דרוש פתרון נועז

ניו יורק טיימס



>> ביום שישי שוב חווינו דז'ה-וו.

לפני ארבעה חודשים הממשל האמריקאי מיהר להציל את ענקית הביטוח AIG, אילץ בנקים חלשים להימכר לחזקים, ורשם המחאות ענק למגזר הפיננסי כדי לייצב את מערכת הבנקאות הקורסת. בנובמבר, זמן קצר לאחר שזכתה ענקית הפיננסים סיטי לסיוע ממשלתי של 25 מיליארד דולר, היא ביקשה 20 מיליארד דולר נוספים וערבונות של יותר מ-300 מיליארד דולר. היא קיבלה את הסיוע הזה.



והנה, בסוף השבוע הגיע תורו של בנק אוף אמריקה. הבנק התחנן לסיוע נוסף בשל מחיקת ערך אדירה של הצעצוע החדש שלו: מריל לינץ'. כעת רוחשות השמועות שגם וולס פארגו עשוי להזדקק להון נוסף, לאחר שרכש את ואקוביה.



מתי כל זה יסתיים? בשל הירידה המתמשכת בערכי הנכסים, כספי הסיוע המקוריים נעלמו כמעט כליל. "פשוט מכניסים כסף לבור ללא תחתית", אומר דניאל אלפרט, מנהל שותף בווסטווד קפיטל. התהליך רחוק מסיום. בגולדמן סאקס מעריכים שמערכת הבנקאות העולמית כבר ספגה הפסדים של כטריליון דולר, והיא צפויה לספוג הפסדים של 1.1 טריליון דולר נוספים.



הממשל חייב להפסיק את התגובות האוטומטיות להפסדים. התחלתי לתהות אם יש גישה טובה יותר. ייתכן שההצעה החדשה שמתגבשת בוואשינגטון - יצירת בנק ממשלתי שירכוש נכסים בעייתיים - תפתור את הבעיה.



מתברר שלא רק אני תוהה בעניין. "אני לא מעוניינת להמשיך בהזרמות הכספים החד-פעמיות האלה", אמרה ביום שישי שילה בייר, יו"ר הסוכנות הפדרלית לביטוח פיקדונות.



זיכרו את מה שקרה בספטמבר: לאחר הצלת - AIG שהגיעה בעקבות הצלת ענקיות המשכנתאות פאני מיי ופרדי מאק, מכירת מריל לינץ' לבנק אוף אמריקה וקריסת ליהמן ברדרס - טענו יו"ר הבנק הפדרלי, בן ברננקי, ושר האוצר, הנרי פולסון, כי הם זקוקים לפתרון מערכתי לבעיות החמורות במערכת הבנקאות. הפתרון שהם מצאו: סיוע בסך 700 מיליארד דולר.



האם אתם זוכרים מה היה היעוד המקורי לכספי תוכנית החירום? הממשל התכוון להשתמש בהם לרכישת נכסים בעייתיים מבנקים ומוסדות אחרים, ובכך לנקות את המאזנים, ולמנוע קריסה של המוסדות האלה. ואולם עד שהתוכנית אושרה בחקיקה, התבררו שני עניינים שלא נלקחו בחשבון.



הראשון היה שלאף אחד בוואשינגטון או בוול סטריט אין מושג כיצד להעריך את שווי הנכסים האלה. השני היה שמערכת הבנקאות כבר הידרדרה עד כדי כך שהיה צורך פשוט להזרים ישירות אליה מחצית מתוכנית החירום הראשונה - 350 מיליארד דולר.



הזרמת הון זו היתה חיונית - בלעדיה, בנקים נוספים רבים היו קורסים, או לחלופין, ממשיכים לאגור מזומנים. ואולם הבעיה היסודית לא נעלמה. הנכסים הבעייתיים עדיין נמצאים במאזנים.



הנקודה המרכזית היא שכל פתרון מערכתי חייב להתייחס לפתור את סוגיית הנכסים הבעייתיים אחת ולתמיד. הבעיה היא שלאף אחד אין מושג מה עומק החור במאזנים של סיטי למשל, ולכן אף אדם בר-דעת לא ירצה להשקיע בחברה. בעיה נוספת היא שהזרמת ההון הדרושה צריכה להיות עצומה. סיימון ג'ונסון, מרצה ב-MIT, מאמין כי יידרשו טריליון דולר לניקוי מוחלט של המאזנים - הרבה יותר מ-350 מיליארד הדולר שנותרו בקופת תאגיד הסיוע TARP.



נראה שבייר, שתמשיך לכהן בתפקידה גם לאחר השבעת הממשל החדש, חושבת אף היא בכיוון זה. בייר, ברננקי ובכירים במשרד האוצר החלו לתכנן בנק חדש, שימומן בכספי הממשל, ושתפקידו היחיד יהיה לרכוש נכסים בעייתיים ולכנסם במקום אחד. כמובן שעדיין יהיה צורך במחיקות ערך נוספות, אך לפחות אפשר יהיה להעריך את היקף הבעיה. "הבנקים יצטרכו להעניק לנכסים את הערך שבו הם נמכרו", אמרה לי בייר, והוסיפה כי לדעתה זהו יתרון.



במשברים פיננסיים קודמים, דובר לרוב על הצעד הנועז והמבריק שהחזיר את האמון והחיה את מערכת הפיננסים. בתקופת ההיפר-אינפלציה בגרמניה של שנות ה-20, הממשל יצר מטבע חדש. במשבר באמריקה הלטינית בשנות ה-80, ממשלת ארה"ב הפכה את החובות של אמריקה הלטינית לנכסים סחירים, ובכך איפשרה לבנקים למחוק אותם מהמאזנים. כעת אנו שוב זקוקים לצעד נועז ומחשבה אסטרטגית כדי להחזיר את האמון.