החוכמה הכי גדולה היא לדעת לצאת בזמן

>> אתמול בבוקר הודיעו רוני בירם וגיל דויטש, מייסדי בית ההשקעות אקסלנס, לחברת הפניקס על מימוש האופציה למכירת יתרת מניותיהם באקסלנס להפניקס. אם לא יהיו הפתעות, בתחילת מאי תרכוש הפניקס מהשניים 40% ממניות אקסלנס.

ההודעה הזכירה שוב כי בירם ודויטש עשו את עסקת חייהם. ההסכם, שנראה אטרקטיווי גם ב-2006, נראה כיום פנטסטי. השניים ימכרו בקרוב את אחזקותיהם בעסקה שתשקף לבית ההשקעות שווי של 1.75 מיליארד שקל - רחוק מאוד מהשווי שמעניק השוק לבית ההשקעות בבורסה, שמסתכם ב-446 מיליון שקל. ואולם בירם ודויטש לא לבד.



ימי המשבר שאנו חווים כעת מבליטים את המפסידים הגדולים, אותם אנשי עסקים המחזיקים בידיהם חברות ונכסים ששוויים התכווץ. ואולם מהצד השני ניצבים המרוויחים - אלה שהשכילו למכור ולממש את הנכסים שבידיהם בדיוק ברגע הנכון, לפני שהשוק קרס, כשעדיין ניתן היה למכור אותם בשווי גבוה.



מתחילת 2007 נרשמו כמה עסקות שניפחו את חשבונות הבנק של המוכרים. כיום, בעיצומו של המשבר העולמי, עסקות אלה נראות אפילו מוצלחות יותר.



קרב לא פשוט



בירם ודויטש הקימו את בית ההשקעות שלהם ב-1992, ומאז זכו למוניטין של אנשי עסקים אגרסיוויים. הם זיהו נישות ריקות בשוק ההון והשתלטו עליהן, נקטו מדיניות שיווקית אגרסיווית, רכבו על גלי הגאות בשוק ההון וקידמו את בית ההשקעות למעמד של אחד המובילים בשוק.



את אופציית הזהב השיגו בירם ודויטש בשלהי 2005 - אז רכשה הפניקס את השליטה (40%) באקסלנס מבירם ודויטש לפי שווי של 775 מיליון שקל, והעניקה להם אופציה למכור את יתרת האחזקות שלהם (20.5% לכל אחד) עד 2010. הנוסחה לעסקה, שפורסמה באחרונה, הצליחה להפתיע גם את מי שכבר העריך את בירם ודויטש כאנשי עסקים ממולחים. הנוסחה, המתבססת על מכפיל רווח 12 והון עצמי, גוזרת לבית ההשקעות שווי של כ-2 מיליארד שקל - יותר מפי ארבעה משוויו בבורסה כיום. בירם ודויטש יודעים שסיבוב המכירה השני של מניות אקסלנס להפניקס לא יהיה פשוט כמו הראשון, והם מתכוננים לקרב לא פשוט, שלקראתו שכרו עורכי דין ואיש יחסי ציבור.



כואב אבל פחות



לפני כמה שבועות עזב ארקדי גאידמק את ישראל, כשהוא מותיר אחריו שורה ארוכה של נושים, אבל היתה תקופה שבה גאידמק היה הכיס העמוק של המשק הישראלי. הפרמיות הגבוהות שהציע אז במסע הקניות שערך כאן הביאו בעלי חברות רבות לפרוש את מרכולתן בפניו.



למרות הספקולציות וההצהרות של גאידמק, לא כל העסקות יצאו אל הפועל. גם באלה שיצאו אל הפועל, לא כל המוכרים זכו לראות את הכסף שהובטח, אך היו כאלה שכן. באפריל 2007 החליטו האחים למשפחת אביב - דורון אביב ודפנה הרלב - למכור לגאידמק את אוסיף, חברת הנדל"ן שמשפחתם בנתה במשך 15 שנה, לפי שווי של מיליארד שקל. גם בזמן אמת דובר על עסקה מוצלחת מאוד: השווי שיקף לאוסיף פרמיה של 85% מעל הסכום שבו תימחר השוק את החברה. האחים לבית אביב קיבלו לכיסם 600 מיליון שקל.



ואולם על רקע המצב בענף הנדל"ן שנה וחצי לאחר העסקה, הפרמיה שקיבלו בני המשפחה ביחס למחיר החברה הנוכחי הופכת כבר לתלת-ספרתית. בשנה האחרונה קילפה המניה 87% משוויה, ואוסיף נסחרת כיום ב-87 מיליון שקל.



אביב והרלב אינם שמחים על האירועים בחברה שלהם. "זה כאב וזה כואב", אמרו השניים באחרונה על מצבה העגום של החברה. "עבדנו קשה מאוד כדי להפוך את אוסיף לחברה המוצלחת שהיא היתה. יש שחושבים שגאידמק יצא פראייר (בשל המחיר הגבוה ששילם - ש"מ), אבל זה לא נכון - אוסיף עמדה על המדף באותה תקופה באותם תנאים ובאותו מחיר. לפני גאידמק גורם נוסף התעניין ברכישה של החברה", אמרו. פראייר או לא, בשל הניהול הכושל ומצב השווקים אוסיף רחוקה משווי של מיליארד שקל, והאחים לבית אביב עשו עסקה מצוינת.



עם הרכישה הצהיר גיאדמק שהוא מתכוון להפוך את אוסיף לחברה בסדר גודל של אפריקה ישראל - שהיתה אז חברת אחזקות משגשגת. ואולם למרות החלומות הגדולים, שנה לאחר מכן אוסיף כבר היתה על המדף - הפעם במחיר הרבה פחות נוצץ. באוקטובר האחרון זכה שלמה אייזנברג בהתמחרות שנערכה על מניות אוסיף. קבוצת ישרס שבשליטת אייזנברג הציעה 135 מיליון שקל בעבור כ-64% ממניות אוסיף, מחיר ששיקף לחברה שווי של 210 מיליון שקל - כחמישית מהשווי שלפיו רכש גאידמק את השליטה כשנה וחצי קודם לכן - מה שהבליט עוד יותר את התזמון המושלם של אביב והרלב.



העסקה נחתמה תוך כמה שעות



בני משפחת אביב אינם היחידים שהרוויחו מפזיזותו של גאידמק. זמן קצר לאחר רכישת אוסיף החליט גאידמק על רכישת השליטה בחברת ההשקעות גילאון של הדר שמיר ומנשה גייזלר. המכירה, כפי שנהוג בעסקות שמבצע גאידמק, נחתמה תוך כמה שעות ובפרמיה משמעותית על מחיר השוק. כחלק מהעסקה רכש גאידמק 50.5% מהחברה במחיר של 5.2 שקלים למניה - פרמיה של כ-46%, ששיקפה לגילאון שווי של 167 מיליון שקל.



הנהנים העיקריים היו בעלי השליטה ובעלי העניין. טאו תשואות, זרוע ההשקעות של אילן בן דב, מכרה 14.2% מאחזקותיה בגילאון ב-23.7 מיליון שקל; גבי רוטר מכר דרך רוטר השקעות כ-1.6 מיליון מניות תמורת 8.4 מיליון שקל; המייסדים מנשה גייזלר והדר שמיר מכרו כ-4 מיליון מניות כל אחד תמורת 21 מיליון שקל כל אחד, וניר שמיר, שהחזיק בכ-5% מהחברה, מכר 1.77 מיליון מניות תמורת 9.3 מיליון שקל.



מאז החליפה גילאון כמה ידיים, תוך שהיא רושמת הרעה בפעילות: ב-2008 צנחה מנייתה ב-95%, והחברה מכרה את בית ההשקעות ספרינט לאלומות. לפני כארבעה חודשים עברה גילאון לידיה של משפחת ויליגר. הסיבה למעבר היתה הלוואה שלקח גאידמק ממשפחת ויליגר, שכנגדה שועבדו המניות. בנובמבר האחרון מכרה משפחת ויליגר (51%) את גילאון לירון ייני תמורת 7.2 מיליון שקל.



לגילאון, אוסיף וחברות נוספות שרכש גאידמק היה אולי פוטנציאל אדיר אבל גאידמק, שהגיע לאחד העם בקול גדול, התברר כאיש עסקים ומנהל מסדר גודל צנוע בהרבה, והחברות בשליטתו רשמו הרעה בפעילות.



אנגל מחכה לסיבוב הסחורות הבא



בתחילת 2006 פתח שעיה בוימלגרין במסע רכישות בישראל. במארס 2006 הוא רכש מאי.די.בי את חברת הנדל"ן אזורים תמורת 286 מיליון דולר, לפי שווי של 500 מיליון דולר - פרמיה של 18% מעל מחיר השוק. אלא ששנה לאחר מכן ביצע בוימלגרין עסקה נדיבה אף יותר: באמצעות אזורים רכש בומלגרין את חברת לגנא הולדינגס (61.8%) מיעקב אנגל לפי מחיר של 65 שקל למניה, ובתמורה כוללת של 430 מיליון שקל. המחיר הנדיב ששילם בוימלגרין היה גבוה בכ-54% מהמחיר שבו נסחרה המניה בשוק אז, וזקף ללגנא שווי של 696 מיליון שקל. כבר אז טענו בשוק שאנגל עשה עסקה מצוינת, ועל בוימלגרין נמתחה ביקורת. עסקי הנדל"ן של לגנא במזרח אירופה נראו אטרקטיוויים בתחילת 2007, אבל בימים אלה מתעכבים הפרויקטים והמניה צונחת. מאז הרכישה צללה מניית לגנא ב-87%, לשווי שוק של 47 מיליון שקל בלבד.



אנגל, המרוויח הגדול בעסקת לגנא, מצא באחרונה אפיק השקעה לכסף - עסקי כריית המתכות באלבניה, ליבריה וטנזניה. גאות הסחורות שהגיעה לשיא לפני כחצי שנה אמנם שככה, אולם אנגל בטוח שזוהי ההזדמנות להשקיע בזול ולחכות לסיבוב הסחורות הבא.



הברוקרים ניצלו את הגאות



בשלוש השנים האחרונות השתנה הנוף במגזר הפיננסי המקומי. ועדת בכר יצאה לדרך, והברוקרים הפרטיים פרחו. נכסי הבנקים נמכרו לבתי ההשקעות במכפילים נדיבים, והבנקים רשמו עסקות מצוינות. צמיחתה של הזירה הפיננסית הביאה עמה כמה אקזיטים מעניינים.



בתחילת אוגוסט 2008, בעת ששהה בחופשה בשווייץ, התנפח חשבון הבנק של מאיר אוזן ב-130 מיליון שקל. אוזן מכר להפניקס את שקל, סוכנות הביטוח הפרטית הגדולה בישראל, שהיתה בבעלותו. "ברגע שהבנתי את השינויים שיהיו במגזר הפיננסי הבנתי שהפור נפל ובחרתי לחבור לגוף פיננסי גדול", הסביר אז אוזן. מהלך המכירה של אוזן היה מתוזמן היטב: כיום, פחות מחצי שנה לאחר המכירה, עסקות מזומן תפוחות כבר אינן עומדות על סדר היום.



גם רוי רגב, יו"ר קסם, לקח בקיץ האחרון כמה מיליונים הביתה. רגב, שהקים את חברת תעודות הסל וחתום על התעוררות ענף תעודות הסל המקומי, מכר מחצית מאחזקותיו (7.5%) בחברה שהקים תמורת 15 מיליון שקל. העסקה בין רגב לאקסלנס בוצעה לפי שווי של 205 מיליון שקל לקסם, ונעשתה ביחס של 1.7% (שווי חברה חלקי נכסים מנוהלים). על אף שהיה זה רק בקיץ האחרון, כיום היה רגב מקבל הרבה פחות. הירידות החדות בשווקים כיווצו את מצבת הנכסים של קסם ב-3 מיליארד שקל, והיא מנהלת כיום 9 מיליארד שקל בלבד.



אורן חנוכה, מנכ"ל קופות הגמל של דש, מכר באוגוסט 2008 את האופציות שהחזיק בחברת קופות הגמל של דש לחברה האם, דש השקעות, תמורת 18 מיליון שקל במזומן. חנוכה החזיק באופציות בהיקף של 3% ממניות החברה, כך שהעסקה שיקפה אז לדש קופות גמל שווי של 600 מיליון שקל. חנוכה, שמונה לנהל את חברת הגמל של דש ב-2003, הצליח עם מנכ"ל דש, קובי לוינסון, למתוח את ההצלחה והמוניטין של דש, שמנהלת כיום 15 מיליארד שקל. בסוף 2004, כשנה לאחר מינויו, קיבל חנוכה 164 אלף אופציות - תמריץ שחנוכה ידע לממש בזמן.



כשנה לפני חנוכה, רגב ואוזן וכחודש לפני תחילת המשבר רשם גם אבי דויטש, מנכ"ל קופות הגמל של אקסלנס נשואה, אקזיט יפה. במאי 2007 הוא מכר את אחזקותיו (20%) בקופות הגמל ובקרנות הפנסיה לאקסלנס תמורת 20 מיליון שקל. ההסכם עם דויטש כולל עדכון נוסף בהתאם לתוצאות הקופות וקרנות הפנסיה של אקסלנס עד 2010. אם הענף יצמח בשנתיים הקרובות, דויטש עשוי לגלגל לכיסו עוד כמה מיליוני שקלים.



>> מאז 2006 מבצרת שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים, את שליטתה בבנק. בסך הכל רכשה אריסון בשנתיים שקדמו למשבר הנוכחי נתחים באריסון אחזקות ובמניות הפועלים בהיקף של כ-3 מיליארד שקל - והיה מי שהרוויח אקזיט בתזמון אופטימלי כתוצאה ממסע הרכישות האגרסיווי.



במארס 2006 רכשה אריסון את חלקו של שלמה נחמה באריסון אחזקות, חברת האחזקות של משפחת אריסון המחזיקה במניות בנק הפועלים. אחרי שנה פרש נחמה, ידיד נאמן של המשפחה במשך שנים רבות שהיה כבן לתד, אביה של אריסון, מתפקידו כיו"ר בנק הפועלים. ההערכה היא כי נחמה מכר את מניותיו, ובהמשך פרש מהבנק, על רקע חילוקי דעות אישיים ומקצועיים. תמורת מניותיו באריסון אחזקות (כ-17%) קיבל נחמה כ-180 מיליון דולר, ובתוך זמן קצר החל להרחיב את פעילות ההשקעות הפרטיות שלו.



שלמה נחמה אמנם מכר את חלקו שנה וחצי לפני נפילת ליהמן ברדרס, אבל בחינת התנהגותה של מניית בנק הפועלים מראה כי אחרי שנים של עליות החלה מניית הבנק לגמגם מיד עם האקזיט של נחמה. מאז מארס 2006 מחק הבנק 60% משוויו.



יותר מהאקזיט הפיננסי, פרישתו של נחמה מתפקידיו המקצועיים בבנק בהמשך היתה מעין אקזיט מקצועי. התקופה שלאחר יציאתו היתה זו שבה נחשפה הסתבכותו של בנק הפועלים בפרשת ההשקעות במוצרים מובנים שהנפיקו הבנקים האמריקאיים. הכתם שנבע ממחיקות העתק שביצע הבנק דבק בנחמה הרבה פחות מאשר בצבי זיו ודני דנקנר, שנותרו בבנק אחרי לכתו.