זו רק ההקדמה של המבוא למשבר

כלי העבודה השימושי ביותר בימים אלה הוא פסימיות. כמות התחזיות השחורות הנשמעות מכל עבר משקפת אמנם הערכת מצב סבירה וריאלית לגבי מצב הכלכלה העולמית, אבל קשה להתעלם מהתפקיד שהיא תופסת בתהליכי קבלת ההחלטות במגזר העסקי, בבנקים ובמערכות הממשלתיות בישראל ובעולם.



בשיח הפסימי האופנתי ניתן לשמוע משפטים כמו: "המשבר אפילו עוד לא הגיע לכאן", "המצב חמור" ו"הולך להיות הרבה יותר רע". אבל מקצועני הפסימיות האמיתיים מגדירים זאת בצורה הטובה ביותר: "מה שראינו עכשיו זה אפילו לא המבוא של ההקדמה של המשבר". נו, ואחרי תחזית כזו כל שנותר הוא להיכנס מתחת לשמיכה לשנה-שנתיים.

כן, זו שעתם היפה של הפסימיים, כי ראיית שחורות נראית כרגע כמו תחזית יותר רצינית ואינטליגנטית מאשר "יהיה עוד קצת קשה, אבל זה ייגמר בקרוב". כפי שהאופטימיות שימשה כלי עבודה בתקופת הגאות כדי לגייס הון זול בקלות, כך הפסימיות מאפשרת כיום לקצץ, לחתוך, לסגור, להתמזג, לדחות תשלומים ולהתייעל.



כשבוחנים את כמות התרופות שהממשלות והבנקים המרכזיים שופכים על המשק העולמי זה נראה קצת מפתיע. מיליארדי דולרים מוזרמים למערכות הבנקאות, הריביות נמוכות יותר מאי פעם, ומחירי הסחורות - והנפט בראשן - שגרמו לאינפלציה להרים ראש לרגע, קרסו בעשרות אחוזים. מדובר בתרופות חזקות מאוד שאמורות היו להתחיל את תהליך השיקום של הכלכלה העולמית, אך מתברר שהן לא מצליחות להקל בינתיים על המשק העולמי החולה, וכל יום שעובר מבלי שהתרופות עושות את עבודתן מחריף את המשבר.



הסיבה העיקרית לכך היא שהתרופות לא מגיעות ליעדן, וזה נובע מחרדה ואובדן אמון טוטאלי בשוק החופשי. אובדן האמון, למרבה הצער, הוא של חסידי השוק החופשי בעצמם. מי שבולם את החלחול של הכסף הזול לעסקים הם הבנקים בישראל ובעולם. מי שמונע מהעסקים להרים ראש ולשרוד את התקופה הקשה הזו הם אלה שאמורים לספק חמצן לחברות העסקיות. זה נכון בארה"ב, זה נכון בבריטניה וזה נכון גם אצלנו.



קשה ומאוד לא פופולרי להגיד לבנקים: פתחו את הכיסים. שחררו את המחנק. התחילו לחלק כסף. המקורות הכספיים של הבנקים הם הרי חסכונות של לקוחותיהם. איך אפשר לבקש מהבנקים לחלק את החסכונות שנותרו לאבי מתל אביב, ליסה מדטרויט וסטיבן מלונדון לעסקים שעלולים להתרסק תוך חודשים?



בתחילת השבוע העביר החשב הכללי באוצר, שוקי אורן, ערבויות של 6 מיליארד שקל לבנקים הישראליים כדי שיוכלו לגייס הון ולספק הלוואות בסכום של כ-60 מיליארד שקל לעסקים. האוצר קבע נוסחה שמעודדת את הבנקים להגדיל את האשראי לעסקים תמורת עמלות מופחתות עבור הערבויות. האם זה יעזור?



התמשכות המשבר הכלכלי מחדדת עוד יותר את האירוע המכונן שגרם לאובדן האמון הטוטאלי הזה: קריסת ליהמן ברדרס ב-15 בספטמבר 2008. נפילת בנק ההשקעות באותו לילה נמהר הכניסה את המערכת הפיננסית העולמית לטלטלה שממנה היא מתקשה לצאת עד היום. היא שיבשה לחלוטין את הפעילות בין הבנקים לבין עצמם ברחבי העולם, שיתקה את מתן האשראי לעסקים והחריפה את מצבם ובעיקר - מוטטה את האמון שהיה למוסדות הפיננסיים גם בבנקים המרכזיים.



מאז עסוקים הבנקים המרכזיים בניסיונות לבנות אמון מחודש באמצעות הזרמת כסף למוסדות הפיננסיים ברחבי העולם ובדרך של הורדת הריבית לשפל היסטורי. ללא הועיל. הבנקים בארה"ב עדיין מעדיפים לקחת את הכסף שהם מקבלים מהממשל ולהפקיד אותו בבנק המרכזי במקום לתת הלוואות לעסקים שמצויים במצוקת נזילות על רקע התייבשות מוחלטת של החלופה - השוק החוץ בנקאי.



כל עוד הכסף הזול והזמין לא מגיע לעולם העסקי, המערכות הבנקאיות שורדות - אבל העולם העסקי שממנו הן ניזונות קורס. זה יוצר מעגל קסמים שגורם לבנקים להתקשח עוד יותר ולהיערך להפסדי ענק בתיק האשראי שלהם, ולכן הם מתבצרים ושומרים את הכסף שלהם בבנקים המרכזיים.



התוצאה היא שהמערכות הבנקאיות הפרטיות מוותרות על תפקידן כספקיות החמצן לעסקים, ומגלגלות את הבעיה לבנקים המרכזיים ולממשלות, שמצדן מזרימות עוד כסף ומורידות עוד ועוד את הריבית. שום דבר לא מצליח לשבור את מעגל הקסמים הזה.



אז איך בכל זאת זה יכול להיפתר? מה ישיב את האמון לבנקאים כדי שיחדשו את אספקת החמצן? וכמה חברות ועסקים יקרסו עד שזה יקרה? ממשלו של הנשיא החדש ברק אובמה יצטרך להתמודד עם השאלות האלה כבר מיומו הראשון בתפקיד. כרגע יש לו את תפוח האדמה הלוהט של בנק אוף אמריקה שמבקש הזרמת הון נוספת בעקבות רכישת מריל לינץ' וקאנטריווייד שסיבכו אותו.



אחת האפשרויות שבה עוסקים בנקאים היא שהממשל בארה"ב ילאים את אחד הבנקים הגדולים. במה תועיל ההלאמה? במצב שבו הבנקים הפרטיים מתבצרים בבונקר ולא נותנים הלוואות לעסקים, רק בנק בבעלות ממשלתית יכול לקחת את הסיכון ולעשות זאת, ואולי לסחוף אחריו את שאר השוק.



התסריט הזה יכול לייצר עיוותים חדשים בתחום ניהול הסיכונים והקצאת המקורות, אבל יש מי שמאמין כי זו הדרך היחידה להשיב את האמון. הניסיון של הממשל ושל הבנקים המרכזיים להיעזר בתיווך של מערכות הבנקאות נכשל בינתיים, וכל יום שבו ספקי החמצן משותקים מקרב את הרגע שבו הממשל יוותר על צינור התיווך הזה ויקצר אותו כדי לוודא שהכסף מחלחל לשורשי הכלכלות: עולם העסקים.



מעגל הקסמים הזה מאפשר בינתיים לפסימיים להגיד: עוד לא ראיתם כלום, זו רק ההקדמה של המבוא למשבר. אובמה נראה כעת כאיש היחיד שיכול לשבור את המעגל.