סלון כלות באשקלון: האזעקה מפריעה לתפור ולהירגע

>> סלון הכלות באשקלון של שולה אוחיון, 54, ריק ודומם. מאז תחילת הלחימה התחלפו תנועת הלקוחות הערה, השיחות הנרגשות של חתן וכלה ערב כלולותיהם והמולת המדידות - בשקט מעיק.

אירועי השמחות באזור הדרום בוטלו בזה אחר זה, ואלה שמתקיימים למרות המצב הועתקו לאזור המרכז או לצפון. בסלון הכלות, שהעסיק שתי תופרות, שני ספרים ומאפרת, יושבת אוחיון לבדה ומחכה ללקוחות. "קשה לצפות מהכלות שיבואו למדוד", היא אומרת.



בשבועיים האחרונים נסגר הסלון לימים שלמים, לאחר שבעבר עבד כמעט 12 שעות ביום, שישה ימים בשבוע. "אתמול נשארתי במשך כמעט שלוש שעות עם לקוחה דתייה בת 19 בחדר המדידה", מספרת אוחיון. "אזעקה ועוד אזעקה, ואנחנו משותקים - לא יודעים מה לעשות. רצים למקלט וחוזרים ואז שוב רצים לתפוס מחסה.



"אין תנועה בחנות, העיר משותקת. הכלות דורשות כסף בחזרה, בבנק צועקים עלי והמצב קשה. העסק הזה מפרנס אותי ואת בעלי. ההוצאות ממשיכות, ההלוואות וההתחייבויות מעיקות, והכנסה - אין.



"אני לא יכולה לשבת בבית כי גם שם הפחד משתק, אז אני מנסה לבוא לפה ולהתחיל לגזור שמלות, אבל זה לא עובד - מגיעה אזעקה ומפרה את השקט הנפשי. אי אפשר לעבוד ככה".