הקסם של אלדין פג

>> מכירתה של אלדין תמורת כ-160 מיליון דולר בלבד היא עוד סימן מבשר לתקופה הקשה שעומדת לעבור על החברות הנסחרות בוול סטריט. שווי השוק המתכווץ של חברות שנחשבו בעבר לענקיות כמו אלדין - שנגעה ב-2004 בשווי של 435 מיליון דולר ובתום המסחר ביום שישי נסחרה לפי שווי של כ-133 מיליון דולר בלבד (אחרי שזינקה בעשרות אחוזים בעקבות הפרסום על העסקה המתממשת) - הוא סימן לחברות הקטנות יותר לשקול אפשרויות אסטרטגיות שבעבר לא היו עולות על דעתן.

אלדין צדה את עינה של קרן וקטור האמריקאית בתחילת יולי 2008, כשמניית החברה התרסקה ב-34% אחרי שהחברה פירסמה אזהרת רווח לגבי תוצאות הרבעון השני, ואיבדה כ-60 מיליון דולר מערכה תוך לילה אחד. החברה המשיכה לאבד גובה בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, ונהפכה ליותר ויותר אטרקטיווית לחברה האמריקאית שחפצה לשלב את עסקיה עם חברה אחרת שבבעלותה, סייפנט.



בניגוד לחברות כמו סינרון, אלדין מעולם לא יצרה גלולת רעל שתדלל אחזקות של משקיעים שמגיעים לאחזקה גבוהה בחברה בניגוד לרצונה. עם זאת, כשהבין מרגלית שהחברה נהפכה לטרף לחברה האמריקאית ניסה היזם הישראלי לארגן קבוצת משקיעים שתרכוש מניות בחברה תמורת מזומן, כדי לעמוד מול החברה האמריקאית ואף לרוקן את קופת המזומנים כדי לדחות אורחים לא קרואים. מרגלית רכש את מוצר הסייפוורד לאימות דו-שלבי ואת יוטרונסק, מתחרתה האיטלקית, תמורת עשרות מיליוני דולרים, ואולם דווקא המהלך הזה הוא שהביא בסופו של דבר למכירת החברה.



מרגלית לא העריך נכון את עומקו של המשבר ואת ההאטה במחזור המכירות, כמו רבים וטובים ברחבי העולם, אולם בניגוד אליהם, הוא נכנס למשבר עם קופת מזומנים מדולדלת בהיקף של 8.8 מיליון דולר בלבד בתום הרבעון השלישי, והון עצמי שמעורר חשש בקרב כל משקיע בחברה או לקוח שמחפש חברה יציבה וסולידית לעשות עמה עסקים לקראת השנה השחורה הצפויה. וקטור, כחברה פרטית, אינה חייבת דין וחשבון לאיש, ועניינה באלדין לא פחת למרות קופת המזומנים המדולדלת. בנקודת זמן זו, שבה השווקים סתומים וקשה לגייס בהם כסף, מחיר המניה יורד והולך, הקרנות המושקעות בחברה נזקקות למזומן וההכנסות הצפויות עשויות לרדת משמעותית, נאלץ מרגלית להרים דגל לבן.