אתמול נכנס אובמה לנשיאות וגלי ההתלהבות בארה"ב גאו ופרצו. רק במקום מרכזי אחד וול סטריט שררה מועקה כבדה שלוותה בירידות שערים חדות במדדי המניות.
כניסת אובמה, לאחר המדיניות הכלכלית ההרסנית של קודמו ג'ורג' בוש, אמורה הייתה להביא למשב רוח חיובי ותקווה לשוק המניות ולא לירידות חדות. מסתבר שהאובמניה מהכתרת נשיא שחור ראשון לא חלחלה לדאו ג'ונס ולנאסד"ק, שם מתמודדים עם צרות פיננסיות קשות.
הראשונות לצלול היו כצפוי מניות הבנקים האמריקאיים. מדד הבנקים נפל אתמול ב-12%, כאשר מוסדות גדולים ירדו דוגמת: בנק אוף אמריקה (29%-) ג'יי.פי מורגן (20%-) וסיטי (20%-). שלשום באירופה קרסה מניית רויאל בנק אוף סקוטלנד ב- 67%. הכל בגלל הפחד שהבנקים בארה"ב ובאירופה יאלצו למחוק טריליוני דולרים נוספים עקב השקעות גרועות והפסדים עצומים.
חשש שהסיוע הפדרלי לא יספיק
על פי הנתונים הרשמיים מ- 2007, בנקים בעולם הפסידו ומחקו כ 1.1 טריליון דולר בגין משבר הסאבפריים או משבר המשכנתאות והמכשירים הפיננסיים בשפה יותר מוכרת. בוש ושר האוצר שלו הנרי פולסון ניסו לחלץ את המוסדות הפיננסיים, אבל עשו זאת בשלומיאליות טיפוסית. כך רכש בנק אוף אמריקה, בלחץ הממשל, את מריל לינץ', כנראה מבלי לדעת את היקף ההפסדים העצומים של מריל לינץ' שהגיעו לכ 15 מיליארד דולר.
700 מיליארד הדולר ( TARP) שפולסון ובוש חילצו מהקונגרס והסנאט נראים לכלכלנים בעלי שם כאקמול ולא כסכום מהותי שיחלץ את המערכת הפיננסית האמריקאית מצרותיה. גם תוכניתו של אובמה ליצור "ניו דיל" 2009 בצורת הזרמת הון ממשלתי נוסף ובניית תשתיות, מעוררת ספק אם תושיע באמת. גם רעיונו של טימותי גייטנר, שר האוצר המיועד של אובמה לרפורמה פיננסית נוספת מעוררת שאלות רבות.
הספקות מתעוררים בשל מספר סיבות מרכזיות :
א. ירידה צפויה בהיקף ההוצאה של הצרכן האמריקאי. דבר שמתבטא גם במפולת מחירי הנפט, שכן צפוי צמצום חד בשימוש בבנזין על ידי צרכנים בארה"ב ובעולם. הצרכן קונה ומזין את גלגלי הכלכלה וכשהוא מובטל ומפחד לבזבז - הכלכלה תקועה.
ב. היקף נכסים רעילים לא ידוע במערכת הבנקאית בארה"ב. אם תרצו תעודות CDS ומכשירים פיננסיים נוספים על נכסים שונים, שערכם צלל ב-30% ומעלה - איש לא ממש יודע להעריך את שווים. עד כדי כך קשה להעריך, שבימים אלה מתחילים לבצע הפרדת חטיבות בנקאיות חטיבה רעילה עם נכסים בעייתיים מול חטיבה בנקאית מסחרית רגילה.
ג. המשבר בתעשיית הרכב רחוק מפתרון ועלותו יכולה להגיע למיליארדי דולרים רבים. מנגד קשה לסגור את תעשיית הרכב (ואת העיר דטרויט בשלמותה), שכן מיליוני מובטלים יצטרפו למעגל המתנפח ממילא.
לתעשיית הרכב יצטרפו, או כבר הצטרפו, תעשיות נוספות שיפטרו, יקצצו, יחנקו מחוסר אשראי זמין ויפשטו רגל באין פתרון למצוקתם. ברור שלמצב הקשה תהיה השפעה מרכזית גם על תעשיות הפרסום חברות ההיי טק, מוצרי מותרות ועוד. דרך אגב, גם תעשיית הפורנו האמריקאית מבקשת סיוע...
מול כל אלה מופיע הנשיא הנבחר והשאלה שעולה האם ההיסטוריה, השמחה וההתלהבות מבחירת נשיא שחור ראשון אינה מכסה על הר בעיות שקשה ואולי אי אפשר לפתור? גם קשה להבין את ההיקף האמיתי של הצרות.
אובמה מנסה להפיח תקווה בעמו וזה מהלך מנהיגותי. כלכלנים ריאליים צופים שארה"ב תהיה במיתון עד 2010 לפחות. פרופ' נוריאל רוביני, כלכלן מוערך אומר, "שכל מערכת הבנקאות האמריקאית נמצאת בפשיטת רגל". מרדית ויטני, אנליסטית ידועה מאופנהיימר, בטוחה שב-2009 הבנקים יאלצו לגייס הון ענק. מהממשל? מהשוק החופשי בו המשקיעים מפוחדים? הפתרונות לאובמה וצוותו, שכן אחרת המחנק הפיננסי יגבר. אין לי עניין להכניס את הקוראים לדפרסיה, אך המשימה הכלכלית של אובמה נראית מפחידה .
נס לא יזיק
הזרמת/הדפסת דולרים על ידי הנגיד ברננקי מעבר ליצירת גירעון ענק תפגע ביציבות הדולר כמטבע מרכזי. הקלות מס לאזרחים ספק אם ינוצלו לצריכה והנעת הכלכלה. גידול באבטלה הוא עניין של זמן וההוצאות על עיראק ואפגניסטן ימשיכו לשתות מיליארדים.
הניו דיל של רוזבלט מ 1933 לא יכול להיות דומה לזה של אובמה. המרחק המנטלי והאנושי - ענק.
דור 2009 רוצה חיים נוחים, בעוד שאצל רוזבלט הסתפקו באוכל ומלחמת העולם השנייה האיצה את היציאה מהמיתון. לצערי עננים כלכליים קודרים ונשיא חדש הם ספק מתכון לפתרון. טוב שעידן בוש נגמר, צריך להתפלל להצלחת אובמה, לקוות שכל התחזיות הקודרות יתבדו. נס לא יזיק לאובמה ולאמריקאים.
ד"ר דפנה פפר היא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים