על-פי האימרה המפורסמת "התותחים רועמים והמוזות שותקות", בשבוע שעבר אישרה ועדת הכספים של הכנסת פה אחד את תקנות האוצר לרשת הביטחון לחיסכון הפנסיוני, על-פי העקרונות שנקבעו בהחלטת הממשלה בסוף נובמבר.
בתום ישיבת ועדת הכספים לא רק המוזות שתקו, אלא גם כל הדוברים. הייתכן שבאותה ישיבה נרשם הישג חברתי כה כביר - שלפי הגדרת הממונה על שוק ההון והביטוח באוצר ידין ענתבי אמור לחול על כ-200 אלף חוסכים ועל נכסים בשווי של כ-100 מיליארד שקל - ואיש לא שם לב? איפה הדוברים? איפה המודעות בעיתונות? איפה שר האוצר המתפאר במסיבת עיתונאים בשידור חי על "הישג חברתי נוסף של ממשלת קדימה"?.
כדי להבין את השקט השורר בזירה התקשורתית בנוגע לרשת הביטחון, יש לשאול את השאלה "היש רשת?". את התשובה לשאלה זו סיפק חבר הכנסת הבודד שנמנע בהצבעה בשבוע שעבר, איש ארגון העובדים בתעשייה האווירית חיים כץ (ליכוד), שהתריע כי "התכנית המסובכת תדפוק את הגמלאים בבואם לממש אותה".
לדברי כץ, "די בהפסד הגדול שנגרם לחוסכים מתנאי המפתח לקבלת רשת הביטחון - המחייב אותם להפוך את קופת הגמל הרגילה אשר פתוחה למשיכת כספים עד גבול החיסכון, לקופה סגורה המשלמת להם קצבה חודשית קבועה. במעבר הזה הם מפסידים את הפטור המשמעותי ממס הכנסה שניתן במשיכת הכספים מהקרן ההונית".
פרופ' אמיר ברנע הוסיף בישיבה עוד על הקשיים הכרוכים ביישום התכנית, ואמר כי יהיה צורך בהקמת מנגנון ענק של איסוף נתונים לאימות זכאים. "זה מחייב עוד הרבה עבודה", הדגיש ברנע.
יו"ר הוועדה, ח"כ פרופ' אבישי ברוורמן (עבודה), סיכם את הדיון ואמר: "הרשת מחוררת ובעייתית. אבל היא טובה מלא כלום".
אגב, החלטת הממשלה חסרה את העלות התקציבית למימון התכנית, ואת המקורות התקציביים למימושה. התקנות שאושרו חלות על חוסכים מגיל 57, כאשר התקרה העליונה של רשת הביטחון היא חיסכון בהיקף של 1.5 מיליון שקל לחוסך יחיד בקופות גמל, קרנות פנסיה, פנסיה תקציבית וביטוחי מנהלים.
מימוש התכנית יחל מהגעת החוסך לגיל פרישה, או לכל היותר משנת 2011. תקרת ההגנה תהיה 750 אלף שקל לחסכונות עד 1.25 מיליון שקל, ו-600 אלף שקל לחסכון של 1.25 מיליון שקל עד 1.5 מיליון שקל. קבלת רשת הביטחון תלויה ברצון החוסכים, אבל ההחלטה על ההצטרפות לתוכנית מוגבלת ל-10 שנים (עד 2018). חוסכים שהגיעו לגיל הפרישה (67) צריכים לקבל את ההחלטה לפני הגעתם לגיל 70.
העיקרון שלפיו תחושב הסובסידיה הממשלתית לחוסך - במקרים בהם ערך החיסכון הפנסיוני ירד מהיום הקובע של התוכנית (30 בנובמבר 2008) - הוא בשיעור ההפסד המצטבר על-פי נוסחה, שמורכבת מגובה הסכום, שיעור עליית המדד ושיעור ההפסד. נשמע מסובך? כמובן, שכן. תרגיל האוצר הוא שקוף: לתת טיפת פיצוי למעט גמלאים.
איך יבצעו את החישוב לזכאות?
אבל הבעיה העיקרית, שכמעט לא ניתנה לה התייחסות, היא נושא התפעול. כאמור, על-פי התקנות, זכאים להגנה הזו עובדים שברשותם חסכונות פנסיונים עד ל-1.5 מיליון שקל. ואולם לא ברור כיצד יחשבו את סך החיסכון הפנסיוני של כל עובד.
הרוב המוחלט של החוסכים אינם מחזיקים בחסכון פנסיוני בקופה אחת, או בצורה אחת (קופת גמל, למשל). סך החסכונות שצברו רבים במשך שנות עבודתם כוללים שילוב בין קרן פנסיה, קופת גמל וביטוח מנהלים ולפעמים בכמה קרנות פנסיה בהתאם למקומות עבודה השונים בהם הוועסקו במשך השנים. בשביל לחשב אם החוסך זכאי לרשת הביטחון או לא, יש צורך לצרף את כל החסכונות מכל הסוגים, והשאלה היא: מי יעשה את החישוב?
המציאות היא שאין גוף שברשותו כל המידע. אין בישראל מחשב מרכזי שניתן להקיש בו את מספר תעודת הזהות של החוסך והוא יפלוט את הנתונים - מה בדיוק מחזיק העובד ואיפה - ולפי זה נדע אם הוא זכאי להגנה. יתר על כן: מי אמור לבצע את החישוב: החוסך בעצמו? האוצר? חברת ביטוח? יעוץ פנסיה? רואה חשבון?
בנוסח התקנות כפי שהוגש לחברי ועדת הכספים נכתב: "עמית המבקש לקבל הגנה יוכיח את זכאותו ויצרף לבקשתו כל אישור מסמך והצהרה שיידרשו ממנו". כפי שזה נראה כרגע, האחריות מוטלת על כתפיו של העובד בהגיעו לגמלאות. אבל השאלה היא כיצד בדיוק זה ייעשה, כשהמודעות בציבור לחסכונות שואפת לאפס. כי גם לגורמים האמונים על השירות בתחום החיסכון הפנסיוני - סוכני הביטוח והיועצים הפנסיוניים - אין את הכלים לעשות זאת. ליועץ לא תהיה תשובה כאשר העובד העומד לצאת לגמלאות יבוא אליו וישאל אותו אם הוא זכאי להגנת רשת הביטחון או לאו.
ייתכן שהגוף היחיד שיש לו מידע על כלל העובדים והסכומים שעובדים אלה הפרישו לחיסכון פנסיוני הוא מס הכנסה. השאלה היא אם בידי מס הכנסה יש את כל המידע ואם ברשותו עומד כוח אדם, מאות פקידים נוספים, כדי לחשב ולהנפיק אישורים לכ-200 אלף עובדים. הממשלה לא קבע זאת, וכאמור, הממשלה גם לא קבע את המקורות התקציביים לפיצוי. אז מה היה לנו שם? ישראבלוף.
ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית