המדינה לא עוזרת למפוטרי ההיי-טק

>> גם מי שלא נוהג להתעניין בהודעות המוסד לביטוח לאומי, כדאי היה לו לקרוא את ההודעה ששיגר המוסד בשבוע האחרון. שני נתונים בולטים נכללו בהודעה החודשית, בנוגע למספר המובטלים במשק.



הנתון האחד הוא כי מספר המובטלים שנרשם בלשכות התעסוקה בדצמבר היה גבוה ב-23% ממספר המובטלים שנרשם בספטמבר (חודש העבודה המלא האחרון, אם מתעלמים מחודשי החגים). זהו הזינוק החודשי הגבוה ביותר במספר המובטלים מאז המיתון של 2002-2003, והוא אכן מחזק את החששות כי ישראל מידרדרת במהירות להאטה כלכלית חריפה.

הנתון השני הוא הפיזור הגיאוגרפי של מובטלים אלה: את הבקשות לקבלת דמי אבטלה הוביל הפעם דווקא מחוז תל אביב. למעשה, הזינוק של 23% במספר המובטלים הוא ממוצע ארצי בלבד, שנע בין גידול של 11% בלבד בדרום ובין זינוק של 49% במספר המובטלים בתל אביב.



הפירמידה ההפוכה, שלפיה גלי האבטלה מכים הפעם דווקא במרכזי התעסוקה העיקריים של ישראל ולא בפריפריה, קשורה כנראה לענפי ההיי-טק. ההערכה הזו מסתמכת על הדיווחים הרבים בעיתונות הכלכלית בדבר גלי הפיטורים שעברו על חברות ההיי-טק, וגם על האופי המיוחד של חברות אלה. חברות ההיי-טק היו הראשונות להיפגע מהמשבר העולמי, בהיותן יצואניות וחברות התלויות ביכולת לגייס הון בשוקי ההון העולמיים. בנוסף, בחברות ההיי-טק יש תרבות של "יד קלה על ההדק" כאשר מדובר בפיטורי עובדים.



אם אכן יתברר כי הזינוק במספר המפוטרים באזור המרכז מקורו במפוטרי היי-טק, וכנראה גם בענפים משיקים להם (כמו עריכת דין או ראיית חשבון), הרי שזאת בשורה משמחת יחסית מבחינת המדינה. באזור המרכז קל יותר למצוא פתרונות תעסוקה למפוטרים, בשל היצע העבודה הגדול יותר. בוודאי שהדברים נכונים בנוגע למפוטרים משכילים, צעירים, בעלי יוזמה, ובעלי נכסים - כפי שמרבית מפוטרי ההיי-טק הם בדרך כלל. בכל זאת, מצבו אחרי הפיטורים של עובד שהשתכר 20 אלף שקל בחודש בחמש השנים האחרונות צפוי להיות טוב בהרבה ממי שהתקיים כל אותה תקופה משכר מינימום ולא חסך לעצמו דבר.



אבל הבשורה המשמחת יחסית מבחינת המדינה אינה כלל כזאת מבחינת מפוטרי ההיי-טק. למעשה, מפוטרי ההיי-טק יגלו כי כדאי להם למצוא לעצמם עבודה חלופית במהרה - כי ההסתמכות שלהם על המדינה אינה צפויה להיות חגיגה, בלשון המעטה.



מפוטרי ההיי-טק יגלו במהרה שלמרות שכל חייהם הם שילמו למוסד לביטוח לאומי מדי חודש פרמיה בעבור ביטוח אבטלה בשיעור של 0.2% משכרם - ביטוח האבטלה שהם יקבלו בפועל מנותק לחלוטין מגובה השכר שלהם. המדינה משלמת דמי אבטלה מרביים של 7,663 שקל בחודש, אבל זאת עבור מי ששכרו עולה על 24 אלף שקל - משמע, ביטוח המכסה רק כ-30% מהשכר. מי ששכרם נע ברמות ההיי-טקיות, של 15-20 אלף שקל בחודש, יגלו כי הם יקבלו דמי אבטלה בשיעור של 38%-47% משכרם. למעשה, אפילו מי שמשתכר שכר ממוצע במשק של כ-8,000 שקל בחודש, מקבל ביטוח אבטלה בשיעור של 61% משכרו. המשמעות היא ששכר של 15 אלף שקל לפני פיטורים מצטמק ל-7,000 שקל לאחר פיטורים. שכר של 8,000 שקל לפני פיטורים, מצטמק להכנסה חודשית של 4,900 שקל לאחר פיטורים.



את ההכנסה החודשית המצומקת הזו, יש לציין, משלמת המדינה לתקופה של שבעה חודשים לכל היותר (מובטלים בני 35, שהם הורים לשלושה ילדים, או בני 45 ללא ילדים). למעשה, המדינה משלמת את דמי האבטלה המצומקים לתקופה של חמישה חודשים, ולאחר מכן הצימוק מצטמק עוד ויורד לשני שלישים מהסכום. בחלוף שבעה חודשים לכל היותר, מובטל ההיי-טק ייוותר לנפשו. המדינה לא תעזור לו יותר - מובטלים עניים מאוד מקבלים אחרי שבעת החודשים הראשונים זכאות לאבטחת הכנסה בסכום של כ-2,000 שקל בחודש, אבל ספק אם מובטל היי-טק שיש לו חסכונות, מכונית ודירה בבעלותו יעמוד בקריטריונים לקבלת דמי אבטחת הכנסה.



כשבנימין נתניהו היה שר אוצר במשבר של 2003, הוא קיצץ חדות את תנאי ביטוח האבטלה בישראל. הוא עשה זאת גם כדי לחסוך תקציבים למדינה, וגם כדי להעביר למובטלים את המסר שלא נעים ולא נוח להיות מובטל, ובכך רצה לתמרץ את המובטלים למצוא עבודה מהר ככל האפשר. הזכות היחידה שנתניהו השאיר למובטלי ההיי-טק, ולאקדמאים בכלל, היא זכותם לסרב לקבל הצעת עבודה שאינה מתאימה לאקדמאים. כלומר, מפוטרי ההיי-טק לא יתבקשו לטאטא רחובות - אבל זה המעט שיש להם להתנחם בו.