מול הרבנים, קולה של הממשלה אינו נשמע

>> אם חשבנו שאנו חיים במדינה מערבית שמנהלת מערכת בריאות מודרנית ומתקדמת, הגיע המקרה של הקברים בבית החולים ברזילי והטיח את האמת בפרצופנו: אנו עוד רחוקים משם מרחק רב.

במציאות הישראלית, קבוצה של אנשי דת קובעת את גורלם של מאות אלפי ישראלים בשל כמה קברים עתיקים, שרוב הסיכויים שאינם של יהודים, ורשויות המדינה עוברות לדום ואינן מתערבות כדי לשים קץ לשערורייה.



מאיפה מתחילים לתאר את האבסורד? הפעם לא מדובר בסלילת כביש או בניית מוזיאון, אלא בבריאותם של 500 אלף תושבי האזור שזקוקים לבית חולים ממוגן בזמן מלחמה. נכון שגם אם יאשרו הרבנים את העבודות זה לא יפתור את מצוקת בית החולים כבר מחר בבוקר, אבל הטילים שמתעופפים עכשיו בשמי אשקלון ממחישים את מידת החשיבות לגבי המלחמה הבאה.



אם מגרדים מעט את הסיפור לעומקו, מגלים שמה שלא פחות מטריד מעקשנותם של הרבנים הוא חוסר האונים ואוזלת היד שמפגינה הממשלה בקבלת החלטה שתשים סוף לפארסה. לא שמענו כלל את קולם של שר הבריאות, שר הביטחון או ראש הממשלה. גם לא את קולה של המועמדת לראשות הממשלה, שחרתה על דגלה את העמידה האיתנה מול תכתיבים דתיים.



כנראה שכשמדובר במאבק בחרדים, ועוד זמן קצר כל כך לפני בחירות, תפוח האדמה לוהט מדי, ונוח בהרבה לגלגל אותו לידיו של פקיד אחד בודד, מנהל בית החולים, שמוצא עצמו בודד במערכה.