>> החדשות הטובות, אמר אלן בלינדר מאוניברסיטת פרינסטון בפני אולם מלא בכנס השנתי של התאחדות הכלכלנים האמריקאית (AEA) בסן פרנסיסקו, הוא ששוק המניות רשם ראלי (מרוץ עליות) ערב קודם לכן. החדשות הרעות, הוא צחק, הן ששוק המניות זינק בשל הציפייה שכל בעיות הכלכלה האמריקאית ייפתרו בכנס ה-AEA.
ואולם, זה לא מה שקרה. האווירה השלטת בכנס השנה היתה של ייאוש - לא תקווה. הטון של הכנס אשר נערך ב-3-5 בינואר, נקבע כבר בבוקר הראשון שלו, כאשר הכלכלן קנת' רוגוף מאוניברסיטת הרווארד תיאר את ממצאי מחקר חדש שערך עם כרמן ריינהארט מאוניברסיטת מרילנד.
המחקר, עבודת המשך למחקר קודם שממצאיו הוצגו בכנס הקודם ב-2008, בוחן את ההשלכות והתוצאות של משברים פיננסיים קודמים כדי להעריך עד כמה המיתון הנוכחי בארה"ב יהיה חמור.
הניתוח מבוסס על 14 משברים בנקאיים חמורים, בהם השפל הגדול וחמשת המשברים הפיננסיים הגדולים של העולם המפותח: המשבר הבנקאי בספרד בסוף שנות ה-70; בנורווגיה ב-1987; ובפינלנד, יפאן ושוודיה בתחילת שנות ה-90. המחקר כולל גם שבעה משברים בשווקים המתעוררים, שהושמטו מהמחקר הקודם מחשש שהתוצאות ייראו עגומות מדי.
האבטלה בארה"ב צפויה לעלות ל-11%-12%
שנה לאחר מכן, מחברי המחקר כבר לא חששו להישמע קודרים. האמונה היהירה לפיה "באמריקה אין משברים פיננסיים" הוכחה כעת ככוזבת בבירור, אמר רוגוף. למעשה, מחברי המחקר מצאו כי משברים בנקאיים היו נפוצים בכלכלות עשירות כמעט באותה מידה כמו במדינות מתפתחות.
ממצאיו העיקריים של המחקר מדכאים למדי. תקופות מיתון שמגיעות לאחר משברים פיננסיים הן לרוב ארוכות ועמוקות. בממוצע, התמ"ג לנפש נופל ביותר מ-9% משיאו ומגיע לתחתית רק כעבור כשנתיים. החולשה בשוק העבודה נוטה להימשך זמן רב יותר. שיעור האבטלה מזנק בממוצע ב-7% לאחר משברים חמורים ומגיע לשיא כמעט חמש שנים לאחר שהחל לעלות.
אם הממצאים נכונים, האבטלה בארה"ב צפויה לעלות לשיעור מבהיל של 11%-12% בשנים הקרובות. המשבר בשוק הדיור גם הוא אינו צפוי להיגמר במהירות. למחירים של הבתים לוקח בממוצע חמש שנים עד אשר הם מגיעים לנקודת השפל, אשר במונחים ריאליים נמוכה ב-36% מהשיא שלה. למניות לוקח פחות זמן עד אשר הם מגיעים לתחתית, אך השווקים מאבדים יותר ממחצית משוויים עד שהם מגיעים אליה.
הממצא המדהים ביותר, אמר רוגוף, הוא ההשפעה שיש למשברים פיננסיים על כספי הציבור. החובות הממשלתיים עולים בממוצע ב-86% במדינות שנפגעו ממשברים בנקאיים חמורים. מחברי המחקר מעריכים כי עיקר הנזק אינו נובע מהעלויות הקשורות בחילוץ בנקים, אלא תוצאה של הנפילה בהכנסות ממסים שנרשמה כתוצאה ממיתון, וברוב המדינות גם מהנפילה בהוצאות הממשלתיות הדרושות לתמיכה בכלכלה. הדבר המצמרר הוא שאפילו הידרדרות עצומה בכספי המדינה לא מספיקה כדי למנוע מיתונים עמוקים וממושכים.
המספרים האלה, הודה רוגוף, לא בהכרח מנבאים בדיוק מוחלט את העתיד. אחד החסרונות הבולטים שלהם הוא הטווח הרחב של התוצאות. בעוד שהירידות בשווי הבתים ובמחירי המניות היו חדות למדי לאחר משברים קודמים, התמ"ג לנפש נפל ושיעור האבטלה עלו בקצב אטי בהרבה בחלק מהמקרים, וזינקו בחדות במקרים אחרים. המיתון בארה"ב יכול להיות פחות קיצוני מהמיתון הממוצע המתרחש לאחר משבר, אך הוא גם יכול להיות עמוק בהרבה.
אולם למרות פגמיהן, הערכות רוגוף וריינהארט עדיין יכולות לשמש ככל הנראה כמדריך טוב יותר לאופן הפעולה של מיתון, לעומת המספרים הנשלפים ממודלי החיזוי הרגילים, הלוקחים את זרימת ההון בכלכלה כמובנת מאליה.
"מרגיש יותר ויותר שאנחנו כמו יפאן"
במהלך דבריו, הבטיח רוגוף לקהל כי הוא אינו מנסה לזכות בפרס החזאי הקודר ביותר, וגם באי הכנס לא חלקו במידה רבה על מסקנותיו. פאנל נפרד שנערך במהלך הכנס והוקדש למשבר, שבו נכללו גם בלינדר ורוגוף עם שורה של כלכלנים בולטים, התאפיין גם הוא באווירה קודרת. בלינדר אמר כי המיתון בקושי החל וכי הוא יהיה ארוך ועמוק. רוגוף הוסיף: "בכל פעם שאני שומע בכיר שאומר כי 'אנחנו לא יפאן', אני מרגיש יותר ויותר שאנחנו כמו יפאן".
ההערכה האופטימית ביותר הגיעה מאוליבייה בלנשארד, הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית (IMF), וגם אותה בקושי ניתן להגדיר כחיובית. אם קובעי המדיניות יפעלו בצורה הנכונה, אמר בלנשארד, הכלכלה עשויה להתחיל להתאושש בעוד שנה.
היקף המשבר מרתיע כלכלנים
כמעט כל הנוכחים הסכימו שדרושה חבילת תמריצים ענקית כדי למנוע מהמיתון העמוק להפוך למשבר גרוע בהרבה, אך בנוגע לפרטי התמריצים הדרושים הדעות היו חלוקות. לדברי רוברט הול מאוניברסיטת סטנפורד, הבעיה בהחזרי מס היא שאין כל ערובה לכך שהאזרחים יוציאו אותם כשהכלכלה נמצאת במצבה הגרוע ביותר.
אכן, צרכנים מודאגים צפויים לחסוך כל החזר מס שיקבלו. לרכישות ממשלתיות ישירות עשויה להיות יותר השפעה, אך החברות עצמן צפויות לרשום את עיקר ההטבות. הפחתת מסי מכירות מסוימים, במימון של הממשלה הפדרלית, עשויה להועיל יותר.
למרות הוויכוח על פרטי החבילה הדרושה, האופן שבו הכלכלנים כולם תומכים בדעה לפיה המדיניות הפיסקלית צריכה לחזק את הביקוש המצרפי, ראוי לציון. המקטרג היחיד היה ג'ון טיילור, גם הוא מאוניברסיטת סטנפורד, אשר טען כי הראיות לכך שהפחתת מסים או הגדלת ההוצאות הממשלתיות מעודדות צמיחה, הן קלושות למדי.
החזרי המס שחילקה ארה"ב ב-2008 מהווים דוגמה טובה: הם נועדו להמריץ את הצריכה הפרטית, אך השפעתם היתה מוגבלת מאוד. כלכלנים שמאמינים כי לתמריצים כלכליים תהיה יותר השפעה, אמר טיילור, מבססים את הנחותיהם על מודלים שבהם נעשה שימוש כדי להצדיק את החזרי המסים.
אקדמאים אחרים אולי שותפים לספקנות טיילור, אך היקף המשבר הכלכלי מרתיע אותם מלשלול כל אפשרות. רוגוף משווה את המצב לחולה במחלה סופנית, שמוצע לו טיפול מסוכן שעשוי לרפא את מחלתו אך גם צפוי להוביל לתופעות לוואי מכוערות למדי שיורגשו בטווח הארוך. הפציינט תמיד יעדיף לנסות את הטיפול החדש, אפילו אם יש יותר סיכוי שהטיפול ייכשל מאשר יצליח.
"המיתון בקושי החל והוא יהיה ארוך ועמוק"
אקונומיסט
13.1.2009 / 8:13