דולר ל-500 מיליון דולר בלבד. מנין תשיג החברה את הכספים הדרושים לה כדי להמשיך לפעול? אולי על ידי בקשת "הלוואות" ייחודיות נוספות מן הציבור הרחב.